תצוגת הדפסה של -- סיפור יפואי: דירת השיכון ששודרגה בשיתוף פעולה עם השכנים

הכניסה לסמטה השקטה והמוצלת מותירה את רחובותיה ההומים והמיוזעים של יפו מאחור. משני צדיו של המדרחוב בנויים בתי שיכון דו קומתיים, שהוקמו במהלך שנות ה-50 סביב בית היולדות הוותיק דג'אני, שמשמש היום כמרכז יום לקשישים. בתיה של שכונת צהלון (שעליה, בין השאר, כתב אלון חילו את ספרו ''אחוזת דג'אני'') נבנו על פי מודל קבוע: דירה בקומת קרקע עם חצר, שאליה נכנסים מהרחוב, ודירה בקומה הראשונה שחולשת על חלקה השני של החצר (עם גרם מדרגות חיצוני), ואליה נכנסים מהרחוב המקביל. היום נחשבים הבתים האלה לנכס נדל"ני לוהט, וזוגות צעירים נוהרים לכאן.

נעמה וסמי שלום כנפו הם זוג כזה. היא צלמת וסוכנת נדל"ן, הוא מעצב פנים, הורים לשני ילדים, בני שלוש ושש. לפני שבע שנים רכשו בשכונה דירה טיפוסית, בת 76 מ"ר. לפני שנה יצאו ממנה כדי לשפץ אותה ולבנות קומה נוספת, בשיתוף פעולה עם השכנים מלמטה, שהרחיבו את דירתם על חשבון הגינה הצמודה אליהם. בסופה של הבנייה גדל ביתה של משפחת כנפו ל-122 מ"ר ועוד 80 מ"ר מרפסות, ובסך הכל הושקעו בבנייה ובעיצוב כ-500 אלף שקלים – לא עניין של מה בכך, אבל עדיין תקציב נמוך ביחס לתוצאה המשמעותית, הודות לכמה פתרונות יצירתיים שהגו בני הזוג.

>> ביתה של משפחת כנפו ייפתח לקהל מחר, במסגרת סוף השבוע של ''בתים מבפנים''. לפרטים נוספים

הדירה ממוקמת על מגרש פינתי ונהנית, לכן, מגינה גדולה במיוחד, ששטחה 200 מ"ר. גרם מדרגות שחופה באבן ביר זית מוביל אל עבר דלת כניסה מברזל שנצבע אדום, שבמרכזה חלון נפתח לאוורור (שותף לתכנון: יהושע קסטיאל, חבר ותיק של כנפו).

המדרגות המובילות לכניסה לבית (ומבט לגינה) (צילום: נעמה כנפו)

למפלס הכניסה – בן 92 מ"ר כעת – נוסף ממ"ד שמשמש כחדרם של הילדים ומרפסת בגודל 25 מ"ר, שנבנו על ההרחבה של דירת השכן מלמטה. מבנה הדירה אינו שגרתי: בכניסה מבואה קטנה, שמשמאלה חדר השינה של ההורים ומימינה חדר רחצה. בהמשך ריבוע ישר קווים בו מוקמו סלון, פינת אוכל ומטבח לאורך הקיר. בסופו של הקיר דלת הנפתחת לחדר הילדים, ובצד השני של החלל, מולו, גרם המדרגות המוביל מעלה.

במפלס העליון נבנו 30 מ"ר שבהם הסטודיו של כנפו, חדר רחצה, חדר שמשמש כמחסן ופינת כביסה – וסביבם מרפסת גג בגודל 55 מ"ר.

השראה לעיצוב הפנים שאבו בני הזוג מביתם המפורסם של בני הזוג ריי וצ'ארלס אימס (החלונות מוסגרו בפרופיל ברזל שחור שחולק לריבועים, למשל). החלטה נוספת שקיבלו היתה להשתמש רק בחומרים טבעיים.

אבן ביר זית (אבן טבעית, מקומית ולא יקרה) מחפה את ספי הבית ואת המשטחים במטבח ובחדרי הרחצה. רובה של קומת הכניסה חופה בשאריות פרקט שכנפו אסף ממחסני עץ ומפירוקים במשך השנים. בתוך מסגרת מקורות עץ אלון רחבות שובצו השאריות, שנחתכו לפיסות אחידות ברוחב 5 סנטימטרים ובאורך 25 סנטימטרים (עבודת הפרקט: ולאדי חשוב).

חדר השינה של ההורים מואר ומאוורר, וצופה אל הגינה. שני ארונות ישנים מעץ בעיצוב קסטיאל ושולחן כתיבה דני משנות ה-40 שנקנה במכירה פומבית מעטרים אותו. על הקירות עבודות צילום של בעלת הבית, ובמרכזו תלויה מנורת "Artichoke" המפורסמת של פול הנינגסן.

