תצוגת הדפסה של -- השכירות גבוהה? שפצו את הדירה וקבלו הנחה

כשנכנסנו לאוטו ובידינו העתק חוזה השכירות החתום, הוא השתהה לרגע ואז אמר: "אני רק מבקש שכשאת מעצבת את הבית ה־פ־ע־ם, תיקחי אותי בחשבון. נמאס לי מתכלת, ורדרד ובז'. תזכרי שבבית הזה גר גם גבר". מצוידת בדרישה / תחינה הזו ממי שהיה אז ארוסי והיום בעלי, יצאתי לפרויקט מאתגר של שיפוץ בית פינתי בודד בשכונת נווה צדק בתל אביב.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

איך יכולתי להרשות לעצמי להשקיע כל כך הרבה בדירה שכורה? התשובה היא במודל שכרת־שיפצת שפיתחתי בעצמי. שוק הדירות להשכרה בתל אביב לא עולה בקנה אחד עם ציפיות המגורים שלי. הדירות הזולות מכוערות ומוזנחות, ואלה היקרות אמנם מושקעות ומשופצות, אך לרוב ממש לא לטעמי.

לפיכך יזמתי את הסטארט־אפ הזה: אני מאתרת דירה להשכרה שיש לה פוטנציאל (זה כולל מבחינתי אזור מגורים מועדף, חללים יפים ובעל בית עם חזון), מראה לבעליה את תיק העבודות שלי ומציעה להם את שירותיי כמעצבת. הגעתי לנוסחה שלפיה אני פורסת את עלות השיפוץ וההשקעה שלי על פני שכר דירה של שנתיים. התוצאה: שכר דירה נמוך (שלצִדו הוצאה גדולה וחד־פעמית על שיפוץ), וכמובן האפשרות לגור במקום שנתפר למידותיי.

הבית הזה, כמעט 80 מ"ר שטחו, שימש בגלגולו האחרון כמשרד והביא איתו רשימת חסרונות מפוארת: חזית טיח מתקלפת, גג רעפים דולף, חדר שירותים פצפון, כיאה למשרד, קירות פנימיים העשויים מכורכר וחול, שטויחו עשרות פעמים מאז הקמתם והגיעו לעובי מכובד של כ־20 ס"מ עקומים מאוד, ולקינוח - מטבחון ובו פקס.

את הקשיים האחרים - הבית יושב על הרחוב ממש (קו הבניין וקו המגרש הם אותו קו), שניים מקירותיו משותפים גם לשכנים ואין בו גינה ו/או מרפסונת קטנטונת - קיבלתי בהכנעה. זה המחיר שמשלמים כדי לגור בשכונה מעניינת, וזה גם חלק מהקסם שלה.

המעלות הברורות של החלל בלטו מיד לעין (שלי, לא של בן הזוג): תקרות גבוהות (ארבעה מטרים), דלת כניסה מעץ (יכול להיות שזו הדלת המקורית של הבית), חלונות עץ (רומנטי), סימטריה קלאסית של בית משנות ה־30 ומרצפות אבן שחורות בגודל 1X1 מ' שירשנו מהדייר המשרדי האחרון.

תכנון החלל

הבית, כאמור, מאופיין בסימטריה, וזו הכתיבה את חלוקת החלל. דלת הכניסה במרכז החזית חילקה את הבית באופן ברור לחדר ימני ולחדר שמאלי והשאירה את החלל הכלוא ביניהם לדמיונו של המתכנן. את החדר הימני ייעדתי לחדר מגורים. זוהי הדרך הפשוטה לומר שבחלל זה אנחנו גם מארחים, גם צופים בטלוויזיה וגם עובדים בפינת העבודה, הממוקמת שם. החדר השמאלי יועד לחדר שינה מרווח והוא כולל גם פינת ישיבה.

בחלל שביניהם - שהוא היחידי בבית שהיה יכול לספוג שינויי קונסטרוקציה, כיוון שהוא נתמך על ידי קירות החדרים משני צִדיו - ישנו מטבח, חדר רחצה, מקום למכונת כביסה ומייבש, פינת אוכל וגם מבואה, שתאפשר אתנחתא סמנטית כשנכנסים מהרחוב פנימה.

חדר הרחצה תוכנן למידותיה של אמבטיה מפנקת, העומדת באופן עצמאי בחלל, ויש בו נישה לכיור ולארון תמרוקים ומגבות. הקיר של חדר האמבטיה יוצר חזית פנימית המקבילה לחזית החיצונית של הבית, ובה משובצות שתי דלתות זהות: אחת לחדר הרחצה ואחת לנישה שבה עומדת מכונת הכביסה.

