הדפסה
לכתבה באתר
קורגזמה – כבר שמעתם את המושג? לא? כי בארה"ב כולם (טוב, אז לפחות רובם) מדברים על זה. הכוונה להנאה מינית עזה, עד לכדי אורגזמה, שמושגת במהלך פעילות גופנית. זה קורה בעיקר בעבודה על שרירי ה"קור" (באנגלית: ה"ליבה", ומכאן השם "קורגזמה") כלומר שרירי מרכז הגוף – אותם שרירים שהמדריכים אומרים לנו לכווץ/ לשאוב פנימה/ להדק בשיעורי פילטיס, יוגה, עיצוב דינמי ודומיהם. אבל גם רכיבה על אופניים עושה עבודה טובה.
>>>חבבו את "לאשה" בפייסבוק
המילה, כאמור, נובעת מזיווג של צמד המילים האנגליות core ו-orgasm, ויש כבר מחקר רציני למדי שמוכיח שיש דבר כזה. נשים חוו את התופעה, ושמחו לדבר על כך עם החוקרים. אז מה זה בעצם אומר? זה אומר שכדי להשיג אורגזמה, אישה לא זקוקה בהכרח למאהב משובח, לפנטזיות יצירתיות, לוויברטור משוכלל או לאצבעות מיומנות – אלא דווקא לחדר כושר ולתרגילים הנכונים. אז אם חשבתן שכפיפות בטן הן מטלה מפרכת, שעושים אותה רק כדי שהבטן לא תתרופף לה עד בוש – תחשבו שוב. מתברר שנשים חוות הנאה מינית מאותם כיווצי שרירים, ומהפעלות גוף דומות שיפורטו בהמשך.
איך זה עובד
מהם בעצם אותם שרירי "קור" (core), כלומר שרירי ליבה, שבעבודה עליהם אפשר להגיע ל"קורגזמה"? שרירי הליבה הם השרירים הפנימיים והעמוקים ביותר של הבטן והגב, הנמצאים במרכז הגוף, מייצבים את הגוף ומאפשרים לו לנוע. שרירי הליבה תומכים ביציבה על ידי שמירה על מיקום תקין של מרכז הכובד בגוף.
באופן טבעי, כל ילד נולד עם יציבה נכונה; אבל הרגלים רעים שמשתרשים במהלך החיים משבשים אותה. לרוב האנשים, עקרון החזקת ה"מרכז" יציב וחזק, אינו אוטומטי ואינו מובן מאליו. אזור הבטן הוא האזור היחיד בגוף שאינו נתמך ומוגן על ידי עצמות, אלא על ידי שרירים בלבד. הדבר מאפשר אמנם תנועה חופשית, אך כיוון שאין תמיכה של השלד לאותו אזור בגוף (הבטן ותכולתה) השרירים שם עלולים להתרופף. אז נוצרות בעיות יציבה, שיכולות לגרום לעיוותים ולכאבים.
בעזרת תרגול נכון והתמדה, אפשר לשפר את היציבה בצורה. בעקבות אימון נכון, הגוף יידע לשנות את מבנה היציבה שלו כדי להשיב לעצמו את האיזון. אימונים המחזקים את הליבה כוללים בעיקר עבודה על שרירי הבטן, השרירים זוקפי הגב ושרירי רצפת האגן. אלו שרירים הפועלים נגד כוח הכבידה ומייצבים את עמוד השדרה. אימוני הליבה כוללים תרגילי עיצוב, שיווי משקל, כוח, גמישות וקואורדינציה. והבונוס – סיכוי ל"קורגזמה".
ברכיבה על אופניים
מכון קינסי של אוניברסיטת אינדיאנה ערך לפני כשנה סקר אינטרנטי, שבו נשאלו נשים אם יצא להן לחוות אורגזמה או הנאה מינית כתוצאה מפעילות גופנית. 370 נשים, בגילים שבין 18 ל־63, ענו שזה קרה להן. 45% סיפרו שחוו את ההנאה מתרגילי בטן. 26.5% – מהרמת משקולות; ל־15.8% זה קרה תוך כדי דיווש (על אופניים רגילים או על אופני כושר), ל־13.2% תוך כדי ריצה (על מכשיר הליכה או בחוץ) ול־9.6% בזמן הליכה ספורטיבית או טיפוס. "בשבילי כחוקרת, זה מגדיר מחדש את עניין האורגזמה ללא סקס, ללא בן/בת זוג וללא גירוי עצמי ישיר", אומרת ד"ר דבי הרבניק, רופאה וסקסולוגית, מנהלת המרכז לקידום בריאות מינית וחינוך למיניות במכון קינסי של אוניברסיטת אינדיאנה, שהייתה אחת משני יוזמי המחקר. התוצאות פורסמו בהוצאה מיוחדת של כתב העת "טיפול זוגי ומיני" באפריל של השנה שעברה, והרבניק פרסמה חלק מהניסויים גם בספרה החדש יחסית Sex Made Easy.
