הדפסה
לכתבה באתר
"ישראל זה המקום היחיד בעולם שאני קוראת לו בית", מכריזה בפתח שיחתנו הדוגמנית הגרמנייה מרים רות' בת ה-22. לפני כארבע שנים היא הגיעה לביקור בזק בישראל, ומאז החליטה להכות שורשים בין חריצי המדרכות העקומות של תל אביב. מי שהיתה עד לאחרונה נערה חסרת ביטחון עם מראה טום בוי וסבא עם כרטיס חבר במפלגה הנאצית, המציאה את עצמה מחדש במטרופולין הישראלי, כדוגמנית בינלאומית עם אג'נדה ציונית ובעל ישראלי שמבוגר ממנה בעשרים שנה.
שני עשורים לאחר שהדוגמנית מלאני פרס, גם היא ממוצא גרמני, כבשה את תעשיית הדוגמנות הישראלית והפכה לנציגת דוגמניות האינדי של סצנת אוף שינקין, רות' מתמקמת בחלל הריק שהותירה אחריה פרס מאז פרישתה לפני ארבע שנים, עם מראה של נסיכת קרח מחוספסת, אטיטיוד נונשלנטי ומבטא סדוק שמזכיר לנו שהיא לא מכאן.
החיבור של רות' לישראל לא נולד יש מאין. בילדותה שמעה סיפורים רבים על ישראל בבית הוריה, ששכן בכפר קטן בפאתי שטוטגרט שבדרום-מערב גרמניה. אביה התנדב בצעירותו באחד מקיבוצי הגליל, אך לאחר תקופה קצרה שב אל גרמניה. אימה, שהלכה לעולמה לפני 13 שנה ממחלת הסרטן, היתה בת לחבר במפלגה הנאצית. "אמי נולדה במאי 1945, בתום המלחמה", מספרת רות'. "היא גידלה אותי בצל סיפורי שואה. בגיל חמש היא כבר הסבירה לי כיצד רצחו יהודים במחנות, כשנשלחו למות במקלחות הגזים. האחים הגדולים שלה, דודים שלי, היו בנוער ההיטלראי. היא עצמה מאוד התנגדה ומרדה במשפחה שלה. היא היתה היפית שהסתובבה בעולם כל חייה, התגוררה שבע שנים במדבר סהרה ואפילו התאסלמה".
את מרגישה שאת עושה תיקון משפחתי בבחירה לחיות בישראל?
"לא. סבא שלי אומנם היה חבר מפלגה, אבל הוא לא היה קצין אס.אס. כיום המשפחה האמיתית שלי זה בני המשפחה והחברים בישראל".
השבוע צוין יום השואה. אילו תחושות מציפות אותך ביום כזה?
"כואב לי מאוד, כי אני יודעת שיש לי משפחה שהיתה חלק מהמפלגה הנאצית. מצד שני, אני גם יודעת שאני לא יכולה לסחוב על הגב שלי את המשפחה שלי שני דורות אחורה. זאת למרות שאני מאוד טובה בלסחוב על הגב שלי את כולם. זה האופי שלי".
המפגש הראשון של רות' עם ישראל היה לפני ארבע שנים וחצי. היא הגיעה ארצה לבקר את אחיה הגדול, מעצב גרפי המתגורר כיום בברלין, ששהה אז בישראל במסגרת חילופי סטודנטים. "הייתי אז בדיכאון ובתקופה מאוד מבולבלת בחיים שלי", מספרת רות'. "סחבתי כאב על אימא שלי, שנפטרה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן כשהייתי בת 9, והיחסים עם אבא שלי לא היו במיטבם". לדבריה, המפגש עם ישראל היה עבורה חבל הצלה. "תמיד הרגשתי זרה בגרמניה", היא מסבירה. "אבל ברגע שנחתי בישראל, זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שהגעתי הביתה. פתאום היה לי שקט וכל הבלגן בחיים שלי הסתדר".
בתום הביקור היא שבה לגרמניה לסיים את מבחני הבגרות ומיהרה לחזור שוב לישראל, הפעם במסגרת קבוצת מתנדבים של יהודים ולא יהודים מגרמניה. משפחתה נתנה לה את ברכת הדרך והיא עלתה על המטוס בכיוון אחד. התחנה הראשונה היתה בית מחסה לאוטיסטים בראשון לציון, ממנו פרשה לאחר חודש. משם המשיכה להתנדב במשך עשרה חודשים בבית האבות צהלון ביפו, בו גם התגוררה במקביל. "אני מאוד אוהבת לעבוד עם קשישים, חלקם חולי אלצהיימר. הרגשתי שאני יכולה מאוד לעזור להם", היא אומרת.
