ביום שבו הודיעה חנות הרהיטים "קיקה" על פשיטת רגל, החליטה ההנהלה הישראלית של eBay, ענקית המסחר האינטרנטית, לנצל את ההזדמנות ולתפוס את השטח. זמן קצר לאחר מכן, ביולי אשתקד, כאשר נערכה ב"קיקה" מכירת חיסול ואלפי ישראלים התנפלו על כל מיטה, ספה ומגבת במחירי ההתאבדות שהוצעו להם, גם האדריכל רם גולדברג היה שם. מי שהופקד על התכנון המחודש של 8,000 מטרים רבועים לטובת מרכז המחקר והפיתוח של eBay בישראל, דאג לא להירמס תחת רגלי ההמון, ובעודו משרבט כמה רעיונות עיצוביים הספיק לרכוש לעצמו ריהוט גינה הביתה.

 

חודש וחצי בלבד ארך תהליך התכנון, ארבעה חודשים בלבד נמשכה ההקמה, ולפני כשבועיים עברו 250 העובדים מבניין ברחוב הסמוך לביתם החדש. eBay מאכלסת את שתי הקומות העליונות של בניין קיקה ז"ל, הכוללות חממה טכנולוגית (לשימוש סטארטפיסטים עתידיים), גג שיש בו מגרש כדורסל, וחלק מהחצר שמשמשת את העובדים להפסקת הצהריים. הקומה התחתונה נותרה ריקה בינתיים, אך היא עתידה להתאכלס בקרוב בחנויות חדשות.

 

למה דווקא נתניה?

 

eBay (קיצור של Echo Bay Technology Group), שהוקם ב-1995, הוא אחד האתרים החזקים ברשת האינטרנט, ואפשר להגדירו כשוק הגדול בעולם. בזירת המסחר המקוון הזו אפשר לקנות ולמכור הכל: מנעליים נדירות ושקיות זבל ועד מכוניות או 96,846 פריטים הקשורים לביטלס. השלוחה הישראלית פועלת מאז 2005 ומתמקדת במחקר ופיתוח. לאחרונה הוקם כאן צוות פעילות עסקית והפעילות המקומית הורחבה.

 

אל תתנו לשלט לתעתע: כאן לא מוכרים כלום (צילום: טל ניסים)
אל תתנו לשלט לתעתע: כאן לא מוכרים כלום (צילום: טל ניסים)

 

יובל מטלון, מנכ"ל eBay ישראל, בחר להתמקם בנתניה בזכות הנגישות הנוחה לבאים מצפון ומדרום (הוא עצמו מתגורר ביישוב נופית בגליל המערבי). "חיפשנו מקום שיאפשר לנו גדילה", הוא אומר, "ושיהיה מקום לא שגרתי". מאחר שמדובר בסופו של דבר בחנות, נשקלה האפשרות להתמקם בתוך קניון אמיתי, אבל אז באה ההזדמנות של קיקה. אגב, טשטוש הגבולות בין מסחר מקוון למסחר פיזי מומחש בעובדה הבאה: מאז שנתלו השלטים של eBay במרומי הבניין, זרם בלתי פוסק של עוברי אורח מגיע ומתעניין אם אפשר לקנות כאן מוצרים של ממש. התשובה שלילית.

 

העיצוב והתפקוד

 

החנות הענקית של "קיקה", שניסתה לחדור באגרסיביות לשוק הריהוט המקומי ונכשלה מהרגע הראשון, התנהלה סביב רוטונדה מרשימה – אולם עגול, גבוה ופתוח, שבדפנותיו התעקלו מדרגות ספירליות שהובילו את הקונים במעלה קומותיו כאילו פקדו את מוזיאון גוגנהיים בניו יורק. גולדברג לא נגע ברוטונדה, שממשיכה לתפקד גם בגלגול הנוכחי כמוקד התמצאות וקשר-עין. מכיוון שמטרתו העיקרית הייתה ליצור חוויה של עיר קטנה בבניין המחודש, הרי שהרוטונדה משמשת – לפחות בתיאוריה - ככיכר העיר.

