מתכון לרוגלך (ובמפתיע, גם להצלחה בטסט בבריטניה)

בשעה טובה, עברתי טסט.

כלומר, כבר יש לי רישיון נהיגה. ישראלי. ואפילו שניים – כי הוצאתי גם רישיון צבאי. ובכלל, אני נוהג כבר יותר מ-15 שנה. אבל למרות כל זאת, הייתי צריך לעבור את כל התהליך מהתחלה - והכל בגלל הבריטים האלה, שמשנים את הכללים לפי נוחותם.

כשמגיעים לבריטניה מותר לנהוג עם רישיון זר במשך שנה. אחר כך הוא כבר לא תופס. זה קצת מוזר, כי אם כבר נהגתי שנה עם הרישיון הזר, למה פתאום הוא כבר לא טוב? מישהו ניסה להסביר לי שזה קשור לתיירים, אבל לדעתי הבריטים פשוט שמחו להמציא עוד סיבה להתמודדות עם ביורוקרטיה, שהיא, כידוע, אחד התחביבים הנפוצים בממלכה המאוחדת.

(איור: רונית מירסקי)

כשעברנו לכאן, ניסינו לנצל את הזמן השאול שיש לנו עד שתוקף הרישיון יפוג, ולטייל כמה שרק אפשר. מובן שזה לא ממש הצליח לנו, כי החיים לקחו אותנו למקומות אחרים - אבל היי, הספקנו להעביר את הדירה הראשונה שלנו!

כשחלפה לה השנה הראשונה כבר היה ברור שכדאי כי לפחות אחד מאתנו יוכל לנהוג, ושאין ברירה אלא להוציא רישיון מקומי. כשזוגתי הודיעה לי שהיא עברה את השלב בחיים שבו היא עוברת מבחני נהיגה, ושממילא יש לה מספיק מבחנים בלימודים, התנדבתי להעמיד את יכולות הנהיגה שלי במבחן.

חברים שכבר גרים בלונדון זמן רב סיפרו לנו שעומדות בפני שתי אופציות: ללכת במסלול הארוך והמתיש; או לחפש את הפרצה בחוק שאף אחד עוד לא שמע עליה. די מהר הבנתי שמישהו כבר מצא במקומי את הפרצה המיוחלת: מתברר שאם רק אצהיר שאני מעוניין לבקר בהונג-קונג, אוכל להמיר את רישיון הנהיגה הישראלי שלי לרישיון הונג-קונגי, ואז להמיר את האחרון לרישיון אנגלי. עניין פשוט, חוקי לכאורה, שעלותו כ-500 ליש"ט.

העניין הוא שזו אכן פרצה בחוק, ושהתהליך כולל גם חתימה על טפסים בסינית, שבהם צריך להצהיר גם דברים שאין להם ממש קשר למציאות. בנוסף, בערך יומיים אחרי ששמעתי על השיטה, שודרה בבי.בי.סי כתבת תחקיר על הפרצה הזו – שכללה הרבה צקצוקי לשון של הנבחרים הבריטיים. לאור כל זאת החלטתי שאבחר בדרך המתישה יותר.

השלב הראשון היה לעבור את בחינת התיאוריה. למרות שהייתי צריך לקנות ספר ו-DVD וללמוד לקראת המבחן, דווקא עברתי אותו בקלות יחסית. העניין עם תיאוריה הוא שברוב השאלות פשוט צריך לבחור את התשובה המחמירה ביותר מבין הארבע. כלומר, מובן שידעתי את התשובות ממילא (מי לא ידע כמה פילטרים צריך להחליף בקרבורטור ומתי?!) אבל בכל פעם שהיתה דילמה, שיטת ההחמרה עבדה.

במקביל, חיפשתי מורה לנהיגה - כזה שיסכים לקבל אותי רק לכמה שיעורים בודדים, יסביר לי מה הבוחנים רוצים לראות וישלח אותי לטסט. אחרי הכל, עם ותק של 15 שנות נהיגה, לא היה לי ספק שאני עובר את הדבר הזה צ׳יק צ׳ק. בחיפוש בגוגל מצאתי שיש בית-ספר לנהיגה ממש ליד הבית, ואחר צהריים אחד פשוט נכנסתי לשאול עוד פרטים. למזלי, הם בדיוק הציעו מבצע של חמישה שיעורים במחיר היכרות, וקיבלתי את הטלפון של המורה שלי.