הדלתות עוצבו בהשראת מה שמכונה French Door: במקור דלת שעשויה מוויטרינה של ריבועי זכוכית, בדרך כלל בצבע לבן. כאן הדלת נצבעה בשחור, ואת ריבועי הזכוכית השקופה החליפו ריבועי מראות.

המטבח קטן אך פרקטי ביותר (ותודה לאיקאה). הוא תוכנן בצורת האות ח' ויש בו ארונות תחתונים בלבד ומדפים פתוחים מעל. מולו ניצבת פינת האוכל, הכוללת שולחן נזירים נפתח וכיסאות מרופדים באריג כחול כהה. במרכז חלל הכניסה ובמקביל לקיר החזית הוצבה שידת נעליים. חלקה האחורי של השידה מרוחק מהקיר, כך שהיא יוצרת שני חללי משנה משני צִדיה: מבואת כניסה ומסדרון לחדר השינה.

צבעי החלל הציבורי

החלל הציבורי (מבואת הכניסה, פינת האוכל, המטבח וחדר המגורים) הוגדר בקרניז שחור, החוצץ בין שני חלקי הקיר: זה התחתון, שנצבע בגוון מוקה בהיר, וזה העליון, שנצבע בלבן בוהק. על גבי התשתית הצבעונית הזו (שחור־לבן־מוקה בהיר) בניתי לחדר המגורים קולקציה של טקסטילים, שאיתה גלשתי גם לפינת האוכל ולמבואה.

לספה נבחרו כשותפים אדום עמוק וכחול כהה: בדי קטיפה בצבעים אלה שימשו לריפוד הספה, וכותנה ופשתן שימשו לריפוד הכריות. מתחת ניצב שטיח זיגלר כחול נדיר, והספה והשטיח יחדיו מרככים במקצת את המראה של זוג כיסאות העור והניקל שהוצבו באותו חלל. על הצבעוניות הזו, פחות או יותר, חוזרים גם הפוסטרים שעל הקירות והכיסאות המרופדים בכחול בפינת האוכל.

קירות חדר השינה נצבעו בגוון תכלת כהה מעושן, והחלונות כוסו בווילונות פשתן בהירים, לשם איזון (צילום: אבישי פינקלשטיין)

השחור החדש

אריחי הריצוף השחורים שהיו בבית הכתיבו את השימוש בצבע השחור בעיצובו. אני חייבת להתוודות שזו הפעם הראשונה בקריירה שלי כמעצבת שנתתי לצבע הזה מקום – והתאהבתי. התאהבתי בחוזק שלו, ביכולת שלו לסמן, להגדיר, להוות ניגוד ולהדגיש את כל מה שמציבים על ידו.

כך נצבעו בשחור חלונות העץ, דלתות הפנים, הקרניז המחלק את הקיר לשניים, שידת הכניסה, שמשמשת גם לאחסון נעליים, אריחי הקיר של המטבח ועוד. אפילו בשטיחים ובטקסטילים אחרים בבית יש נגיעות של הצבע.

האמת היא שהשחור פתר לי גם את הצורך להתחשב שוב בבן הזוג בנוגע לעיצוב: מי יוכל לטעון עכשיו שהחלל נשי? הרי גם הכורסה הפרחונית ביותר מקבלת תשובה גברית הולמת כשהיא ניצבת על רקע אלמנט שחור.

צבעי החלל הפרטי

האזור הפרטי (חדר השינה וחדר הרחצה) זכה להגדרה צבעונית נפרדת. חדר הרחצה לבן כמעט לגמרי, והוא מרוצף ומחופה באריחי גרניט פורצלן דמויי שיש קררה עם ניואנסים בגוני אפרפר / בז'. קירות חדר השינה נצבעו לכל גובהם בגוון תכלת כהה מעושן. פריטי ריהוט, וילונות פשתן ומצעים, שכולם לבנים, מאזנים את הרצפה ואת הקירות הכהים.

ההשקעה בצבעוניות לא נגמרת בחלל הפנים: חזית הבית טויחה בצבע ירוק דשא עמוק. גוון כזה היה נחשב לבחירה אמיצה אם היה מדובר בשכונת מגורים סטנדרטית, אבל לא כך כשמדובר בנווה צדק. כאן כל חזית מתפקדת גם על תקן רקע לצילומי חתן־כלה, ובשבתות כל עובר אורח מרגיש נוח להציץ מבעד לחלונות פנימה, להביע התפעלות, להקיש בדלת ולשאול אם המסעדה פתוחה או מה מוכרים כאן.