מהפינה למרכז החדר

שרפרפים הם אחד הפריטים שמעצבים אוהבים להשתעשע איתם. הם קלים יחסית לייצור, הפונקציה שלהם פשוטה וברורה, והם נמצאים כמעט בכל בית. למרות שהשרפרף נחשב בדרך כלל לסוג של "כלי עבודה", משהו שעומדים עליו או שולפים אותו כשזקוקים לעוד מקום ישיבה – כאן האתגר: לעצב את "כלי העבודה" כך שיהיה לא רק שימושי, אלא גם מהנה, עמיד וייחודי.

הנה כמה מהשרפרפים שיוצגו ביריד "עיצוב טרי" בשבוע הבא – משרפרפים עשויים אדמה ועד שרפרף בסגנון דמשקאי, שעשוי דווקא מפורמייקה.

שני אלמנטים שהופכים לאחד

מי: רן אמיתי וגילי קוצ'יק הכירו בזמן לימודיהם במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. הם הפכו לזוג והקימו יחד את ''סטודיו בייקרי'' מיד לאחר שסיימו ללמוד, ב-2009. 

מה: "פרופיליני הוא שרפרף בר שעשוי מצינורות ברזל מכופפים וצבועים באבקה. הבחירה בחומר הפונקציונאלי נעשתה מתוך מחשבה על ייצור המוני קל, אך ביריד תוצג מהדורה ראשונה ומוגבלת. החלטנו להשתמש בשני אלמנטים נפרדים מתוך מחשבה על אבני בניין פשוטות, שקל לייצר ואפשר לחבר – אלמנטים בסיסיים שהדרך שבה מרכיבים אותם ביחד הופכת את המוצר למיוחד. התוצאה היא קומפוזיציה תלת ממדית פונקציונלית. 

היה לנו חשוב לשלב שני צבעים, כדי להראות שהשרפרף מורכב מאלמנטים נפרדים. זו גם הסיבה שבגללה לא ריתכנו את החלקים, אלא חיברנו אותם בברגים. כל אלמנט נצבע בנפרד ואז חובר לשני. השחור והלבן הוא השילוב שיוצג ביריד, אבל זו רק הצעה. עשינו עוד דוגמה בכתום ובכרום, שגנזנו מיד, אבל כמובן שאפשר לייצר את השרפרף בגוונים שונים, אולי במשחק עדין יותר של צבעים". 

כמה: 4,212 שקלים, כולל מע"מ.

צילומים: סטודיו Bakery

מעפר יבואו ואל עפר ישובו

מי: עדיטל אלה, בעלת סטודיו לעיצוב מוצר בשם "עיצוב חושב סביבה", שמתמחה בתחום העיצוב החברתי-סביבתי ובפרויקטים בני-קיימא. מרצה ב-HIT המכון טכנולוגי חולון, וחברה בתוכנית העמיתים של הארגון הבינלאומי TED. 

מה: "TERRA היא סדרת רהיטים וגופי תאורה שמיוצרים מאדמה ופסולת חקלאית. המוצרים הם 100% אורגניים ומיוצרים בייבוש טבעי. כל חומרי הגלם נאספים מפסולת שקבלנים משליכים בשטח, מפסולת חקלאית או משאריות של חפירות ארכיאולוגיות. בתום חייו של המוצר אתם מוזמנים להפוך אותו למוצר אחר, או להחזיר אותו לאדמה.

בשנת 2000, לאחר שסיימתי את התואר הראשון בעיצוב מוצר, ביקרתי לראשונה בהודו. הפער בין מה שחוויתי שם לאופן שבו חונכתי באקדמיה על מהו 'עיצוב בר קיימא', עיצב את תפיסתי את התחום עד היום. בהודו נחשפתי לראשונה לכוסות הצ'אי המופלאות שלהם – חרס דקיק מיובש בשמש, שלאחר השתייה מושלך חזרה אל האדמה וחוזר להיות חלק ממנה. במשך עשור התמונה הזו נשארה איתי, ויחד איתה השאלה איך אפשר לעצב מוצרים שרלוונטיים לימינו, ושכמו אותה כוס - 'מעפר יבואו ואל עפר ישובו'.  

כך הגעתי לחקור את נושא הבנייה באדמה. חקרתי תערובות שונות של סוגי אדמה, סוגי קש ופסולת חקלאית, מסורות וטכניקות מקומיות, ופיתחתי שיטה ליציקת האדמה לכדי אובייקטים תלת ממדיים. בדרך גם גיליתי להפתעתי הרבה שסבתא שלי היתה בונה תנורים מאדמה בזאכו שבעיראק לפני עלייתה לארץ, ושהמשפחה שלי גרה שם בבית מאדמה. 

