תצוגת הדפסה של -- מת רם כרמי, מגדולי האדריכלים בישראל

האדריכל רם כרמי, מגדולי האדריכלים בישראל, מת הבוקר בגיל 82. כרמי נולד בירושלים ב-1931, בנו של האדריכל דב כרמי. אחותו היא האדריכלית עדה כרמי-מלמד, שאיתה תיכנן את בית המשפט העליון בירושלים (כל השלושה זכו במהלך השנים בפרס ישראל לאדריכלות). הוא הוביל את דור האדריכלים שצמח בסוף העשור הראשון להקמת המדינה, ומרד ב"אדריכלות הלבנה" שייצג דור האדריכלים הקודם. השפה שאימץ ובה שלט בה באופן חסר תקדים היא הברוטליזם, שפה שזכתה לכינוי "אדריכלות אפורה", בגלל השימוש הרב בבטון חשוף.

בראיון שהעניק ל-Xnet לרגל יום הולדתו ה-80 אמר: "האור הוא החומר הבסיסי שיוצר אווירה של מקום. האדריכלות הלבנה רצתה להתחיל הכל מאפס – האור בה נופל על לבן ופוגע חזרה בלבן. זו אדריכלות ללא צל. לעומתה, האדריכלות הברוטליסטית היא אדריכלות של צל. הצל מחזק את האור והאור מחזק את הצל. האדריכלות שלי היום היא המיזוג בין האדריכלות הלבנה לאדריכלות הברוטליסטית".

>> לראיון המלא לחצו כאן.

פרסים ופרויקטים שנויים במחלוקת

בית המשפט העליון בירושלים, שתיכנן עם אחותו (צילום: מאיר אזולאי)

בנוסף לפרס ישראל, זכה כרמי פעמיים בפרס רכטר: בשנת 1967 על תכנון פרויקט "מרכז הנגב" בבאר שבע - פסאז' אדיר מבטון עם דירות יוקרה (לשעבר) בקומות העליונות, וב-1999 על מוזיאון "יד לילד" בקיבוץ לוחמי הגטאות. גם בפרס רוקח זכה פעמיים: ב-1965 על תכנון בניין אל-על וב-1970 על מבני מגורים ברחוב בארי בתל אביב-יפו. הוא גם היה האדריכל השנוי ביותר במחלוקת בישראל.

טרמינל 3 בנתב''ג. תיכנן את מסוף היוצאים (צילום: צביקה טישלר)

כרמי למד אדריכלות ב-A.A. בלונדון. עם שובו לישראל הצטרף למשרדו של אביו, כשהפרויקט הראשון המשמעותי בו נטל חלק היה בניין המינהלה ואולם וייס בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. היתה זו אחת העבודות היחידות שהספיק לתכנן במשותף עם אביו, שנפטר ב-1962. בין השנים 1975-1979 עבד כאדריכל ראשי במשרד הבינוי והשיכון, ותחת ידיו הוקמו שכונות מגורים (כמו שכונת גילה) ויישובים חדשים (קצרין וימית). מלבד זאת תיכנן פרויקטים רבים ששינו את פני הארץ.

אי אפשר להתעלם מהמבנים שלו: חלק מעבודותיו, כמו בניין בית המשפט העליון ומסוף היוצאים בטרמינל 3, זכו להערכה רבה בארץ ובעולם. אולם רבים מהם עוררו התנגדות וביקורת ציבורית קשה, כגון התחנה המרכזית החדשה של תל אביב, קמפוס הר הצופים בחיפה ומגדלי הולילנד בירושלים.

>> מה חושבים הדיירים בבניינים שתיכנן כרמי בבירת הנגב? סיור מצולם בבאר שבע הברוטליסטית.

שיפוץ תיאטרון ''הבימה'', שהסתיים לפני שנתיים לאחר שנים של סחבת, הוא הפרויקט האחרון שלו, שעורר ויכוח עז. "כבר בשם 'הבימה' מיוצג משהו שמתרומם כלפי מעלה", הסביר בראיון ל-Xnet. ''החזית של הבניין, עם העמודים הגדולים, ניסתה להראות שהעם עולה אל התיאטרון ולא התיאטרון יורד אל העם. הכוונה כאן הייתה שהתיאטרון ירים אותך מחיי היומיום. היה בבניין מרכיב חגיגי ומוגזם, שבא לידי ביטוי באותה חזית. הרעיון היה מבוסס על מקדשים קלאסיים, מה שהיה זר לאדריכלות של העיר הלבנה. לכן, בהיסטוריה של הבניין ניסו להרוס ולבטל את הנוכחות של החזית הזו, וחיפשו להוריד אותה אל העם. החזית האחרונה, למשל, יצרה קיר זכוכית כהה ואטום כמו במאוזולאום חסר כל חגיגיות. אנחנו, בשיפוץ הנוכחי של הבימה, ניסינו לחזור אל המקור, אבל לא רק לחזור אחורה אל העבר, אלא גם ללכת אל העתיד ואל הקידמה".