אל עולם הדוגמנות הגיעה כשנזקקה לכסף. חברה המליצה לה להצטלם למודעה של שוק האקססוריז, וזו הפכה להיות עבודתה הראשונה כדוגמנית, בתמורה לסכום זעום של 500 שקל. מצוידת ב-181 סנטימטרים, שיער בלונד פלטינה ומראה פנים מחודד, היא החלה לעבור בין סוכנויות. כיום היא מיוצגת בסוכנות של אלינור שחר, ואם הפרצוף שלה מוכר לכם, זה כנראה מהקמפיינים והקטלוגים שעשתה למותגים קרולינה למקה, גולף ודפנה לוינסון. בחו"ל דגמנה מעט במילאנו ובלונדון, ובתום פגישתנו נסעה לצילומים בגרמניה, במסגרתם גם תבקר את אחיה בן, ששמו מקועקע על כף רגלה הימנית.
לדבריה, עבודת הדוגמנות משמשת עבורה לא רק כמקור פרנסה, אלא גם כשיעור בביטחון עצמי. "אני טיפוס מאוד סגור וחסר ביטחון עצמי", היא מעידה. "אני כל הזמן עושה עבודה עצמית. אני עוד צעירה, אבל אני לא מרגישה ונראית בת 22". דבר נוסף שהדוגמנות שינתה אצלה הוא הרגלי הלבוש – בעקבותיה עלתה לראשונה על נעלי עקב, החליפה את הג'ינס בשמלות וגילתה את הצדדים הנשיים שבה.
רות' עוד לא הצליחה להתמקם בפסגת הדוגמניות בישראל. אחת הסיבות לכך היא בעיית ויזת העבודה, שלא ניתנת בקלות לדוגמניות זרות החיות בישראל. הסיבה השנייה קשורה דווקא במשקל שלה – במיוחד לאחר שבחודשים האחרונים השילה מעליה שישה קילוגרמים. "ירדתי ממידה 38 קלאסית למידה 36-34, כדי להתאים לדרישות של לקוחות אופנה בינלאומיים", היא מספרת. "יש לי חלום, והוא לעבוד בחו"ל כדוגמנית מצליחה. ובדרך לשם - אני מוכנה לעשות הכול".
את נשמעת מאוד אמביציוזית.
"אני מאמינה שאם אתה רוצה להיות בטופ, אתה צריך להיות מקצועי. המקצוע שלי הוא דוגמנות ואני רוצה לעשות אותו על הצד הטוב ביותר. בגלל זה גם עזבתי את לימודי העיצוב שלי בשנקר לאחר שנה בלבד. הייתי חייבת להתמקד".
חוק ה-BMI מרתיע אותך?
"למזלי, יש לי עצמות כבדות", היא צוחקת. "אני חושבת שזה חוק שלא בודק בריאות או כושר גופני של דוגמנית. אצלי מבנה הגוף גנטי: אבא שלי הוא 196 סנטימטרים על 70 קילו והוא אוכל כמו חיה, בעוד שאמי ז"ל היתה 180 סנטימטרים ורזה רזה. אני מאמינה שדוגמנית טובה היא דוגמנית בריאה שמרגישה טוב עם עצמה".
לפני כחצי שנה נישאה רות' לאיש הפרסום אלי פאר, והשניים מתגוררים בשכונת פלורנטין בתל אביב. נושא הגיור של רות' טרם הוחלט. "אני רוצה להתגייר, אבל לצערי הגיור בישראל הוא אורתודוכסי ובזה אני לא מעוניינת. אלי בעלי ממש נגד שאתגייר. גם המשפחה שלו קיבלה אותי במאה אחוז, אז כרגע אני לא לחוצה על גיור. מה גם שבזמן הגיור לא אוכל לעבוד כדוגמנית".
העובדה שאת לא יהודייה מפריעה לחיי היומיום שלך בישראל?
"עד שהתחתנתי עם אלי היתה לי בעיה להישאר כאן לאורך זמן. בתום כל ויזה שקיבלתי לשלושה חודשים נאלצתי לצאת מהארץ ולהיכנס שוב. מאוד מאוד מקשים על לא יהודים להישאר בישראל. זאת היתה מלחמה להישאר פה, ולא משנה כמה אתה ציוני שאוהב את ישראל ומדבר וכותב את השפה. עכשיו, כשאני נשואה, יותר קל לי להישאר כאן. היום אני יכולה לומר בפה מלא שישראל היא המקום היחיד שאני יכולה לקרוא לו בית, הבית שאף פעם לא היה לי. בגרמניה סבלתי שנים מנדודי שינה ופחדים. ודווקא פה, בישראל, לא משנה איפה אני מניחה את הראש, אני נרדמת ישר וישנה כמו אבן".
עוד בערוץ האופנה
