הדפסה
לכתבה באתר
זוכה פרס פריצקר לשנת 2013 הוא האדריכל היפני טויו איטו
(71). זהו האדריכל היפני השישי שזוכה בפרס החשוב ביותר באדריכלות העולמית, שמחולק מדי שנה מאז 1979, עובדה המייצגת את התחזקות מעמדה של האדריכלות היפנית. אחת הזוכות הקודמות, קזויו סג'ימה (Sanaa), המתכננת בין השאר את קמפוס "בצלאל" בירושלים, עבדה במשרדו של איטו בשנות ה-80. בניגוד לזוכי פריצקר בשנים האחרונות והיו אלמוניים יחסית, איטו הוא אושיית אדריכלות - מפורסם, מוערך ועטור פרסים: בין השאר זכה ב-2006 במדלית הזהב המלכותית מטעם ארגון האדריכלים הבריטי (RIBA), ועבודותיו - בעיקר ביפן - הן אתרי עלייה לרגל לחובבי תרבות ואדריכלות.
אדריכלות הוא למד באוניברסיטת טוקיו, שאותה סיים ב-1965. ארבע שנים עבד איטו במשרדו של האדריכל קיונורי קיקוטקה (Kiyonori Kikutake), ממייסדי הזרם המטאבוליסטי, שדגל בעיצוב מתוך עקרונות אורגניים. ב-1971 יצא איטו לדרך עצמאית - תחילה התמקד בתכנון בתי מגורים פרטיים ומסעדות, שלא זכו לתשומת לב מיוחדת. ב-1986 השלים את "מגדל הרוחות" ביוקוהאמה, העבודה הראשונה שהקנתה לו פרסום, הודות לפתרון חדשני שהוא העניק למרכיב שולי במערכת הרכבת התחתית.
הפרויקט שנחשב לבשל ביותר שלו זכה בתחרות לתכנון מרכז מדיה עירוני (מדיטק) בעיר סנדאי. זהו מתחם רב שימושי הכולל כמה סוגי ספריות, גלריה לאמנות, אולפן סרטים וקפיטריה. הפרויקט, שהושלם ב-2001, מתאפיין ברצון של איטו לחבר את עולם המדיה עם עולם הטבע ובכך לייצר מרחב עירוני חדשני. המבנה מעוצב כקובייה שקופה המורכבת מפלטות שטוחות (הקומות), ובמקום עמודי בטון או פלדה טיפוסיים שנושאים את הבניין, יש בסך הכל שלוש תעלות אווריריות המתפתלות בין הקומות ונראות כמו יצורים שעלו מבטן האדמה או האספלט העירוני. ההתבססות על עקרונות של שקיפות, אורגניות וגמישות העניקה כאן את אחת הפרשנויות הראשונות למודל הספרייה המסורתי, ובכך הגיב איטו למהפכת הטכנולוגיה והאינטרנט שסחפה את העולם כולו.
עוצמה טכנולוגית שלא נפגעה ברעידת האדמה
האדריכל אריה קוץ,
שלמד ביפן אצל המורה המובהק של איטו, קזואו שינוהארה
(Kazuo Shinohara), מספר שבניין המדיטק נחשב ביפן ליצירה גאונית - לא פחות - כזו שהוכיחה את עצמה ברעש האדמה הקשה שפקד את יפן ב-2011: הבניין עצמו לא ניזוק והוכיח את עוצמתו הטכנולוגית. רק חלקים בעיצוב הפנים נפגעו, והבניין נסגר בחלקו לשיפוצים. "שנינו למדנו משינוהארה את הדחף לחיפוש מתמיד, ללא קלאסיקה, ללא חוקים שאם פעם אחת גילית אותם אז תמשיך איתם כל חייך", אומר קוץ, ומוסיף בחיוך: "רק שאיטו יותר מוכשר ממני. הוא כבר בן 71 ועדיין מחדש, גם ברמה הצורנית, גם בטכנולוגיית הבנייה וגם באתגור גבולות היכולת של הבנייה".
עבודתו האחרונה-בינתיים של איטו (2011) היא מוזיאון קטן באי אושימיה (Omishima). המוזיאון, המכיל בסך הכל 44 פסלים של האמן קן לוואטה (Ken Iwata), מורכב מחצר עגולה ופתוחה לשמים, שתחומה בחומת בטון המנתקת את המבנה מסביבתו הטבעית. בדומה לפרויקט המדיטק בסנדאי, גם כאן עוסק איטו ביחסים שבין הסביבה הטבעית לסביבה הבנויה, שקיפות ואטימות, ארעיות וקביעות. היבטים אלה מושרשים היטב בתרבות היפנית. אריה קוץ מציין כי בשונה מתרבויות אחרות, שבהן נבנים בתים בשאיפה שיחזיקו אלפי שנים וחלקם אכן מאריכים ימים, הרי שהיפנים רואים בבניין יצור אורגני שמשתנה ללא הרף וגם מסוגל למות.
יו"ר חבר השופטים ציין בנימוקי הפרס, כי "לאורך הקריירה שלו, טויו איטו הצליח לייצר גוף עבודות המשלב חדשנות רעיונית עם בניינים ורמת ביצוע גבוהה. כיוצר אדריכלות יוצאת דופן למעלה מ-40 שנה, התחייב בפרויקטים שתיכנן - ספריות, בתים, פארקים, תיאטראות, חנויות, בנייני משרדים וביתנים - להרחיב בכל פעם את גבולות האדריכלות. כמקצוען עם כשרון ייחודי, הוא נאמן לתהליך הגילוי הנובע מאיתור הזדמנויות בכל פרויקט ואתר". בביאנלה הבינלאומית לאדריכלות בוונציה, אשתקד, עמד איטו בראש צוות המתכננים של הביתן היפני, שהוקדש לנפגעי אסון הצונאמי במאמץ למצוא בעבורם פתרונות דיור מיידיים, ראויים ומתחשבים תוך דיאלוג עימם. הביתן זכה בפרס הראשון בביאנלה.
איטו מדבר על הביתן היפני בביאנלה 2012:
AD Interviews: Toyo Ito from ArchDaily on Vimeo.
פרס פריצקר, מייסודם של בני הזוג הנדבנים ג'י וסינדי פריצקר, הוענק בעבר לאדריכלים נודעים כמו פיליפ ג'ונסון, אי. אם פיי, אוסקר נימאייר וזאהה חדיד. איטו זוכה ב-100 אלף דולרים ובמדליה.