סדרת השרפרפים עשויה בכבישה מחלק אחד - כל שרפרף מאדמה אחרת וסיבים אחרים. היא הוצגה במוזיאון העיצוב בחולון, בתערוכה "סלואו דיזיין" בבודפשט ובשבוע העיצוב האחרון במילאנו".  

כמה: 1,500 לשרפרף קטן, ו-1,700 שקלים לשרפרף גדול, לא כולל מע"מ ודמי משלוח.

>> להרצאת TED, שבה היא מספרת על המחקר שהיא עושה

צילומים: שי בן אפריים 

בעל מלאכה לרגע

מי: דניאל גלזמן, בוגר בצלאל (2011). כרגע מסיים את תוכנית החממה של d-Vision.

מה: "חלקי השרפרף מגיעים באריזה שטוחה, והקונה מרכיב אותם בעצמו. אבל בשונה משיטות ההרכבה העצמית הנפוצות, שלעיתים גורמות ליותר תסכול מאשר סיפוק מהפעולה, השרפרף מציע שיטת הרכבה פשוטה ואינטואיטיבית, שאני מקווה שתהיה כיפית וחווייתית יותר.

התהליך התחיל כפרויקט אקדמי בבצלאל, שבו התבקשנו לעצב פריט מקומי. התבוננתי בבעלי מלאכה מקומיים שונים, וראיתי שכולם בנו לעצמם כלים, מעבר לכלי העבודה הקנויים שלהם. כל אחד אלתר לעצמו כלי שמתאים לשיטת עבודה שלו. לעבודה שהגשתי קראתי "מאילתור לעיצוב" – סדרה שסופה בשרפרף שמוצג ביריד.

תהליך ההרכבה נותן למשתמש תחושה של בעל מקצוע, בעל מלאכה. לחלקי השרפרף מצורפת קליבה – כלי עבודה נפוץ בעולם הנגרות לחיבור בין חלקי עץ – ומי שירכיב את השרפרף ישתמש בדרכים שבהן משתמש בעל המלאכה".

כמה: 800 שקלים, כולל מע"מ.

צילומים: עודד אנטמן

משפחה של שרפרפים

מי: רתם אגמון, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר (2012). כבר בתור סטודנטית הקימה עסק לעיצוב תכשיטים ואקססוריז, שנמכרים בשמונה חנויות ברחבי הארץ ובשתי חנויות אינטרנטיות.

מה: "עיצוב השרפרף התחיל בפריסות נייר. שיחקתי עם גליונות נייר, כופפתי, קיפלתי ויצרתי קימורים, עד שקיבלתי מבנה חזק, בעל נפח וצורה שחיבבתי. בתהליך המעבר מדו ממד לתלת ממד ייצרתי שרפרפים במידות שונות, כדי לבדוק פרופורציות ויחסי כוחות. אך כשהעמדתי את השרפרפים בגדלים השונים זה ליד זה, נוצרה משפחה חדשה, משפחה של יצורים שמנמנים, חזקים ומלאי עוצמה, שעם זאת, בעיני, משדרים שקט ושלווה. השרפרפים עשויים בעבודת יד ממתכת שנצבעה, ובסוף התהליך נתפרת אליהם תווית". 

כמה: 901 שקלים לקטן, 994 לבינוני ו-1,076 לגדול, כולל מע"מ.

צילומים: תמי דהן

מסורת ופונקציונליות באחד

מי: הדר צוקרמן, בוגרת המכון הטכנולוגי (2012). היום עובדת כמעצבת שכירה בארגון תעשייתי גדול.

מה: "ראיתי את הקליעה המסורתית האתיופית אצל חברה ונדלקתי על הטכניקה. כשהתחלתי לברר מי עושה ואיך עושים הגעתי לעמותת 'אחותי' להעצמת נשים ועידוד יצירה מקומית, שקישרה ביני לבין קבוצת נשים מקרית גת. העמותה מסבסדת להן מקום וחומרים, ודרכה הן מוכרות מוצרים מסורתיים, כמו קערות וכלים קלועים.

המטרה שלי לא היתה לשנות את הטכניקה המסורתית שהן מכירות מדורי דורות, אלא למצוא דרך לשלב אותה במוצר שידבר לקהל רחב יותר, ולתת לו נגיעה מודרנית. קסם הקליעה נשאר, אבל הוא משתלב בפריט יותר פונקציונאלי ופחות דקורטיבי. עבודת יד על קערה או על כיסא גוזלת מהאישה שקולעת את אותו הזמן, אבל התגמול על כיסא יהיה גבוה יותר. חלוקת הרווחים בינינו שווה: אני מייצרת את חלקי המתכת והן את עבודת היד. זה היה פרויקט הגמר שלי ואני אמשיך ללוות אותו, אבל בסופו של דבר הוא בשבילן.

