הדפסה
לכתבה באתר
על מסך המחשב של צלם האופנה דודי חסון
נמצאות תיקיות רבות עם דימויים עוצרי נשימה, המשקפים את פעילותו המגוונת בצילום אופנה בעשור האחרון - מסדרת צילומים שעשה לאחרונה בפריז עם הדוגמנית הלוהטת נעם פרוסט, ועד לאסופה של תמונות סלבס לשערי מגזינים; מעבודת צילומי חיות שיצר בסטודיו שלו ועד גל גדות לקסטרו ומרינה מקסימיליאן קרני לרשת עונות.
בהארד דיסק של חסון מסתתרים קבצים נוספים שטרם נחשפו, המספרים את סיפורו האישי של אחד מצלמי האופנה המובילים בישראל, שנדלק בשמי התעשייה המקומית כמו מטאור. חלקם יאוגדו בקרוב לספר אמן ראשון מסוגו, שלדברי חסון, יציג אותו באור אישי וחשוף. מדובר בצעד מפתיע כשזה מגיע מאחד הצלמים המופנמים ביותר בתעשייה. "בפעם הראשונה אני רוצה להכניס אנשים לחיים שלי", הוא אומר. "אני רוצה שהקהל ייחשף לתהליכי העבודה הכנים שלי, כיצד אני מבלה בזמני הפנוי ובנסיעות שלי לחו"ל".
הקריירה של חסון התגלגלה במהירות הפלאש. בגיל 25, שנה בלבד לאחר שהחל את דרכו כצלם אופנה, כבר קיבל לידיו את הקמפיין היוקרתי והנחשק ביותר בתעשייה, של חברת קסטרו. הבחירה של קסטרו בחסון הפתיעה רבים בתעשייה, שתהו מה למותג מיינסטרימי מבוסס כמו קסטרו ולצלם אופנה לא משופשף עם סגנון צילום חתרני ובועט. חסון, מצדו, התרגש מאוד מההצעה והחליט להמר על כל הקופה. "קסטרו נתנו לי יד חופשית לבנות למותג שפה ויזואלית", הוא אומר. "עשינו הרבה דברים שלא מצופים ממותג מסחרי, כמו קטלוג שלם שצולם במצלמת לומו. זה צעד מאוד נועז עבור חברה כמו קסטרו. לא חששתי להתמסחר בעקבות העבודה הזו. להפך, אתגר אותי יותר לשלב בהצלחה בין הסגנון שלי לטעם שלהם. בסך הכול המסחריות שלהם לא השתלטה עליי".
עוד בערוץ האופנה
- עדי ברקן לדוגמנית אניה מרטירוסוב: "אם את כוכבת יש לך אחריות"
- עושים חופה: צלמי האופנה בשירות הכלות
- עידו איז'ק: ''זה לא עם מה אתה מצלם, זה מה אתה מצלם''
- בצלמה ובדמותה: המוזות של הצלמים הישראלים
על אף שנדמה שהם היו שם מאז ומעולם, רק כשנה לאחר שהחל לצלם עבור קסטרו נכנסו למותג הפרזנטורים שלו, גל גדות ויונתן ווגמן, וגם בכך היתה לחסון יד. לבקשת הסוכן שלה, מאיר כהן מסוכנות ADD, צילם חסון טסט של גדות – אז מלכת יופי במיל' ודוגמנית עם קריירה מדשדשת ופנים עגלגלות שהרתיעו את מרבית הצלמים. במילים אחרות, נו באדי. התוצאה היתה גורלית לקריירה של גדות. הבוק נשלח למשרד הפרסום ראובני פרידן, המטפל בין היתר גם בחברת קסטרו, וגדות הוזנקה לתפקיד הפנים והגוף של החברה. "אני מאמין שהטסט שעשיתי לה, שהיה שונה מאוד ממה שהיא עשתה עד אז, תרם מאוד לקידום שלה כפרזנטורית", אומר חסון.
