הדפסה
לכתבה באתר
ברחוב השוק 47 עומד כבר יותר מארבע שנים שלד בניין, שנבנה אחרי שבתי המלאכה שפעלו במקום במשך מי יודע כמה שנים נסגרו ונהרסו. בתחילת הדרך הבנייה התנהלה בקצב ניכר, עד שלפתע נעצרה. השלד קפא. חלף איזה זמן ויום אחד ניכרו באתר סימני חיים:
אך אלה נגדעו באחת:
חומת הפחים לא הספיקה, כנראה:
אך לחיים כוח משלהם. חלף זמן לא רב והם שבו, הפעם מפתח שפערו בקצה הדרומי של החומה:
אך גם לכך בא הקץ, כשהבנייה התעוררה מחדש:
נדמה היה שהשלד קם לתחיה:
אך חודשיים חלפו, והשמיים התקדרו:
עוד חודש חלף ונרשמה אפילו נסיגה. הפיגומים שהוקמו הוסרו:
הפרצה נחסמה:
החומה נאטמה:
ואנחנו נותרנו עם:
נוגעת ללב הכתובת:
יש בה מידה של אמת, אבל רק באופן תיאורתי, אם לשפוט לפי הבניין שברחוב נחלת בנימין 159, הסמוך לפינת דרך שלמה. הבניין עומד נטוש זמן רב. על הקיר חגגה יצירה מקומית:
החזיקה מעמד חודשים, למרות פגעי מזג האוויר:
עד שהגיע מי שהגיע ושם לה סוף:
לא רק לה:
כעבור חודשיים התנוססה על הדלת הנעולה כתובת ברורה ומפורשת, שמלמדת מה קרה כאן בינתיים:
בצד הבניין הותקנה גדר למניעת מעבר לחצר:
בוקר אחד, צעיר שטייל עם כלבו שאל האם אני מהעירייה, "כי חייבים לסלק אותם מכאן". אבל זה לא קרה. האומללים לא פראיירים. הם מחקו את הכתובת ואלתרו גדר:
השכנים הסבירו להם טוב טוב מה דעתם:
ומה יצא בסוף? זה:
עם תוספת קטנה ואופיינית לרחובות שלנו:
רק האירוניה נותרה על הקיר הדרומי של הבניין:
וגם זה לא לנצח:
