שתיים זה תמיד ביחד: האחיות בנו להן קומפלקס משפחתי משותף

שתי אחיות בגיל הפנסיה רצו לחזור ולגור קרוב זו לזו, כמו בשנות הילדות, וליצור מרחב משותף, גדול ונוח, לאירוח המשפחה המורחבת. הן הציגו לאדריכל מורן פלמוני מגרש בשטח של 2.5 דונם, וביקשו ממנו לתכנן עליו לא מבנה אחד, אלא שלושה: בית אחד לכל אחות ובן זוגה, שבו תהיה להם פרטיות ונוחות מרבית (כל אחת לפי צרכיה), וחלל שלישי מחבר ומשותף, שיכלול מטבח, פינת אוכל גדולה וסלון, למפגשים חברתיים ולבילוי עם הילדים והנכדים.

את הבקשה הזו תירגם פלמוני לשלוש "תיבות" מחוברות ברצף (ראו תוכנית למעלה). שלושת המבנים הם מלבנים לבנים ונקיי-קווים, עם שוני ביניהם בהתאם לצרכים: בקצה אחד של המגרש נבנה בעבור אחת האחיות בית בן קומה אחת, 100 מ"ר שטחו, עם חדר שינה, חלל פתוח לסלון, מטבח ופינת אוכל, שני חדרים קטנים לעבודה ולאירוח וחדרי רחצה. בקצה השני של המגרש תוכנן לאחות השנייה בית בן שלוש קומות (80 מ"ר כל אחת), כולל חניה בנויה. הגן הקדמי הגדול, ומיקומו של הבית הגבוה יותר רחוק בעומק המגרש, מצניעים את הקומפלקס מפני הרחוב. 

מראה הקומפלקס מהגינה הקדמית (צילום: עמית גרון)

בתי האחיות מתחברים – כל אחד מצד אחר – למבנה חד קומתי בצורת L, שגובהו 4.5 מטרים ושטחו כ-180 מ''ר, שהוקם בלב המגרש כשפניו לבריכה. צלע אחת שלו משמשת כסלון שקירותיו עשויים זכוכית, כך שאפשר לשבת בו ולהקיף במבט את הגן מהכניסה ועד הבריכה והגינה האחורית (תכנון: מור-אבידן אדריכלי נוף). צלע שנייה של המבנה המשותף כוללת מטבח רחב ידיים ושולחן אוכל ארוך ונוח, שמוקף משני צדדיו בספרייה גדולה. "המבנים הנפרדים והמעברים ביניהם מתוכננים כך שמשום זווית לא רואים את המכלול כולו", מסביר פלמוני.

שביל מרוצף באריחי בטון מסורק ובטון מוחלק מוביל מהרחוב למבנה המרכזי, והלאה לחניה הבנויה. מאחר שהוא גם שביל הגישה לחניה, הוא רחב דיו כדי לשמש מכוניות. החניה נמצאת בקומת הכניסה – הקומה האמצעית של הבית – ותוכננה, לדברי פלמוני, כאחד החדרים, כלומר, היא אינה חורגת מקו הבניין.

בשלב בחירת הרהיטים והחומרים בתוך הבית צורפה לפרויקט מעצבת הפנים גילה שטרנברג. דלת הכניסה הראשית במבנה המרכזי נפתחת לחלל המטבח ופינת האוכל, שרוצף באריחי אבן בהירים – רבועים ומלבניים – בגדלים משתנים. בקיר אחד של המטבח שוקעו בצד אחד מדפים לכלים ובצד אחר מקרר גדול. במרכז הוצב אזור עבודה בצורת ח', שכולל ארונות נמוכים, כיור, כיריים ותנור. בגב המטבח דלת שמובילה למטבחון אחורי, שמיועד לטיגונים, והחלק הפתוח של הח' פונה לשולחן עץ ארוך. "זה מטבח שמתנהג כמו בר גדול", מסביר פלמוני.

שולחן אוכל חגיגי יותר, ארוך ולבן, נמצא מצדה השני של דלת הכניסה, במרכז פינת האוכל. שני הקירות הממסגרים אותו משמשים כספרייה גדולה, עם חלון ארוך וצר לרוחב הקיר. "כל פתח מתייחס לחלל בו הוא נמצא", אומר פלמוני.

''פטיו מקורה''

פינת האוכל מובילה לסלון השקוף, שבו ספות לבנות, כורסה, שטיח אפור ופסנתר כנף שחור. כתם צבע אדום מספק שולחן צד עגול. הסלון חופה פרקט, שממשיך והופך בחוץ לדק. וילונות הסטה מספקים פרטיות כשצריך. את החלל הזה מכנה פלמוני "פטיו מקורה", המאחד בין חלקי הגן ומהווה את לב הבית. הדיירים מכנים אותו "סוכה", מכיוון שבו הם מרגישים בחוץ ובפנים גם יחד, ובגלל עץ הזית הסמוך לו.

הבית התלת קומתי של אחת האחיות. בקומת הכניסה חניה בנויה שאינה חורגת מקו הבניין, מעליה מרפסת חדר השינה (צילום: עמית גרון)

קומת הכניסה בבית התלת-קומתי היא הקומה האמצעית, הכוללת חדרי אירוח ועבודה, חניה ויציאה לגינה. בקומה העליונה חדרי שינה ומרפסת ממוסגרת כפטיו, שנמצאת מעל החניה המקורה. קומת המרתף מוארת, הודות לחפירה שנעשתה באדמה בזווית אלכסונית מתונה. השיפוע כוסה בדשא ועליו מוקמו ספסלי בטון שמהם אפשר לראות את הבית כולו, על שלוש קומותיו. 

"ריבוי האגפים וההקשרים ביניהם מאפשר מגוון של התרחשויות בעת ובעונה אחת", מסכם פלמוני. "זה בית גמיש, שיכול להשתנות לפי צרכי הדיירים. אני מאמין שהוא תמיד יישאר רלוונטי, בזכות הגמישות, החומרים שנבחרו והצורניות הברורה שלו".

עוד בתים משפחתיים בערוץ האדריכלות:

>> בית בנהריה תוכנן כך שיהיה אפשר לפצלו בעתיד למען הילדים

>> ובתל אביב חולקות שתי משפחות דירה אחת, בת 95 מ''ר