ב-11 העונות שחלפו מאז, החוזה של גדות עם קסטרו הלך והתארך, ובמקביל, משקל גופה הלך והתדלדל. הלחיים התפוחות שליוו אותה בזכייה כמלכת יופי בשנת 2004 נעלמו, ואת מקומן כסמלה המסחרי תפס הרזון הקיצוני שהפגינה בקטלוגים, במודעות ועל המסלולים של חברת קסטרו. "גל הגיעה לצילומי טסטים כדוגמנית רזה", אומר חסון. "אבל כן, הבנתי מאנשים מאוחר יותר שהיא היתה יותר עגולה לפני כן".
היא בטח לא היתה רזה כמו שהיא היום.
"יכול להיות. לא שמתי לב לכך. כשאתה מצלם מישהי בתדירות מאוד גבוהה, הניואנסים הקטנים פחות נראים לעין. אני לא זוכר שחל בה שינוי מהותי בשנים האחרונות. זה לא כמו אצל מרינה (מקסימיליאן בלומין קרני, א"י), שרזתה העונה באופן משמעותי".
את מרינה אתה מצלם כבר עונה שביעית לעונות. באיזו גרסה אהבת אותה יותר, המלאה או הרזה?
"שאלה טובה. מרינה היא מצולמת טובה, משוחררת ויודעת לזוז טוב מול המצלמה. גם כשהיא היתה מלאה יותר, היא היתה מאוד קלילה. אני לא זוכר שנאבקנו למצוא פוזיציות מסוימות כדי לנסות להסתיר חלקים מהגוף. אחרי שהיא רזתה, הווייב הפך להיות קצת אחר. יש תחושה שהיא מרגישה יותר בנוח עם עצמה, והצילום מאוד זורם. היא לא דקיקה כמו גל גדות, כן, אבל היא משהו מיוחד. היא תעשה מול המצלמה כל דבר שתבקש ממנה, ולטעמי, היא הבחורה הכי פוטוגנית בעולם".
עד כמה אתה מרגיש שיש לך אחריות בעידוד תופעת האנורקסיה, בשל הדימויים שאתה יוצר והדוגמניות שאתה בוחר?
"לטעמי, יש דגש מוגזם מאוד בתעשייה על דימוי הגוף. יש הרבה דוגמניות שנטפלים אליהן סתם. אני מכיר את הבנות האלה ואני רואה אותן אוכלות בסטודיו. הן פשוט רזות מבחינה גנטית. כצלם, אני בוחר דוגמנית שנכונה לי לצילום. זה לא נופל על המשקל, אלא על מה שמתאים לי לצילום עצמו. אם זאת תהיה בחירה אישית שלי, סביר להניח שאקח מישהי שהבגדים ישבו עליה הכי טוב. אין מה לעשות, כשאתה עושה הפקת אופנה, אתה לוקח דוגמנית גבוהה, רזה, שהבגדים ישבו עליה טוב. זאת האמת, וזה לא נאמר כנגד נשים מלאות".
היית בוחר בדוגמנית מלאה לצילום אופנה?
"כן, אין לי בעיה עם זה. עובדה שצילמתי את מרינה גם בתקופה המלאה שלה".
חסון, 31, נולד באשקלון וגדל ברמת השרון, כבן שלישי לאחר שתי בנות. בגיל 16 קיבל במתנה מאביו מצלמת רפלקס ישנה של חברת ריקו, ומאז לא הפסיק לצלם. צילום לא למד מעולם, וגם על תעודת בגרות מלאה ושירות צבאי ויתר. את דרכו המקצועית החל כמיטב המסורת בתעשייה, כאסיסטנט של צלמי אופנה מובילים. תחילה אצל אשל עזר, ומאוחר יותר אצל יניב אדרי. מפגש עם הסטייליסטית מיקי אבני בתחילת דרכו, הוליד רומן מקצועי בינו לבין מגזין האופנה החתרני 42 מעלות, שם הכיר את העורכת קרן ארנלדס, שלימים הפכה לחברתו הטובה.
