הדפסה
לכתבה באתר
"מאז שנולדתי ועד היום, כל חיי היו שקר אחד גדול", אומר בהחלטיות אלי טהרי, ממעצבי האופנה הישראלים המצליחים בארצות הברית. "שקר זה כשאתה שופט אנשים מבחוץ. המקצוע שלי זה שקר. אופנה זה שקר. אנחנו עובדים בתעשייה ששופטת אנשים על פי הבגדים שהם לובשים ולא בגלל מי שהם. כל היום רק מתעסקים בתווית של הבגד וזה מבלבל, תשמע, זה חתיכת בלבול מוח. במשך 40 שנה של עבודה כמעצב התעסקתי רק בחיצוני, באשליה. כשאתה מעסיק 600 עובדים, 'יס מנים', וכולם מתעסקים רק באגו, אז אתה מתחיל לקבל כוח לא נכון. לא מזמן ראיתי סרט תיעודי מוצלח על האלסטון (מעצב אמריקאי מצליח משנות ה-70). הוא הגיע כמוני מכלום והפך למפורסם, וכל הזמן היה הולך עם משקפי שמש כי היה מסומם כל היום. גם ג'ון גליאנו,
מסכן, הרג את עצמו. הוא היה צריך להבין שהוא שום דבר. שהוא אפס. שהוא בסך הכול משרת. הוא היה יכול להיות האדם הכי שמח בעולם, מאשר הילד הכי עצוב בתעשיית האופנה. כי אופנה היא אשליה אחת גדולה. חיים של שקר".
ברוכים הבאים לעידן החדש של המעצב אלי טהרי: התיקון. בגיל 61, עם מותג אופנה מצליח שמגלגל למעלה מחצי מיליארד דולר בשנה וחוג לקוחות נוצץ, הכולל את הילארי קלינטון, ג'ניפר לופז ואנג'לינה ג'ולי - אלי טהרי ראה את האור. או לפחות את המתג לפנס שיאיר לו את הדרך. בסוף השבוע שעבר הוא נחת בישראל לחמישה ימים מרוכזים, יחד עם 120 תלמידי המרכז לקבלה מניו יורק, שהגיעו בעקבות המורה הרוחני איתן ירדני (הרב האישי של ידוענים כמו מדונה ודמי מור). מטרת הביקור: לחגוג את הילולת ל"ג בעומר, יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י), שכתב את ספר הזהר. בניגוד לחסידים שהתקבצו סביב קברו במירון, שהה טהרי במשך שלושה ימים במערת האדרא רבא שבין צפת למירון. שם, על פי האגדה, כתב הרשב"י את ספר הזהר יחד עם תשעת תלמידיו.
עוד בערוץ האופנה
- הישראלי שכובש את עולם המשקפיים
- גדעון אוברזון: "פליטי ריאליטי זה לא אנשים שהייתי רוצה להלביש"
- ששון קדם לנשים רזות: "אתן מפחדות!"
- מכיפה שחורה לשמלה לבנה: יעקב דוק עזב את הדת לטובת האופנה
שלושה ימים לאחר מכן טהרי שיתף את חוויותיו מאותה נסיעה באוזני 300 איש, שהגיעו להרצאתו בבית ציוני אמריקה (בניין שרכש ב-2004 תמורת 6.5 מיליון דולר), במסגרת ערב שארגן המרכז לקבלה. ההתרגשות ניכרה בדיבורו של טהרי, שלפרקים נשמע מבולבל ולא קוהרנטי. היו שם אנשי קבלה מהמרכז בתל אביב, קומץ עיתונאים ולא מעט ידוענים מקומיים, כמו השחקנים יהודה לוי ודן שפירא, הדוגמנית עדי נוימן, אשת העסקים גליה אלבין ודמויות רבות מעולם האופנה, ביניהן המעצבים יוסף ומיכל נגרין, יזם האופנה מוטי רייף והנשים הראשונות של שנקר, לאה פרץ ויולי תמיר. בסוף ההרצאה הוזמן הקהל להירשם בדוכן שמחוץ לאולם לשיעורי הקבלה במרכז, שאוסף לשורותיו לא מעט נשמות טועות המחפשות אחר תשובה והיחלצות מריקנות תהומית, או במילותיו של ירדני: "למצוא את השפע האמיתי שבעולם".