בתחילתו של החלל הפתוח הגדול, סמוך לדלת חדר הילדים, הוצבה מכתבה עתיקה מניו יורק. מעל נתלו שתי מנורות אמייל בכחול ובשחור ("עקי גופי תאורה"), שעוצבו בהשראת גופי התאורה הנפוצים בלולי תרנגולות.

מכתבה עתיקה מניו יורק ליד הכניסה לחדר הילדים (צילום: נעמה כנפו)

בסלון רהיטים שאספו בני הזוג במשך שנים, חלקם פריטים שנותרו מ"הגלריה החדשה" שהיתה בבעלותם עד שנת 2009. שתי ספות אפורות הוצבו זו מול זו, האחת בעלת מסעד גבוה, שיוצרה בידי קסטיאל בשנות ה-90, ומעליה נתלתה עבודת אמנות של שירה גלזרמן. מולה ספה ארוכה באפור ("רהיטי תות", ארז שגיא. כנפו היה שותף לתהליך התכנון של הדגם לפני שנים, וכמו קסטיאל, גם שגיא הוא מורה וחבר ותיק שלו).

אוסף כורסאות פוזר בסלון: כורסת אימס קלאסית ישנה, שתי כורסאות בצבע שמנת של אנטוניו צ'יטריו (שנמצאו בשוק הפשפשים ורופדו מחדש) וכיסא נדנדה מתקפל מעור חום. במרכז שולחן קפה מעור שחור בטכניקת קפיטונאז', שמשמש גם כהדום ועומד על שטיח זיגלר מקורי ("ג'וזפון שטיחים"). בפינה מוקם ספסל דמשקאי מקורי מתחת למנורת קריאה אדומה מפח ("Arteluce"). מאוורר תקרה שחור מצנן את האוויר, ותאומו נתלה מעל פינת האוכל.

ספסל דמשקאי ומנורה מפח אדום (צילום: נעמה כנפו)

ארונות המטבח הוכנו מעץ ליבנה שנמשח בלכה שקופה (נגריית "אבו נאר", יפו). "העץ הזה תעשייתי וחזק במיוחד. משתמשים בו להכנת תאים של מטוסים, למשל", מסביר כנפו. "אני אוהב את החיבור בינו לבין אלמנטים מודרניים ששובצו בחלל, כמו מנורות הפח והמאווררים השחורים".

המטבח תוכנן לאורכו של הקיר. בצד אחד מוקמו הכיריים, בצד השני מקרר ובמרכז כיור נירוסטה גדול שנקנה בשוק הפשפשים ב-80 שקלים (הברז השחור מ"איקאה"). אריחי קרמיקה לבנים בגודל 15 על 15 סנטימטרים מחפים את הקיר. את שולחן האוכל נתן לכנפו במתנה אחד מלקוחותיו. סביבו הוצב אוסף אקלקטי של כסאות, ביניהם בולטים כסאות "הנמלה" של המעצב ארנה יעקובסון וכיסא "ברויר".

המרפסת החדשה רוצפה באריחי "גלוסקא" בגוון בורדו – בחירה נוספת שנבעה משיקולי תקציב. "לא רצינו להוציא 200 ומשהו שקלים למטר. בחרנו אריחים שעמדו בשמש בצד המחסן וקיבלנו אותם במחיר קבלני של 60 שקלים למטר", מספר כנפו. במרפסת הוצבו כורסאות "ג'אקט" של קסטיאל ושולחן אוכל בעיצוב ולדימיר קגן.

אריחים בשחור לבן וכלים סניטריים פשוטים (צילום: נעמה כנפו)

חדרי הרחצה רוצפו באריחי גלוסקא בדוגמת מעוינים בשחור-לבן. "החלון שחור ומכסה האסלה גם הוא שחור. זה סגנון שעומד במבחן הזמן ומשתבח אתו. לא נמאס ממנו", אומר כנפו. הכלים הסניטריים הם הפשוטים ביותר שיש.

גרם המדרגות הוא מוטיב תעשייתי בולט בחלל. הוא עשוי מיציקת ברזל אחת שנחתכה בלייזר, עם מדרכים מעץ אלון. לרוחב ולגובה המדרגות נבנתה ספרייה מברזל שחור, שמלווה את העולים לקומת הגג (מסגרות: ג'ורג באו, יפו). "גרם המדרגות הוא הפריט הכי יקר בבית וכל החלל עוצב סביבו. צריך להשקיע באלמנטים בודדים – ריצוף, חלונות ומדרגות – והחלל ייראה פגז", מסכם כנפו.