לאחרונה נכנס כשותף של ארנלדס בבר השכונתי ברנר בתל אביב - יחד שותפים נוספים, ביניהם ג'ו מרסיאנו (מבעלי המסעדות קנטינה ואלבה), הבמאי והתסריטאי רני בלייר והשחקנית יעל אבקסיס - פשוט כי האמין שיכול להיות מגניב שיהיה לו מקום משלו לבוא להירגע בו עם דרינק אחרי העבודה. המקום הפך במהרה למוקד עלייה לרגל לברנז'ה תל אביבית, עם מקבץ לקוחות מעולם הפרסום, האופנה ואף הפוליטיקה, ואוסף דוגמניות שחסון מיודד עמן. "אני לא הצלם שיוצא לדרינקים עם גל גדות", הוא ממהר להסביר. "זאת בסך הכול עבודה. מדי פעם אני יכול לצאת לדרינק עם מצולמת, בשביל הפאן אחרי יום צילום".
ומה לגבי רומנים או מערכות יחסים עם דוגמניות?
"קורה. איפה אני אכיר בחורות? לכל הצלמים יש רומנים עם דוגמניות ועם נשים מתוך התעשייה, כמו מאפרות או מעצבות. באופן טבעי נוצר מתח על סט הצילומים. יש יחסים מאוד טעונים ארוטית בין צלם לדוגמנית, והמצלמה ושיח הפיתוי שנוצר הם חלק בלתי נפרד מזה".
אבל לא רק דוגמניות להוטות אחרי חסון והמצלמה שלו. בעשור האחרון הוא הפך גם לאחד הצלמים החביבים על ידוענים, שיודעים היטב כי ביכולתו להוציא מהם משהו אחר, שיאיר אותם באור שונה וימשוך אליהם את תשומת הלב הציבורית. "הסלבס שמגיעים להצטלם אצלי מאוד רוצים להיראות יפים וזוהרים", מתלונן חסון על השמרנות של המפורסמים המקומיים. "אני מנסה לשכנע אותם לזרום איתי ולעשות דברים הומוריסטיים, אבל רובם לא מוכנים לנפץ את התדמית שלהם". כדוגמה הוא מביא את מייקל לואיס, שהסכים להצטלם להפקת שער בפאה בלונדינית מצחיקה, במחווה למתאבק המנוח קרי ואן אריק.
על אף מיקומו המרכזי בשדה האופנה המסחרי, שאיפתו המרכזית של חסון כיום היא להתברג בעולם האמנות המקומי, ולהתחיל לעבוד מחוץ לגבולות ישראל. לפני כשנה הוצגה עבודה שלו במסגרת התערוכה הקבוצתית "נוזלים" (אוצרת: מרי שק) בגלריה ליטבק, ולדבריו, כיום עבודותיו נרכשות על ידי אספנים. בימים אלה ועד ה-15 במאי מוצגת בחנות הפופ אפ של בוטיק ורנר (שד' רוטשילד 69, תל אביב) מיני תערוכה בת שש עבודות אופנה, שיצר יחד עם הסטייליסטית מעין גולדמן. העבודות נמכרות במחיר של 2,000-5,000 שקל, וההכנסות כולן תרומה לניצולי שואה.
על שולחן העבודה שלו מונחות עבודות פולארויד שצילם בשנתיים האחרונות בפרברים של סנט פטרבורג, צילומים הנעים על הגבול שבין אופנה לאמנות ומציגים שפה מדויקת של יוצר בעל אמירה קוהרנטית. בשבועות הקרובים ייצא לאוקראינה, שם יצלם בפרברים בני נוער על רקע הנוף המשתנה של המדינה הקומוניסטית לשעבר. בנסיעותיו הרבות החל לצלם גם סרטוני וידאו קצרים, בני חצי דקה עד שתי דקות, בהם מגיעה לכדי ביטוי השפה הקולנועית שלו. לדבריו, כיום הוא נהנה מאוד לפעול במדיום החדש, המשרת אותו גם בפן המסחרי. לאחרונה צילם וביים סרטוני וידאו עבור לקוחותיו, כמו קמפיין שנות ה-60 האחרון של קסטרו.