כשהמורה הגיע לאסוף אותי בפעם הראשונה, קצת הופתעתי לגלות מישהו שצעיר ממני בכ-10 שנים ומדבר כמו עלי ג'י (ואולי גם קצת נראה כמוהו). עוד יותר הופתעתי כשבאחד השיעורים הוא בחן אותי על לחץ האוויר בצמיגים, וידעתי יותר ממה שהוא ידע.

ככה בילינו עלי ג'י ואני חמישה שיעורים ביחד, עד שבסוף השיעור החמישי הוא הציע להגיש אותי לטסט. מובן שהסכמתי, ואמרתי לו שאזמין טסט למועד הקרוב ביותר שאפשר.

אני מודה שביום המיועד קצת התרגשתי, אבל הבוחן היה מאוד נחמד ופטפטנו קצת לפני שהתחילה הנהיגה עצמה. המבחן נמשך 45 דקות (!) שבסופן מקבלים את התוצאה על המקום, כולל הסבר למה היית בסדר או לא היית בסדר.

כרבע שעה אחרי שהתחלתי לנהוג הבנתי למה כולם הזהירו אותי מנהיגה בצד ההפוך של הכביש, ולמה יותר שיעורי נהיגה היו עוזרים לי. הבוחן ביקש שאפנה שמאלה בפנייה הבאה, ואני ביצעתי את כל השלבים לפי הספר: בדיקה במראות-מבט מעבר לכתף-איתות-האטה-סיבוב של ההגה. חשבתי שהכל זורם כמו שצריך, וברוב זחיחותי לא ראיתי את הדרמה שעומדת להתרחש. אם זה היה סרט קולנוע, רחש תופים או זעקות קרב היה מתחיל להתגבר ככל שהפנייה התקרבה, וכנראה שהכל היה מואט לסלואו-מושן. כשזה קרה, לא ידעתי מאיפה זה הגיע אלי - אבל אי אפשר היה לפספס את הרעד במכונית כשפגעתי עם הגלגל במדרכה. מיד הרגשתי את הדם עולה לי לראש וצובע את הפנים שלי באדום: ממבוכה, מהשפלה, מהבנה שנכשלתי בטסט. אני, אחרי יותר מ-15 שנות נהיגה, נכשלתי בטסט.

איסטרן יורופיאן ג'ואיש פייסטרי. שלבי ההכנה של הרוגלך (צילום: רונית מירסקי)

חצי השעה שנותרה עד שחזרנו למרכז הטסטים עברה חלק. היה מין שקט במכונית, ואני רק רציתי לחזור כבר הביתה. כשכיביתי את המנוע, הבוחן שאל אותי מה אני חושב. ניסיתי להצניע את עניין המדרכה ההיא, אבל נראה היה שהבוחן לא שכח אותו, והודיע לי שלא עברתי (שזו דרך יפה להגיד שנכשלתי. לעזאזל אתך, פוליטיקלי קורקט). בדרך חזרה הביתה עלי ג'י נהג (אולי הוא חשש שאעשה משהו טיפשי). הוא ניסה לנחם אותי, והציע שבפעם הבאה אספר לבוחן את העניין שאני נוהג כבר 15 שנה, ושזה רק פרוצדורלי.

הצלחתי לקבוע עוד טסט שבועיים אחר כך. בשבע וחצי בבוקר. מה שאומר שעלי ג'י צריך היה לאסוף אותי כשעה קודם. שש וחצי בבוקר זו שעה קצת אינטימית מדי כדי לפגוש את המורה שלך לנהיגה, לא?

כדי לסדר את כל העניינים הלא גמורים שלי עם הקארמה הרעה שאפפה אותי בפעם הקודמת, החלטתי לאפות משהו ערב קודם, כדי לפתוח את היום על צד ימין. מכיוון שהתחליף הישראלי לקרואסון הצרפתי הוא רוגלך, החלטתי שעם האותנטיות אני אוכל לנצח את המערכת האנגלית. אפילו הבאתי רוגלה ספייר לבוחן, אבל עלי ג'י אמר שזה לא ראוי (משהו עם שוחד וכאלה).

הבוחן התברר כבוחנת נחמדה מאוד (קייט), שלא הפסיקה לפטפט כל הדרך (מזל שאני איש של בוקר. אני מכיר לא מעט אנשים שהיו סוטרים לה רק על זה שהיא מדברת כל כך הרבה וכל כך מוקדם, ועוד במעמד כמו מבחן נהיגה). מובן שהכל עבר חלק, כי אחרת לא הייתי כאן עכשיו, ובטח שלא הייתי מספר על זה (אני משער שהייתי עושה חרקירי - בכל זאת, צריך לשמור על הכבוד). בסוף המבחן הבוחנת הנחמדה שמחה לחתום על הטופס שמרשה לי לנהוג בממלכה הבריטית (ובאירופה!)