את הקבלה מצא טהרי בדוכן הסביח של הטברייני לשעבר שלומי לוי, השוכן ברחוב 72 מערב במנהטן. בספטמבר 2011 הוא ניגש לרכוש מנת סביח לחברתו ג'ואן בלסינגר, שחיה איתו ועם שני ילדיו מנישואים קודמים, יהודה בן ה-11 ואסתר בת ה-8, בדירתם המפוארת בכיכר קולמבוס במנהטן, הצופה לסנטרל פארק. "נעמדתי בסוף התור", משחזר השבוע טהרי, בשיחה המתקיימת איתו ועם הרב ירדני במלון הילטון, בו שהו במהלך ביקורם בארץ. "שלומי הביא לי מנה ושתייה, וסירב לקחת ממני כסף. אמרתי לו, תן לי לפחות לשים משהו בקופת הצדקה, אבל שלומי אמר: 'לא, תבוא היום בערב לשיעור קבלה אצל איתן ירדני'".
באותו הערב נחת טהרי במרכז לקבלה בניו יורק, והחל בתהליך ארוך של שינוי גדול בחייו הפרטיים והעסקיים. "הייתי בכאוס. קיבלתי מכות מכל הכיוונים", הוא אומר בגילוי נפש. "הייתי אדם עצבני מאוד. צועק. שופט. כל החיים שלי בעצם חיפשתי כסף, סקס, יצר, תאווה. וכשאתה משיג את מה שאתה רוצה, אתה רוצה יותר. וכל הרצון הזה הוא בעצם חיפוש אחר האמת. וברגע שאתה מבין ששום דבר לא יכול לעשות אותך שמח, לא כסף, ולא שום דבר, וזה רק עניין פנימי, אתה מבין שלמשפט 'ואהבת לרעך כמוך' יש חשיבות. הקבלה עזרה לי למצוא אמת אינסופית ושיחררה אותי מלשפוט אנשים לפי צבע, מין, דת. כי ברגע שאתה מקבל אנשים באהבה - אתה מחזיר אהבה. קבלה זה פורמולה - אתה עושה ככה, אתה מקבל ככה. היו לי ניסים ונפלאות. אני רואה ניסים ונפלאות".
בארוחת הערב שהתקיימה לכבוד טהרי בביקורו בישראל, נשמעה קרן ברג, ראש מרכז הקבלה והאישה הכול יכולה שלו, מדברת על האופנה של טהרי כעל נס בפני עצמו: "הבגדים של אלי זאת היצירה האמיתית. שם טמונה האמת". וטהרי לא נותר חייב: "קרן ברג היא נשמה קדושה", החזיר מחווה למורתו, במשפטים שנשמעו מעט תלושים מהמציאות, "היא הכוח, האנרגיה שיכולה להביא לנו את המשיח. יש לה כוחות מאוד גדולים. היא אדם פשוט, אבל רואה ה-כ-ו-ל. ואנשים פשוט לא מבינים את זה".
חודשיים לאח
ר שהצטרף לקבלה החל טהרי בטיהור הסטודיו שלו מכל מה שהיה נדמה לו נגוע בשקר. הוא פיטר את קובי הלפרין, הישראלי ששימש כמעצב הראשי של בית האופנה שלו וכיד ימינו מזה 13 שנה, החליף את ההנהלה ואת צוות הסטודיו, ובסך הכול נפרד מ-100 איש שעבדו אצלו. "לפני שמונה שנים עברתי ניתוח בכיס המרה. הניתוח לא הצליח כמצופה, ולקח לי זמן ארוך להחלים ממנו", מגולל טהרי את הסיבות שהובילו אותו לחולל את השינוי הגדול בחייו. "נכנסתי לדיכאון לתקופה ארוכה. לקחתי הרבה תרופות אנטי דיכאוניות ועשיתי את כל הטיפולים שרק אפשר כדי לצאת מדיכאון. ניסיתי הכול. כשאתה בדיכאון - שום דבר לא נראה טוב. הכול נראה קשה. אישתי רורי (אותה הכיר בשנת 1997, א"י) עזבה את הבית בגלל זה, וכל אותה עת לא הייתי נוכח בעסק".
ובכל זאת, העסק היה בפריחה מאוד גדולה.