>> לפרויקט המלא על שיפוץ תיאטרון הבימה לחצו כאן.

באחרונה הוזכר שמו בעיקר בהקשר של תביעה בנושא זכויות יוצרים על בניין פסאז' הוד, שתיכנן בשנות ה-50 ואותו התכוננה עיריית תל אביב-יפו לשפץ, ללא ידיעתו.

השראה ל''מרכז היקום'', שהאמין שיציל את מרכז ירושלים (הדמיה: רם כרמי אדריכלים)

האדריכל הוותיק רצה להשאיר עוד חותם בבירת ישראל. הוא תיכנן בטבור העיר, מעל גן העצמאות, מגדל בן 70 קומות, ומתחתיו מערכת מנהרות שיגיעו ליציאה מהעיר. לפרויקט השאפתני קרא "מרכז היקום",והוא האמין שביכולתו להחיות את מרכז ירושלים.

>> לכתבה המלאה לחצו כאן.

''מעולם לא רציתי לגור בווילה''

בביתו בהרצליה פיתוח (צילום: ניקיטה פבלוב)

ב-80 שנותיו החליף כרמי לא רק בתים, אלא גם אורח חיים. מגורים בלב המטרופולין הסואן התחלפו בשגרה שקטה ומבודדת בווילה פרטית בהרצליה פיתוח, שם אירח את Xnet לביקור בית עם יום הולדתו ה-80 (ראו וידאו בראש הכתבה). באותו ראיון אמר: "כשנכנסתי לראות את הבית בפעם הראשונה, הפנים שלו היה כל כך מכוער שאמרתי לאשתי שאני לפה לא אעבור לעולם. בסוף קנינו ולא הרסנו, כי לא היה לנו תקציב. ניקינו אותו, הפשטנו, הוצאנו את כל החלונות וצבענו בלבן. הבית נקי עכשיו, וזה הודות לכך שהבסיס שלו יפה. בסוף יצא שאני גר בווילה, למרות שמעולם לא רציתי לגור בווילה".

>> לכתבה המלאה לחצו כאן.

מורם של רבים

רבים היו תלמידיו של כרמי (או עבדו אצלו בצעירותם), ביניהם האדריכלים ברכה חיוטין, דני קייזר, דני לזר ומהנדס עיריית תל אביב, עודד גבולי.

לאחר היוודע דבר מותו אמר אדריכל מיכאל סתר, שעבד אתו על תכנון בניין מדעי הרוח בהר הצופים בין השנים 1977 ל-1983: "אני מחשיב את העבודה אצלו יותר מאת הלימודים בטכניון". למרות חילוקי הדעות על עבודותיו, אומר סתר, "כל מי שעבד אצלו הפך למעריץ, שכן היו בו ניצוצות של גאונות".

אדריכל מאיר דרזנר הגיע לראשונה למשרדו של כרמי ב-1979, ועבד על תכנון מעונות הסטודנטים בבאר שבע. ב-1988 הזמין אותו כרמי לנהל את תכנון בית המשפט העליון - פרויקט שעליו עמלו 17 אדריכלים צעירים. לדברי דרזנר, יש להתייחס לכרמי כאל "סולל דרך", מורה ומנחה שהשפיע על רבים. "מימד הזמן לא היה רלוונטי", הוא מספר. ערב לפני הגשת תוכניות עבודה, "הוא היה יכול לעשות איקס גדול על תוכנית ולהתחיל הכול מחדש. הוא היה פרפקציוניסט".

"הוא היה אדריכל טוטאלי - הוא אכל ושתה אדריכלות, רק זה עניין אותו", אמר היום גם האדריכל ארד שרון, נכדו של אריה שרון, מי שתיכנן את תוכנית האב למדינת ישראל ובן דורו של דב כרמי, ובנו של אלדר שרון, בן דורו של רם כרמי וחברו הטוב. "הם היו חתרנים, בני דור שפיתח סגנון פוסט מודרניסטי מקומי, שהתבטא בברוטליזם ובבטון החשוף. הציבור לא תמיד אהב את זה, והיום חלק מהבניינים האלה קשים לעיכול ולשימור".