הדפסה
לכתבה באתר
תמ"א 38
הוא אחד המושגים הלוהטים בשוק הנדל"ן המקומי. הפרויקטים מתרבים, ואיתם גם הוויכוחים על התועלת הבטיחותית או התרומה האסתטית של המבנים החדשים-מחודשים לערים. לבנייני השיכון המיושנים נוספים בדרך כלל חדרי ממ"ד שלא מוסיפים להם חן, אלא להיפך, "מנפחים" אותם ומשנים את הפרופורציות של הרחוב. לעומתם מתבלט הבניין ברחוב ארלוזורוב 150 בתל אביב כדוגמה מוצלחת לפרויקט תמ"א 38. כזה שהצליח לא רק לרענן את הבניין הישן, אלא גם להופכו ממבנה גוצי וחסר ייחוד לבניין תמיר ואלגנטי.
>> בבניין הזה תוכלו לבקר בסוף השבוע הקרוב, במסגרת ''בתים מבפנים''. לפרטים נוספים
הבניין נבנה בשנות ה-70 ובמשך עשרות שנים שימש את משרדיהם המיתולוגיים של האדריכלים משה זרחי ויעקב רכטר, והמהנדס מיכה פרי. גם לאחר פירוק השותפות תפס כל אחד מהם קומה אחרת, עד לעזיבתו של האדריכל אמנון רכטר (בנו של יעקב). האדריכל דוד זרחי, בנו של משה זרחי, החליט להחזיר למבנה את ייעודו המקורי – מגורים – ולהשאיר משרדים רק בחלקו התחתון: בקומת הקרקע לובי ו"סטודיו PEZ" הישראלי-ספרדי (של דניאל זרחי, בן הדור הרביעי לשושלת האדריכלים, והספרדי פדרו פנייה) ובקומה הראשונה "זרחי אדריכלים" הוותיק. שלוש הקומות הנותרות הפכו לדירות מגורים, ועליהן נבנו קומה וחצי נוספות.
גודל הדירות משתנה: בשתי קומות (השנייה והרביעית) שלוש דירות בקומה, בשתי קומות (השלישית והחמישית) שתי דירות בקומה, ובתוספת שנבנתה דירות דופלקס. לבניין לא נוספו ממ"דים, מכיוון שגבולות המגרש לא איפשרו תוספות ולעומת זאת, היה בו מקלט. על היעדרם של הממ"דים, שהפכו לקישוט המפוקפק של פרויקטי תמ"א 38, מגיב דניאל זרחי בהומור ישראלי: "עדיף לחיות בלי ממ"ד ומקסימום להיפגע ברגע אחד מאשר לחיות בפחד וכל החיים להיות בממ"ד", אך מדגיש: "ללא ספק המקלט מספק את צרכי ההגנה".
חיזוק הבניין מפני רעידת אדמה נעשה באמצעות הוספת קירות הקשחה בחלק הקדמי של המבנה. קירות אלה עוטפים את החזיתות והופכים בקומת הגג לפרגולה בסגנון "באוהאוסי" אופייני. "זו החלטה פרקטית, קונסטרוקטיבית ואסתטית", מסביר זרחי ומוסיף שהשפה העיצובית מזכירה את בנייני העיר הלבנה ואת "בית אנגל" – הבניין הראשון על עמודים בתל אביב, שתיכנן בשדרות רוטשילד סבו המפורסם של אביו, האדריכל זאב רכטר. מערכת קירות הקשחה נוספת ממוקמת בלב הבניין (ראו בשרטוט בצבע אדום).
עוד אתגר הציבו חלונות הבניין הישן, שהיו בגדלים משתנים ופוזרו באופן רנדומלי. במסגרת התכנון החדש הם אוחדו, ואת החזיתות מקשטים עכשיו צמחים מטפסים, שהחלו להיאחז ברשתות מתכת שהונחו עליהן.
לא מסתתר, אלא פתוח לרחוב
רחוב ארלוזורוב הוא ציר תנועה הומה, אבל הוא גם רחוב של מבני ציבור ובנייני מגורים. למרות זאת, ובניגוד לרחובות מרכזיים אחרים בעיר, אין בו תנועת הולכי רגל מרובה. "הוא מכיל אוסף מיוחד של ארכיטקטורה ישראלית, מבניין הוועד הפועל של דב כרמי ובניין קופת חולים של מוטי בן חורין ועד בניינים חדשים, כמו מרכז היום לקשיש של פיבקו", אומר זרחי (מול מרכז היום נמצא גם אשכול הגנים שתיכננו מייזליץ כסיף). הוא מקווה שהחידוש שעבר הבניין "מעניק עוד תוספת נדיבה לרחוב". איך? בשונה מיתר בנייני המגורים לאורכו, שמסתתרים מאחורי גדרות חיות גבוהות, תשומת לב מיוחדת ניתנה לקומת הקרקע, ש"נפתחה" לרחוב בשיפוץ. לובי כפול – אחד שמוביל לדירות המגורים ושני למשרדים – תחום בקיר זכוכית וחושף את גרם המדרגות המסקרן לעוברים והשבים. על תכנון הבניין – מבפנים ומבחוץ – הופקדה האדריכלית ענת זרחי, אמו של דניאל.