את הקורגזמה אפשר להסביר מנקודת מבט אנטומית – כך אומרים מומחים לפעילות גופנית. כי כמו בסקס, הפעילות הגופנית מעלה את הדופק, את קצב הנשימה ואת הזרמת הדם לרקמות של רצפת האגן, כולל איברי המין. ד"ר הרבניק ושותפה למחקר, ד"ר דניס פורטנברי, פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אינדיאנה, ביקשו מהמשיבות לפרט גם את הנסיבות שבהן קרה הדבר. "רכבתי על אופניי במעלה הגבעה", מדווחת אישה בת 42, "ולחצתי חזק על הדוושות כדי שאוכל להתקדם. המאמץ גרם למפשעה שלי להילחץ אל המושב. חשבתי שעוד מעט ארגיש התכווצות שרירים, אבל במקום זה הייתה לי תחושה נעימה מאוד. שקלתי לעצור, אבל משום מה המשכתי. מעט אחר כך הייתה לי אורגזמה. לא האמנתי שזה קורה לי. מאז ניסיתי לשחזר את המעשה ואת התחושה, אבל לא הצלחתי".
אישה אחרת, בת 23, סיפרה לד"ר הרבניק: "כשאני מכווצת את שרירי הבטן התחתונה, אני מרגישה הנאה גדולה, דומה לזאת שלפני אורגזמה. זה קורה בעיקר כשאני יושבת בפיסוק ומתכופפת קדימה. זה קורה גם כשאני שוכבת על הגב ועושה תרגיל מתיחה, שבו רגל אחת ישרה על הרצפה, ואת השנייה אני מכופפת חזק ומצמידה את הברך אל הבטן. אחרי דקה או שתיים, עתידה לבוא אורגזמה".
בזמן תרגילי נשימה
הרבניק, שהיא גם בעלת מדור עצות באתר אינטרנט, אומרת שהמחקר הניסיוני שערכה הוא צעד ראשון שנועד ללמוד יותר על הפן הפיזי של ההנאה המינית. "אורגזמה שמושגת על ידי פעילות גופנית היא תחום שעליו אנחנו לא יודעים כלום", אומרת הרבניק. הסקסולוג אלפרד קינסי אמנם הזכיר את התופעה הזאת במחקרו הענק על "ההתנהגות המינית של האישה", שפורסם ב־1953, אבל מאז איש לא חקר את הנושא בצורה רצינית.
"חששנו שלא יהיו נשים שייענו לסקר, אבל התברר שזה לא היה כל כך קשה לקבל תשובות רלוונטיות", סיפרה עוד הרבניק על תהליכי העבודה. "תוך חמישה שבועות מצאנו כ־124 נשים שחוו אורגזמה, ועוד 246 אחרות שאמנם לא חוו אורגזמה, אבל דיווחו על הנאה מינית ועוררות גבוהות ביותר, וקרוב לאורגזמה".
החוקרים שלחו מיילים למרכזי ספורט ולחדרי כושר ברחבי ארה"ב, וביקשו מהמתאמנות לענות לסקר ולתת פרטים על הנסיבות שבהן חוו "קורגזמה". רוב המשיבות היו נשואות או במערכת יחסים זוגית. אישה אחת סיפרה שהייתה לה אורגזמה בחדר הכושר, אבל מעולם לא במסגרת המין הזוגי. ממצא מעניין אחר הוא שלרוב הנשים, משתי הקבוצות (גם אלו שחוו אורגזמה, וגם אלו שחוו "רק" עוררות מינית גבוהה) קרה הדבר יותר מעשר פעמים. רובן אמרו שהיו בשליטה כשזה קרה, אבל 10% סיפרו שלא יכלו לשלוט בתגובה. הרוב הגדול ענו שכאשר האירוע התרחש, הן לא פנטזו על שום דבר מיני.