משהוסר החשש לשוחד, שמחתי לפתוח את התיק שלי ולהציע לקייט מהרוגלך שהכנתי, תוך הסבר על איסטרן יורופיאן ג'ואיש פייסטרי.היא סירבה בנימוס, וראיתי שעלי ג׳י שלי מחייך מאחורה. כשהיא יצאה מהאוטו, הוא אמר שאם היא לא אכלה את הרוגלה שלה, הוא ישמח לאכול גם אותו.

עכשיו כל שנשאר לי הוא לסדר את המטבח אחרי הבלגן שנשאר שם מליל אמש, ולהתחיל לתכנן איך אנהג אל עבר החופשה הבאה שלנו.

עוד מתכונים ופוסטים של עודד מזרחי:

● מאפה גבינה טורקי - והמלצה על האח הזול של ה"לונדון איי"

● עוגת טופי בחושה - וטיול כפרי ליד לונדון

● מתכון לפיתות ביתיות - והופעה של שלום חנוך בלונדון

רוגלך במילוי שוקולד

100 מ"ל (2/3 כוס ועוד 2 כפות) חלב פושר

80 גרם (1/3 כוס ועוד 1 כף) סוכר

15 גרם (1/3 קובייה) שמרים טריים או 2 כפיות שטוחות שמרים יבשים

500 גרם (1/2 3 כוסות ועוד 1 כף) קמח

2 ביצים

1 כפית תמצית וניל

50 מ"ל (1/4 כוס) שמנת חמוצה או רויון

1/2 כפית מלח

100 גרם חמאה חתוכה לקוביות

175 גרם חמאה

150 גרם (3/4 כוס) סוכר

100 גרם (2/3 כוס) אבקת קקאו

100 גרם (1/2 כוס) סוכר

100 מ"ל (1/2 כוס פחות 1 כף) מים

1. שמים בקערה קטנה את החלב ומחצית מכמות הסוכר. מוסיפים את השמרים ומערבבים כדי להמס אותם. מניחים בצד כ-10 דקות, עד שנוצרת שכבת קצף על פני הנוזל.

2. שמים בקערת המיקסר את הקמח ואת יתרת הסוכר, ומוסיפים את תערובת השמרים. מפעילים את המיקסר ומוסיפים את הביצים, תמצית הווניל והיוגורט. מעבדים את הבצק כ-2 דקות ומוסיפים את המלח.

3. ממשיכים לעבד ומוסיפים את החמאה בהדרגה (בכל פעם מוודאים שהחמאה שהוספנו נטמעה בבצק לפני שמוסיפים עוד חמאה). ממשיכים לעבד עד שכל החמאה נטמעת בבצק.

4. מכסים בניילון נצמד או במגבת לחה. מתפיחים במקום חמים במשך כשעה, עד שהבצק כמעט הכפיל את נפחו.

5. בינתיים מכינים את המילוי והסירופ. המילוי: ממיסים את החמאה (הכי טוב במיקרוגל), ומוסיפים לה את הסוכר ואבקת הקקאו. מערבבים עד שהתערובת אחידה. מעבירים למקרר עד לשימוש. הסירופ: שמים את הסוכר והמים בסיר קטן ומביאים לרתיחה. מכבים את האש.

6. מחממים את התנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית תנור בנייר אפייה.

7. מקמחים קלות את משטח העבודה. מחלקים את הבצק ל-4 כדורים, ומרדדים כל כדור לעיגול דק בקוטר של כ-2 מ"מ. קוטר העיגול אמור להיות כ-30-25 ס"מ.

8. מורחים על כל עיגול כ-2 כפות מהמילוי (עובי שכבת המילוי צריך להיות זהה לעובי הבצק, פחות או יותר).

9. חותכים כל עיגול לשמונה משולשים בעזרת גלגלת פיצה או סכין. מגלגלים כל משולש מהחלק הרחב לכיוון השפיץ.

10. מניחים את הרוגלך המגולגלים בתבנית, כשהשפיץ פונה כלפי מטה (כדי שהמאפה לא ייפתח בזמן האפייה).

11. אופים 20-15 דקות, עד שהרוגלך מקבלים גוון זהוב-חום.

12. מוציאים את הרוגלך מהתנור ומברישים אותם מיד בנדיבות בסירופ הסוכר.