רחבת הכניסה חופתה אבן ביר-זית אפורה. בין הלובי המוביל לדירות לזה שמוביל למשרדים מפרידה קופסת המערכות של הבניין, והרצפה בפנים חופתה פרקט שחור. מחיצת פלסטיק גלי, ש"מרחפת" בין הרצפה לתקרה באמצעות מוטות קלילים, מסתירה את אנשי סטודיו PEZ מהבאים ל"זרחי אדריכלים". מעקה המדרגות, שחופו גם הן פרקט שחור, נבנה מקונסטרוקציית פלדה וחופה גבס. המשרד הגדול בקומה הראשונה חולק לשלושה אזורים: בחלק הקדמי "אופן ספייס", עם חלונות גדולים שפונים לרחוב. בחלק האחורי חדרי ישיבות ומשרדי הנהלה פרטיים יותר, וביניהם אזור המערכות וחדר המדרגות, מוקפים בארונות ובמדפים שנבנו מעץ ליבנה לבוד (סנדוויץ' ליבנה).
ובקומה השלישית
ענת זרחי אחראית גם לעיצוב הפנים של אחת מדירות המגורים בבניין, שבה מתגוררת גיסתה. הדירה נמצאת בקומה השלישית ומשתרעת על פני 140 מ"ר. הרצפה חופתה בפרקט לבן, שיחד עם הקירות יוצר רקע בהיר לרהיטים ולפריטים. היושבים בסלון יכולים לצפות החוצה לרחוב בזכות החלונות שמתחילים בגובה 70 סנטימטרים מהרצפה, בשונה מהחלונות הסטנדרטיים היום, שממוקמים בגובה 1.05 מטרים.
המטבח מאורגן בצורת האות ריש ומורכב מקיר של ארונות שמסתירים בתוכם את מכשירי החשמל ומקיר שני של ארונות נמוכים – כולם עשויים עץ ליבנה לבוד (נגרות: דני לוי). במרכז שולחן וינטג' ארוך מוקף כסאות ''אימס'', ומעל מנורת costanza של המותג "Luceplan". בסלון ספת softwall ירוקה בעיצוב פיירו ליסוני וכורסאות וינטג' לבנות. עוד צבעים מכניס לבית אוסף של אריגים אפריקאיים. לאורך קיר הסלון נבנתה ספרייה. "תכנון גריד המדפים נבע מהרצון להדגיש את האורכיות והרצף של המדפים", מסביר דניאל זרחי. מכיוון שלא ניתן היה לחברם לקיר, "לוחות העץ האנכיים נצבעו לבן והלוחות המאוזנים נותרו בצבעם הטבעי".
זרחי מדגיש שהרעיון שהוביל את תכנון הבניין והדירה זהה: "כמה שיותר פשוט. מהצורה הכללית של הבניין והטיפול במעטפת, עד לפרטים הקטנים כמו הידיות של דלתות המטבח, שלמעשה לא קיימות".
משה זרחי, חתנו של זאב רכטר, הקים את המשרד הוותיק ב-1955. המשרד מציג פורטפוליו מגוון ועוסק היום בתכנון מגדלי משרדים, מבני מגורים ומבני לוגיסטיקה, תעשייה והייטק, בין היתר עבור חברות "טבע" ו"ישקר". לאחרונה עלה לשלב הגמר בתחרות לתכנון הספרייה הלאומית בירושלים (בשיתוף סטודיו PEZ), וזכה במקום השני בתחרות לתכנון עיריית נתניה.
את סטודיו PEZ הקימו פדרו פנייה ודניאל זרחי בעקבות עבודתם המשותפת במשרד השווייצי הרצוג ודה מרון, שנבחר זה עתה לתכנן את הספרייה הלאומית. התמודדות בתחרויות הוא עיסוק מרכזי של הצמד הצעיר. פנייה מתגורר בשווייץ, שבה נערכות תחרויות לתכנון כל מבני הציבור. הם זכו בתחרות ה-EUROPAN ובתחרות הרעיונות לבניין האופרה החדש בבוסאן, דרום-קוריאה (בשותפות עם "זרחי אדריכלים"). "אומרים שאם זוכים אחת לעשר תחרויות אז מצבך טוב", אומר זרחי בחיוך. "בינתיים אנחנו עומדים ביעד".
עוד כתבות על תמ''א 38:
>> 4 מפלסים וגג שמשקיף על גן מאיר: דירה נוספת שתיפתח ב"בתים מבפנים"
>> מה תעדיף עיריית תל אביב: עוד קומות או מורשת אונסק''ו?
>> איך תשפיע תמ"א 38 על הרחוב הישראלי?