שיילה הגמן, בלוגרית אמריקאית מוכרת למדי, כתבה בבלוג שלה שהיא חווה הנאה ואף תחושות אורגזמיות במהלך שיעורי יוגה, בלי שום פנטזיות וכמובן ללא מגע ישיר באיברי המין. "זה קורה בדרך כלל אחרי הרבה 'ברכות השמש' (אחד התרגילים הבסיסיים ביוגה, מ"ש), כשאני כולי שטופת זיעה. כל גופי רוטט מהמאמץ, והראש שלי מתרגם את זה כתופעה חוץ גופית. יחד עם זאת אני צמודה מאוד לקרקע". היא מוסיפה שחוותה תחושה דומה בתרגילי נשימה, כאשר היא מניעה את הבטן במהירות, פנימה והחוצה, תוך כדי מצב מדיטטיבי.
טרי וולש, 48, בעלת סטודיו להתעמלות בניו־יורק, אומרת: "אני מאמינה לגמרי ברעיון של השגת אורגזמה תוך כדי התעמלות. אמנם לאף אחת מהמתעמלות שלי זה לא קרה בנוכחותי, אבל שמעתי על כך ממשתתפות בשיעורי הספינינג. מעבר לכך, יש הרבה תרגילים שכאשר עושים אותם נכון, את יכולה להכניס את הגוף לתדר הנכון להנאה מינית. לפעמים זה קורה מהר יותר מהמצופה". גם וולש שמעה על נשים שחוו אורגזמה תוך כדי תרגילי יוגה שכללו הפעלה עמוקה של שרירי הבטן ושרירי רצפת האגן. "זה תמיד מפתיע מאוד את האישה שחווה את זה בפעם הראשונה", הוסיפה.
לרוץ, לדווש, לכווץ, לגמור
ד"ר דבי הרבניק אומרת שהיא ועמיתיה מתכוונים להעמיק במחקר, כדי לעזור לאותן נשים שמעולם לא הצליחו לחוות אורגזמה. לדבריה, "ממצאים אלה מרתקים משום שהם רומזים כי בשביל אורגזמה לא צריך אירוע מיני דווקא (כמו יחסי מין או אוננות), והם יכולים ללמד אותנו יותר על התהליך הגופני של האורגזמה הנשית. ואפשר להסיק מכך שיש אולי דרכים נוספות, שלא חשבנו עליהן קודם, שבעזרתן ניתן להעצים את העוררות המינית תוך כדי יחסי מין עם בן הזוג, או תוך כדי אוננות נשית. ייתכן שלספורט, שיש לו יתרונות בריאותיים ברורים, יש גם איזה חלק בהשגה או בשיפור ההנאה המינית".
אז האם המחקר החדש מוכיח שאפשר לאפסן את הוויברטור בארון, ובמקום זה להירשם לחדר כושר? אולי. חוקר נודע אחר של האורגזמה הנשית, ד"ר בארי קומיסרוק, שפרסם ב־2006 את הספר "מדע האורגזמה", חושב שיש היגיון בממצאים – בין השאר משום שמחקרים קודמים שלו מצביעים על קשר בין השגת אורגזמה לבין ירידה ברמת הכאב. "אמנם כל אישה נהנית בדרכה שלה", הוא אומר, "אבל אין ספק שקיימים גם תהליכים פיזיים דומים. עובדה היא שלעורכי המחקר לא היה קושי להשיג תוך זמן קצר 370 משתתפות, מה שמצביע על כך שהנאה מינית המושגת על ידי פעילות גופנית היא לא תופעה מאוד נדירה".
אבל למה מתיחות וכיווצים? אולי אפשר להסתפק בפחות? הרי ממילא אומרים ש"הכל בראש". על פי המחקרים של ד"ר קומיסרוק, שחקר את הפעילות של נתיבי העצבים הקשורים בהנאה המינית, יש נשים שמענגות את עצמן לדעת רק על ידי מחשבה. באותם מחקרים הוא מגלה כי המרכזים במוח שאחראים להנאה המינית, מופעלים באותה צורה בזמן אורגזמה שמושגת באופן מנטלי (רק בעזרת המחשבה), כמו בזמן אורגזמה שהושגה בדרכים המקובלות. איך הן עושות את זה? חלק משתמשות בפנטזיות ובתרגילי נשימה, אחרות מפעילות את השרירים הטבעתיים בשיטת קייגל.
- לסיכום: הפעילויות הגופניות שיכולות להביא ערך מוסף מענג, מעבר לכאב ולזיעה, הן: תרגילי בטן, כיווצים של שרירי רצפת האגן, הרמת משקולות, ספינינג, ריצה על מכונת הליכה או בחוץ, תרגילי רגליים שכוללים את הפעלת השרירים המקרבים. כך שבפעם הבאה שאתן הולכות לחדר הכושר, אולי תחשבו שוב לפני שאתן מתחילות לרחם על האישה שמגירה קיתונות של זיעה על המזרן שלידכן.