חומרי הגלם – עלי דקל מלופפים בסרטי מתנה מניילון – הם פשוטים וזולים, אבל מניבים משטח קשיח ועמיד, שאפשר לשבת עליו. מבחינת העיצוב רוב העבודה היתה על המחבר בין שלד הכיסא למושב הקלוע. למחבר יש מסילה פנימית, והן קלעו ממש לתוכו, מה ששבר את הסימטריה השבלולית האופיינית לקליעה".

כמה: 980 שקלים, כולל מע"מ.

מיומנות של עבודת יד

מי: איתי פוטש, בוגר בצלאל (2004). בעל סטודיו לעיצוב מוצר שבתוכו סדנה לייצור. במשך שנים עבד בעיקר עם לקוחות ולימד ב-HIT המכון הטכנולוגי חולון. לאחרונה מתמקד יותר באובייקטים שהוא מעצב, מייצר ומוכר בעצמו. חומרי העבודה העיקריים שלו הם עץ, מתכת וקרמיקה.

מה: "תהליך העבודה נעשה מתוך הרבה כבוד לחומר, ולכן העיצוב חושף את העץ הטבעי ואת המחברים. הפרטים מציגים מיומנות של עבודת עץ שאי אפשר למצוא בייצור סדרתי. רק בעבודת יד אפשר, למשל, להתאים קורות מאותו גזע. אני נוסע לנמל אשדוד להביא את העצים, בוחר קורות סמוכות כדי לקבל טקסטורה שהיא יותר הרמונית, ומקציע אותן בעצמי. 

הרבה מהעיצוב נולד מתוך הסתכלות על מחברים מסורתיים בעבודת עץ אירופאית ויפנית – תרבויות שהן יותר מסורתיות בעיבוד עץ. עץ נטו, ללא ברגים או חלקים אחרים, חיבורים שבתעשייה לא משתלם לייצר, וזה כמעט בלתי אפשרי. כל החומרים הוא טבעיים, כולל הצבע והשמן של הגימור. הקפדתי על חשיבה בת קיימא. העץ אינו מקומי: זה עץ אשה שמגיע ממזרח ארצות הברית, עץ בהיר, שנותן תחושה סקנדינווית. השרפרף נדיב יחסית במידותיו, ברוחב של מושב וחצי פחות או יותר, כדי להימנע מתחושה שיושבים על 'קצה'".

כמה: 5,218 שקלים, כולל מע"מ ודמי משלוח.

צילומים: איתי פוטש

פורמייקה דמשקאית

מי: מיכאל צינזובסקי, בוגר תואר ראשון בבצלאל (2011), עכשיו סטודנט לתואר שני במחלקה לעיצוב תעשייתי.

מה: "אני עולה חדש ותיק: עליתי ב-1991, ובאחד הימים שמתי לב שבמחברת הסקיצות שלי אני מתקן ומחליף הרבה בין האותיות א' לע', כותב אותן זו על גבי זו. התחלתי לחשוב על מזרח מול מערב, ומזה התפתח עניין בעיצוב מקומי. אחת השאלות שעלו היתה מיהו אסלי, כלומר אמיתי, אותנטי, אורגינלי?

יש משפט שאומר, 'יצא קקמייקה תצפה בפורמייקה'. פורמייקה נחשבת לחומר זול ומקומי. ההשראה לשרפרף/שולחן קפה שעשיתי היא שולחנות ממוצא דמשקאי, בסגנון שהיה מקובל לעשות גם בארץ ישראל עד המאה ה-19. מצאתי את אחד מראשוני היבואנים של פורמייקה לישראל בשכונה החרדית בית ישראל בירושלים, ואספתי אצלו חתיכות פורמייקה צבעונית משנות ה-50 ועד ימינו. מהפורמייקה חתכתי בלייזר כ-300 יחידות, שהודבקו ביד על OSB. השרפרף הוצג בשבוע העיצוב במילאנו. קראתי לו 'אסלי'".

כמה: 5,800 שקלים, לפני מע"מ.

צילום: עודד אנטמן

>> יריד "עיצוב טרי", 21-25 במאי 2013, המרכז הלוגיסטי החדש של עיריית תל אביב, רחוב תל גיבורים 48, דרום תל אביב. לפרטים נוספים

עוד מ''עיצוב טרי'':

>> המנורות החדשניות שיוצגו בו לראשונה

>> ואיזה מתחם חדש ומעניין יחנוך היריד הפעם?