לדבריו, העשייה האמנותית אינה באה על חשבון האופנה. "אני לא מרגיש שהגעתי לתקרת זכוכית בקריירה שלי בארץ. היום אני מרגיש בטוח בעצמי לצאת ולעבוד בחו"ל, ובימים אלה אני מחפש סוכן מתאים. לצערי, בהרבה פגישות מול סוכנים ומגזינים בחו"ל, תמיד מעירים לי על הסטיילינג בצילומים. אומרים שהבגדים לא רלוונטיים. סטייליסטים בישראל מתקשים למצוא פריטים ייחודיים או רלוונטיים. במקרה הטוב, הם מביאים מכיכר המדינה בגדים מלפני שנתיים, או את הקז'ואל של אותם מותגים".
אתה נתקל בבעיה מקומית גם בכל הנוגע להיצע הדוגמניות?
"יש חסך מאוד גדול של דוגמניות בישראל. מביאים בנות מחו"ל, אבל בכנות, אין בישראל טופ מודלס. אני עובד שנים עם אניה מרטירוסוב ורימה לביץ', אבל בגלל המחסור בדוגמניות טובות, כל הצלמים ממחזרים את כולן. לכל אחת יש תקופה שחורשים עליה, ואז אתה שבע ממנה. עד היום, בכל פעם שמגיע אליי לקוח, יש דיון שלם סביב איזו דוגמנית נצלם".
גוף העבודות של חסון השתנה רבות מאז החל לצלם לפני כעשור. בתחילת דרכו נדמה היה כי חשוב לו להיות פרובוקטיבי ולהתמקם במשבצת הילד הרע של התעשייה, עם הקעקועים שמפארים את גופו ונערי הרחוב שהוצגו באופן קבע בהפקות האופנה שלו. "היום אני מושפע יותר מצלמים גדולים כמו ריצ'רד אבדון, ופחות מצלם כמו טרי ריצ'רדסון, שבעבר חשבתי שהוא וואו", הוא מסביר את תהליך ההתבגרות שעבר. "כל הסגנון של טרי מעייף ולא מתוחכם בעיניי. בזמנו הוא הביא בעיטה לעולם האופנה, צחק על הכול, אבל זה לא סוחב בטווח הארוך. הוא אייקון שבנה לעצמו תדמית של כוכב פורנו. וצריך אחד כזה בתעשייה, אבל זה לא צילום שבעוד 50 שנה תסתכל ותגיד: 'בוא'נה, זה פריים!'".
גם העירום הפרונטלי שלא נפקד מעבודותיו, זוכה היום לפילטר מעודן יותר, בוגר יותר. "לישראלים יש בעיה עם עירום", אומר חסון. "ישראל היא מקום קטן, דתי ומעט פרימיטיבי. גם רוב הדוגמניות בארץ לא מוכנות להצטלם בעירום, כי מכירים אותן והן פוחדות ממה יגידו. סגרו לי עכשיו את האינסטגרם בגלל תמונת עירום אמנותית שהעליתי, עם מישהי שרואים לה קצת את הפטמות".
מבין כל הפקות העירום שצילם לאורך השנים, זאת שפורסמה בגיליון העירום של מגזין האופנה 360 מעלות ביוני 2008 היא הזכורה ביותר. חסון הפשיט אל מול המצלמה דמויות מוכרות בתעשיית האופנה והמוזיקה, ביניהן סולנית טרי פויזן לואיזה קאהן, הדוגמנית דנה פרימן ועוד. "זה פרויקט שהחל לאחר צילומים שעשיתי עם להקת טרי פויזן בסטודיו", הוא מספר על הפרויקט, שאיגד בסופו של דבר כ-40 דמויות, "בסיומו של כל יום צילום הצעתי למי שרוצה להישאר ולהתפשט מול המצלמה. אנשים נהנו להתפשט. זאת היתה תרפיה עבורם. לא חיפשתי להוציא אנשים יפה, אלא שיתנו מעצמם את כל מה שיש להם. הרבה אנשים לא שלמים עם המראה שלהם, ועדיין הרגישו בנוח לחשוף את עצמם. זה סוג של פורקן. עד היום, כל מי שהצטלם לפרויקט הזה, שלם עם ההחלטה".