 

העיקרון שעליו הושתת העיצוב היה הדימוי העירוני, והדבר מומש באמצעות ריהוט, מחיצות, גופי תאורה, שטיחים ומשחקי גוונים (בעיקר אפור-עכבר וירוק-אבוקדו). כך ניתן למצוא כאן כיכרות, רחובות, חנויות, בתי קפה וגינות, שכולם מקושרים בשטיח מקיר לקיר שנצבע בגווני אספלט מתחלפים, כדימוי לכביש ולמדרכה. הרצפה הצפה מסתירה את מערכת התקשורת, והתקרה נותרה מהשיפוץ של "קיקה" ורק זכתה לטיפול אקוסטי. למרגלות קיר הבטון הסמוך למעליות (שהוא בעצם קיר גבס המחופה בטיח בטון) הונחו סלעים. רק במגע איתם מתגלה כי מדובר בספות רכות ונוחות.

 

כמו במרבית התאגידים האמריקאיים, כל אחת משתי הקומות מעוצבת כאולם גדול (Open space). כולם עובדים ויוצרים ללא מחיצות, גם המנכ"ל, כשהם משעינים את ידיהם על שולחנות סטנדרטיים. המחיצות הנמוכות בין עמדות העבודה מותאמות לעבודה בצוות ושוללות כל פרטיות ואינטימיות, בהתאם לאותה רוח תאגידית אמריקאית. בעוד שהעמדות סמוכות לחלונות ונהנות מאור טבעי, אזורי המפגש והתמיכה נשענים על תאורה מלאכותית ומרוחקים מהחלונות.

 

חדרי הישיבות עוצבו כחלונות ראווה או כבתי קפה, המאפשרים קשר עין בין היושבים בהם לבין העוברים ושבים (צילום: טל ניסים)
חדרי הישיבות עוצבו כחלונות ראווה או כבתי קפה, המאפשרים קשר עין בין היושבים בהם לבין העוברים ושבים (צילום: טל ניסים)

 

האולם הגדול מחולק באופן כמעט בלתי מורגש לאזורים שונים, באמצעים בסיסיים כמו ריהוט או מחיצות שקופות, והם שמממשים את החוויה העירונית שהאדריכל ביקש להדגיש. "רציתי ליצור תחושה של רחוב ולא של משרד", אומר גולדברג. "מי שהולך כאן רואה חלון ראווה ומרגיש בתת-מודע שהוא נמצא בסביבה עירונית, לכן יש אפשרות לתנועה חופשית ולקשרי מבט, הודות לרציפות ולשקיפות מלאה בכל הקומה".

 

נדמה שאת העיסוק במושג "עיר" גולדברג לא שולף כסיסמה משומשת, אלא מבסס על הרעיונות שאותם ספג בתחילת שנות ה-80 כסטודנט בטכניון, שם היה מקורב לאדריכל זאב דרוקמן, שמרבה לעסוק במערך היחסים בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי. וכך, "סמטה" בבניין יכולה להיות מיוצגת באמצעות תוואי הליכה על שטיח, שמלווה מלמעלה בסדרת מנורות המשתלשלות מהתקרה. מצידה האחד של הסמטה תאי טלפון לשיחות שקטות של העובדים, ומצידה השני אזורי מפגש. אזור אחר כולל מגוון ספות ומושבים שעליו משקיפים עמדות העבודה והמעברים, כדי ליצור מקום המדמה מרחב עירוני – צומת מרכזי באולם הגדול שאותו מכנה גולדברג Town hall. את הרעיון משלים עיצוב הקירות באולם הגדול, שכוסו בעבודות גרפיות של איריס פיינר (wings), המתמחה בעיצוב קירות בסביבות עבודה.

 

כך מתנהל כאן יום עבודה

 

מרכיב בולט במשרדי eBay הוא המגוון של מרחבי העבודה. אלה נועדו לענות על שיטת העבודה שקבעה החברה: בתחילת יום העבודה מקיים כל צוות דיון, שבמסגרתו מוצגים הישגים, מטרות ויעדים. הדיון המתנהל בעמידה, בישיבה או במשולב, משמש לסיעור מוחות ולכן אינו דורש מקום מוגדר. בתחילת הביקור של ערוץ האדריכלות Xnet ראינו שכל צוות בוחר לו אזור אחר, ומשתמש בו לצרכיו: חלק קיימו את הדיון בעמידה, משום שהדיון קצר, תכליתי ופחות רשמי; אחרים ישבו על ספות שפנו לקיר שאפשר לכתוב עליו; צוות אחר תפס את חדר הישיבות בגלל דיון רשמי וארוך; ואחרים, בעיקר קבוצות קטנות, נפגשו סביב עמדת עבודה שמשלבת מקומות ישיבה ועמידה צמוד למחשב האישי.