"הכול צמח, אבל לא על בסיס בריא, אלא על בסיס של אגו. כשרציתי לחזור לעסק אחרי שהשתקמתי לפני קצת פחות משנתיים, היה לי קשה. הרגשתי שלא נותנים לי לחזור. גיליתי גם שהיו מעילות במחלקת הכספים והתחלתי לעשות שינויים במבנה של העסק. קראתי לחברי הטוב, תת אלוף במיל' גיורא ענבר, שיגיע לנהל את העסק (כיום המנכ"ל הוא בוב גלווין, א"י) וזה לא מצא חן בעיני הרבה אנשים. חלק העזבתי, חלק עזבו. עכשיו הביזנס בנוי על בסיס אמיתי ושיתוף פעולה. האמת היא דרך קשה, אבל בסופו של דבר אנחנו עוברים דרך ארוכה".
כיצד הפרידה מקובי השפיעה עליך?
"ביני לבין קובי היו יותר מיחסי עבודה. היינו משפחה, קניתי לו בית, הוא היה בשבילי כמו בן. אבל אני השתניתי. היחסים שפיתחנו במשך 13 שנה לא יכלו להמשיך. היחסים לא היו מבוססים על אמת, אלא על אגו. לא באשמתו, באשמתי".
קינאת לו?
"לא, קובי עזר לי רבות. הוא עבד בטהרי בתקופה שעברתי את הניתוח והיה לי קשה מאוד. הוא החזיק את העסק, לכן תמיד אהיה אסיר תודה לו. אבל כשחזרתי לעסק, ראיתי את דברים אחרת. קובי היה כבר מוכן לעשות את הקו שלו בתוך טהרי, וגם הצעתי לו, אבל הדברים כבר לא היו יכולים להתקיים באשמתי".
אתה מתגעגע אליו?
"כן, אני מאוד מתגעגע לקובי וקשה לי מאוד בלעדיו. אבל אני מאמין כיום שכל משבר הוא לטובה, והוא נותן לנו לגדול ולצמוח בצורה יותר אמיתית".
בהתייחסות ראשונה לעזיבתו את בית האופנה של טהרי, שהסעירה בזמנו את תעשיית האופנה האמריקאית, אומר הלפרין: "אלו היו 13 שנה של אמת מהולה בתמימות רבה, של בוגר טרי משנקר שמחפש בית, מתיישב בו, בונה סביבו משפחה ומאמץ לה את אלי כאב המשפחה. יחד מתמודדים עם בעיות ואתגרים, יוצרים, מצליחים, נכשלים ותמיד מתחזקים. השילוב הזה של תשוקה למקצוע, אהבה והבנת האדם בסביבת העבודה, אפשר לי לעמוד מול כל מכשול. אני מביט לאחור עם חיוך גדול ומודה לאלי על הניסיון המדהים. בתקופה זו בניתי גם את משפחתי. לאלי ולי נולדו באותה תקופה ילדים מקסימים. אין חוויה יותר אמיתית מזו והיינו שם אחד בשביל השני. חונכתי לסלוח, לאהוב ולהישאר נאמן לערכיי. תמיד יישאר מקום חם בלבי עבורו, ואני מאמין שאלי דואג לי ושולח אותי לפרוש כנפיים ולעוף".
בתפקיד המעצב הראשי בחברה התמקם טהרי עצמו, כשלצדו צוות מעצבים חדש שהגיע מאירופה. מעצב לשעבר במותג אומר שלא לייחוס, כי עם כניסתו של טהרי לקבלה החלו להגיע הרב ירדני ואנשי קבלה נוספים לבקר בסטודיו ולהתערב בפן הקריאטיבי של הקולקציה. ירדני מבטל את הדברים, אך מודה כי מדי שבוע מתקיים בבית האופנה שיעור קבלה לקבוצת המנהלים. "אחת לשבוע יש לנו שיעור מודעות עם מחלקת הניהול בחברה, כדי שכולם יתיישרו במודעות אחת", מסביר ירדני. "ברגע שהמודעות במקום הנכון, יש נכונות לעזור ולתת".
מה אתם מלמדים אותם?
"להיות בנתינה, לא להיות ריאקטיביים ולא לשפוט. בפרקטיקה היומיומית, אנחנו מדברים למשל על קנאה, שלא מביאה לטובת החברה אלא לטובת הפרט; או שכל אתגר זה נס".
