הדפסה
לכתבה באתר
"יש משפחה אצלנו בגן שמפקידה את בתם בכל יום בשש וחצי בבוקר ואוספת אותה בשש וחצי בערב", מספרת לי בעלת גן שפתוח כמעט כל שעות היום, גן אחד מני רבים שקיימים היום בארץ. "למה?!" שאלתי אותה בהלם וגם קצת עצב. היא מספרת ששאלה את האמא בדיוק אותו דבר ואפילו הציעה להם לוותר על ימי שישי בגן כדי שיוכלו לבלות עם הילדה. המציאות המרה היא ששני ההורים במשפחה עובדים מסביב לשעון כדי להחזיק את הבית וכדי לסיים את החודש. הם עובדים באמצע השבוע וגם בסוף השבוע. אם המשפחה מחזיקה שלוש עבודות והילדה נשארת בגן עד שש וחצי בכל ערב.
זה נשמע כמו חלום בלהות, אבל נראה כי מספר גני הילדים הפתוחים עד שבע בערב ויותר, הולך וגדל. ואם חשבנו שמדובר בגנים הממוקמים באיזור עובדי ההייטק או באיזורים של אנשים אמידים פלוס, עושה רושם שלפעמים זו דווקא גזרת הגורל של אנשים שפשוט חייבים לאפסן את ילדיהם כמעט לכל שעות האור, רק כדי להתקיים.
עוד פוסטים של עמרי:
>>> אב השעה: תנו לי לחזור הביתה
>>> הגבר החדש: קודם משפחה, אחר כך קריירה
>>> 12 שעות עבודה ביום? אני מוותר
"בשביל מה הם הביאו ילדים לעולם?"
שתי נקודות שיא יש לי בכל יום, שאני משתדל לא להחמיץ אף פעם, אפילו אם הן מעכבות אותי מעט. מדובר בטיול בן 15 הדקות בדרך אל ובחזרה מן הגן של גיא. הטיולים הללו הנם מותרות שאני יכול לאפשר לעצמי כעצמאי שקובע את סדר היום של עצמו ואני יודע שאני בר מזל שיש לי אותם.
בעוד אני, ורובכם, משאירים את הילדים בגן בסביבות שמונה-שמונה וחצי ואוספים אותם בסביבות ארבע-חמש, מתקיים במקביל אלינו עולם שלם שנראה אחרת לגמרי; עולם שבו הילדים הנם חלק כמעט נפרד לחלוטין ממשפחתם ומגודלים כמעט רק באמצעות אאוטסורסינג.
"בשביל מה הם הביאו ילדים לעולם, אם הם לא רוצים לגדל אותם?" לא מעט פעמים אמרתי את המשפט הזה ושמעתי אותו מסביבתי, כתגובה על גנים מהסוג הזה, עד שיצא לי להכיר את הגן מקרוב וראיתי זווית אחרת של כל העניין. נכון, בין האנשים שמשאירים את ילדיהם לחינוך של אחרים, יש לא מעט אנשים שפשוט אין להם כוח לעשות את זה בעצמם או שהם מעדיפים לעשות דברים אחרים, אבל הם לא היחידים. יש כאלו שפשוט אין להם ברירה. אין להם כסף. הם נאלצים לעבוד מבוקר ועד ערב בכדי לפרנס את משפחתם. הם מצמידים שקל לשקל ושעת עבודה לשעת עבודה בכדי להאכיל את ילדיהם ולתת להם את החינוך הטוב ביותר, כדי שאולי להם יהיה סיכוי גדול יותר. פירמידת הצרכים של מאסלו בצורתה האכזרית ביותר.
אאוטסורסינג לילדים שלנו
משפחה אחרת עליה סיפרה לי בעלת הגן היא משפחה חד הורית, ללא משפחה נוספת בארץ. אם המשפחה נקרעת בין הרצון להיות עם בנה לבין הצורך לפרנס, לדאוג לקורת גג, בגדים, אוכל. אני שומע את הסיפור הזה ולא מתפלא שהילד בגן עד הערב.
רק בכדי לצייר את התמונה השלמה אני רוצה להבהיר שלא מדובר בתופעה אזוטרית. גנים הפתוחים עד שעות הערב קיימים בכל עיר. הם מכוונים לכל אוכלוסיות היעד, החל ממנכ"ל ההייטק שיכול להשאיר את ילדיו בגן המיועד לקלוט את קהל ילדי ההייטקיסט וממוקם בלב פארקי ההייטק ועד לחסרי האמצעים שמתחת לקו העוני בשכונות המצוקה. למעשה קיימת רשת גנים שלמה שפועלת באופן זה. בכל שנה אני נחשף דרך עבודתי מול גני ילדים לעוד ועוד גנים הפועלים בשיטה זו. השנה נודע לי כי גם בחלק מגני העובדים המופעלים במסגרת משרד התמ"ת (למשל, נעמ"ת וויצ"ו) מפעילים צהרוניות המסתיימות בשעות הערב לטובת האוכלוסיה הנזקקת לכך כדי להתפרנס.
המציאות הכלכלית שאנחנו חיים בה; חשבונות החשמל והמים שלא מפסיקים לתפוח (אלוהים יודע למה); מחירי המזון שעולים ועולים (שוב, אלוהים יודע למה); המיסים הגואים (פוליטיקה חדשה וזה), מכניסים היום הורים רבים לסיטואציה של עבודה מסביב לשעון. אני רואה את זה בכל מקום. בין אם זה צהרוניות עד חמש וחצי, מטפלת עד שש או כל סידור אחר. אנחנו עושים אאוטסורסינג לילדים שלנו בכדי להצליח להמשיך להאכיל אותם.
ותוך כדי נוצרים עיוותים חברתיים, פרנקנשטיינים, בדמות גנים שפתוחים עד שבע. ואנחנו עסוקים בלהצביע על ההורים, לעמוד עם קילשון ולפידים ולהקריב את המפלצת טובת הלב שכל מה שרצתה זה לאהוב את הילדים שלה בדרך הכי טובה שהיא יודעת. אז אם לא הייתי ברור עד כה - ניוז פלאש: אם עד לא מזמן גן עד 19:00 היה אך ורק "מותרות" של עשירים, היום הוא גם האזיקים של העניים.