 

את השיחה עם האדריכל ערכנו באחד מאותם מקומות: מערכת הישיבה אלקוב (Alcove) של ויטרה, המורכבת משתי ספות הפונות זו אל זו ומתאפיינות במשענת גב גבוהה במיוחד. שתי הספות המכונסות יוצרות מעין חדרון אינטימי ומתאימות לשיחה ממוקדת של עד שישה משתתפים, מבלי לסגור דלת ולהתנתק מהסביבה.

 

גולדברג לא התפשר על איכות הריהוט, שנאספה מחברות מובילות כמו ויטרה השווייצית, הרמן מילר ואינטרפייס האמריקאיות, וריג'נט השווייצית. העיצוב הסולידי נועד ליצור סביבת עבודה נוחה, נעימה וביתית שלא תישען על טרנד של רגע – בניגוד למשרדי "גוגל ישראל" שנחנכו לא מזמן בתל אביב, ומתאפיינים בעיצוב פרוע. גולדברג, שעיצב בעבר גם את משרדי גוגל, מודע להשוואה המתבקשת בין שתי ענקיות האינטרנט. "כאן עושים שיווק פנימי יותר משיווק חיצוני. העיצוב לא נועד לאורחים שיגידו 'וואו' בפעם הראשונה, אלא להתאים לעובדים, שייהנו מהמקום מבלי להלאות אותם בפרטים ושיגלו בכל פעם משהו חדש".

 

שבוע בלבד לאחר האכלוס, מפתיע לגלות שהעובדים כבר הסתגלו במהירות מרשימה למקום העבודה החדש. כששאלנו כמה מהם איך יסכמו את הימים הראשונים במשרדים החדשים, קיבלנו תשובה דומה: "אני בשוֹק שאנחנו פה רק שבוע", אמרה ליאן, שעובדת בצוות העסקי כבר חצי שנה, "כי תוך יום הרגשתי כבר בבית".

 

אדריכל שהוא מעצב פנים

 

אדריכל רם גולדברג (55) החל את דרכו המקצועית במשרדו של מעצב הפנים התל אביבי יורם רסקין ז"ל, ושם נמשך לעיצוב הפנים. ב-1987 פתח את משרדו הממוקם ביהוד, והוא מתמחה בעיקר בעיצוב לחברות היי-טק. בין השאר עיצב את משרדי אלביט מערכות, PlayPal, SAP, EMC2 ו-LivePerson. כשהוא מתייחס למעמדו שלו כאדריכל העוסק בעיצוב פנים, אומר גולדברג כי "אדריכל מתחיל את העבודה כשהוא מסתכל על הסביבה ורק אז יורד אל הפרטים. מעצב הפנים מתחיל בפרטים ומשם יוצא אל הכלל, אך כך הוא מפספס את היכולת לראות את המאקרו וכל פתרון שיתייחס לסביבה יהיה מקרי. פה יצרתי עיר קטנה, וזו ההתגשמות האדריכלית בתוך עיצוב הפנים".

 

משרדי eBay מדגימים את הפתיחות של השוק הפרטי לרעיונות חדשניים, בעוד שהממסד מפגר מאחור עם אדריכלות שמרנית. שיתוף הפעולה בין האדריכל לבין הנהלת החברה השיב את מעמדו של האדריכל כאיש בעל חזון, שביקש אמנם לענות על צרכי התאגיד לנצל את יכולות העובדים עד תום, אך גם שיפר את איכות סביבת העבודה ואת הקשר בין העובדים. "הרווחה פה היא לא מתנה עסקית שבעל הבית מבזבז, אלא חלק מעיקרון של סביבה שמעודדת מפגש וחיבור", מדגיש גולדברג.

 

ואכן, בעידן הדיגיטלי, חברות חכמות דואגות לעודד קשרים בין עובדים ולפתח רעיונות משותפים שלהם, במקום חשיבה מיושנת על החתמת כרטיס וישיבה בשולחנות קבועים - שמשמעותם היא התאבנות רעיונית וארגונית. מתוך התפישה שקהילת עובדים לא יכולה לשגשג ללא תרבות פנאי, הוקמו כאן מגרש כדורסל על הגג (רשת מונעת מהכדור לברוח למטה), חדר יוגה שנקרא כאן חדר אנרגיה, חדר מוזיקה שכבר הפך לחדר החזרות של להקת הבית eBand, שאחד מחבריה הוא המנכ"ל, מטבח ענק ופתוח עם הרבה מקומות ישיבה, מרפסת עם נוף לכביש החוף, וגינה מרוהטת היטב שמצוידת בבמת ההופעות. להקת הבית צריכה במה.

 

עוד אדריכלות בנתניה