סיפור חייו של טהרי הוא סיפור הצלחה מהז'אנר שאוהבים בהוליווד. הוא נולד בבית החולים הדסה עין כרם, הצעיר מתוך ארבעה ילדים, לזוג עולים מאירן שהתיישבו במעברת קסטל באזור ירושלים. מאוחר יותר עברה המשפחה לשכונת התקווה ולאחר גירושי ההורים, נדד בין בתי יתומים ומוסדות חינוך דתיים. בגיל 14 עזב את הישיבה בה למד בכפר חב"ד, ועבר לחיות כילד חוץ בקיבוץ קבוצת שיל"ר. לאחר שירות צבאי בחיל האוויר, חי תקופה קצרה בסיני, שהה מספר חודשים באנגליה, ובשנת 1973 נחת בניו יורק עם 60 דולר בכיס. טהרי נהג אז לבלות בסטודיו 54, לישון על ספסלים בסנטרל פארק ולבלוע מכל מה שיש למנהטן של שנות ה-70 להציע. שנה לאחר מכן פתח את "בוטיק אלי" בשדירה השלישית פינת רחוב 53. מאוחר יותר הפך מבוטיקאי שמוכר פריטי אופנה של אחרים למעצב שמוכר את עיצוביו והשאר היסטוריה. בגיל 30 כבר היה מיליונר.
כיום חולש טהרי על 37 חנויות בארצות הברית, עשרות נקודות מכירה בבתי כלבו שונים, ושלוש חנויות בינלאומיות: איסטנבול, ורשה, ודוחה שבקטאר. בישראל נמכרים עיצוביו בבוטיק אניק בתל אביב. סגנון הסמארט קז'ואל של טהרי מציע בגדים איכותיים לנשים ולגברים, שמחפשים בגד על זמני שילווה אותם לאורך תקופה ארוכה. "יש לי את הגזרה הכי טובה. תווית זה שום דבר", הוא אומר.
עם תעשיית האופנה האמריקאית הוא מנהל יחסים דואליים. טהרי הוא לא מסוג המעצבים כמו מארק ג'ייקובס, שיסתודדו עם אנה ווינטור במסדרונות מגזין ווג. ההפך הוא הנכון. "אני לא בקליקה של אנה ווינטור וכל עורכי המגזינים האלה", הוא אומר נינוח ושלו. "המפגשים היחידים שלי עם אנה היו כשהיא היתה מבקרת בסטודיו מדי עונה כדי לראות את הקולקציה, מכיוון שהיינו מפרסמים גדולים במגזין. אבל אנחנו לא חברים וזה לא חסר לי. אין לי את הראש בשביל זה. אני עסוק בעבודה. הביזנס שלנו מאוד קשה. אתה לומד על החיים תכל'ס. זה התיקון שלי, אני צריך לעבור אותו".
גם עם תעשיית האופנה הישראלית מנהל טהרי יחסים משתנים. בארוחת ערב שהתקיימה לכבודו בתום ההרצאה שהעניק בביתה של המעצבת והאדריכלית חגית בורנשטיין בשדרות רוטשילד, התפייס טהרי עם לאה פרץ, ראש המחלקה לאופנה בשנקר, לאחר נתק של תקופה קצרה. אותו ערב, גם נפגש עם מספר סטודנטים ובוגרים ממחלקות האופנה בישראל, בתקווה שישתלבו בסטודיו שלו, כמתמחים או כמעצבים. "המעצבים הישראלים הם חזקים ביותר בשוק לדעתי", הוא אומר. "כשאתה מגיע ממקום קשה כמו ישראל, אתה שורד הרבה יותר".
לפני כמעט עשור, כשרכש את בית ציוני אמריקה בתל אביב, תכנן טהרי לפתוח במקום בית למעצבים ישראלים, ואף להעביר אליו את מטה העיצוב שלו מניו יורק. אלא שהתוכנית נגנזה ולא יצאה לפועל. כיום מתקיימים במקום שיעורי קבלה. "זה תהליך ארוך ולא פשוט", אומר טהרי. "המדינה חייבת להבין שבישראל יש כוחות עיצוב חזקים מאוד. לפני המון שנים, אלה שהיו להם האדמות היו העשירים, האריסים. אחר כך העשירים היו אלה שהיה להם את הזהב. היום מי המיליונרים? אנשי המוחות. אז למדינת ישראל יש מוחות טובים, וצריך להשקיע בהם".
