האי הוא אפשרי: אזור תעשייתי גווע הפך למרכז עירוני שוקק חיים

הפיתוח התעשייתי המואץ שהחל בסוף המאה ה-19 באירופה הוסיף לקו הרקיע של ערים ציוריות מפעלים מפויחים, ספינות ענק שחנקו את קו החוף והרבה עשן. בעשורים האחרונים מנסות ערים שונות - כמו בילבאו, רוטרדם והמבורג - להחזיר עטרה ליושנה. הן מנסות להפיח רוח חיים מחודשת באתרים החלודים ולהחזיר לקווי החוף את הולכי הרגל, שברחו מערי הנמל והתעשייה לפרוורים.

סרט תדמית של Ile de Nantes: 

CITYCLIP - ILE DE NANTES from Cityclip on Vimeo.

הבירה הירוקה של אירופה

צוות משותף של אדריכלים ומתכנני ערים פועל באי בשיתוף Samoa, חברת ניהול ציבורית שמורכבת מ-18 אנשי צוות רב-תחומיים. הפעילות המשותפת בעשור האחרון הביאה להתחדשות ענפה: באי חודשו 450 דונמים של שטחים פתוחים ציבוריים. נבנו 4,400 דירות ש-23% מהן מיועדות להשכרה. נבנו 235,000 מטרים מרובעים של שטחי מסחר ו-104,300 מ"ר של שטחי תשתיות ומתקנים ציבוריים. הפרויקטים באי ממומנים מכספי ציבור, מקרנות ומהון פרטי של בעלי עניין ויזמים.

התוצאות: כעת מתגוררים באי 18,000 בני אדם, כשליש מהם צעירים (בני 15 עד 29) ומחציתם חיים בגפם. היזמים מקווים כי עד 2030 יתגוררו באי 40 אלף בני אדם. המרקם הבנוי לא היה מתעורר ללא התחבורה הציבורית המפותחת בעיר כולה, הנגישה ל-95% מתושביה במרחק של פחות מ-300 מטרים מביתם, נתון שהביא לירידה ניכרת בפליטת דו-תחמוצת הפחמן. המערכת התחבורתית כוללת מסלולי אופניים, רכבת וקווי חשמלית - כל אלו העניקו לעיר את התואר "הבירה הירוקה של אירופה" לשנת 2013, מטעם הנציבות האירופית לאיכות הסביבה.

כדי למשוך אוכלוסייה צעירה ויצירתית, הוקמו באי בניינים של דירות להשכרה בלבד. אחד מהם, שנחנך לאחרונה, מכונה "הפנינה השחורה" והוא מכיל 43 יחידות להשכרה. בזכות צריכת החשמל הנמוכה של המבנה  - כחלק מפרויקט Act2 - Energy Efficient City - הוא זכה למימון הנציבות האירופית ליעילות אנרגטית. מתחם נוסף באזור הוא Antinea, שמהווה דוגמה לקומפלקס מעורב של מגורים ומסחר: 124 יחידות דיור, ש-28 מהן מיועדות להשכרה, וחנויות בקומת הקרקע. הבינוי תוכנן סביב שטח ציבורי פתוח לרווחת התושבים. ההתחדשות העירונית בנאנט הובילה ערים נוספות בצרפת לאמץ את מודל העבודה.

סימפוזיון נשים אדריכליות בחולון

את הפרויקט בנאנט ניהל בעשור הראשון לקיומו האדריכל אלכסנדר צ'מטוף, ומאז 2009 מנהלים את התכנון האסטרטגי והעירוני שני אדריכלים פלמים: מרסל סמטס ואנה מי דפאוט (Anne Mie Depuydt), שתתארח ביום שישי הקרוב (1 במארס) בסימפוזיון אדריכלות בינלאומי במסגרת "פסטיבל אשה" בחולון.

את הכנס, המתקיים בפעם השישית, אוצרת האדריכלית בתיה סבירסקי מלול. בנוסף לדפאוט, מתארחות בו גם האדריכלית היפנית יווי טזוקה והאדריכלית הגרמניה אלמוט גרואנטוך ארנסט. את הנושא הנוכחי של הכנס, "אדריכליות יוצרות מרחב ציבורי לכל", הגתה סבירסקי מלול בטיול ביפן, מדינה שבה המרחב הציבורי "'מולבש', מוכוון ותומך בסוגים שונים של אנשים. למשל, בכל שירותים ציבוריים יש מקום גם לאם וגם לתינוק".

לדבריה, לנשים יש מודעות גדולה יותר לנוחיות מאשר לגברים, והן מוסיפות למרחב פרטים שגברים לא שמים עליהם דגש. כך, למשל, היא מזכירה את טיילת High line במנהטן, שם החליטה האדריכלית אליזבת דילר להציב שז-לונג במרחב הציבורי. אחת ממטרות הכנס היא "העצמה נשית" ויצירת נטוורקינג. "נשים יכולות לעזור אחת לשנייה, לקדם את העסק האישי שלהן ואת החברה כולה", מאמינה סבירסקי מלול.

בלי אובייקטים שרירותיים במרחב

דפאוט (48), ילידת בלגיה, סיימה את לימודיה ב"גרנד אקול" לאמנויות ולמדעים בפריז ב-1987. ב-1999 היא ייסדה את משרד uapS (אורבניזם, אדריכלות, פרויקטים) עם האדריכל אריק ואן דאלה, המבוגר ממנה בשנתיים. יחד הם מתכננים מרחבים ציבוריים, בניינים ופרויקטי תחבורה בקנה מידה עירוני וארצי, בצרפת ובבלגיה בעיקר.

בראיון ל-Xnet, באמצעות הדואר האלקטרוני, אומרת דפאוט כי גישתם לגבי תכנון המרחב העירוני דוגלת בתהליך ולא בהצבת אובייקטים שרירותיים במרחב. "כמעצבים", היא סבורה, "צריך להיות לנו חזון בעיצוב תהליך ולא בעיצוב אובייקטים. הקונספט המרכזי הוא להציג מערכת יחסים כוללת. המוקד בתכנון ניתן לחשיפה וחיזוק השטחים הפתוחים ובחינת תפקידם החברתי והתרבותי. התכנון צריך להיעשות מתוך האתר ולא לנבוע ממקום טכני, תשתיתי או פרוגרמטי". מהי תפישתה בנוגע לתכנון עירוני?

עירוב שימושים:

"הכול עניין של קנה מידה: בלוק עירוני או עיר שלמה. ערבוב יכול להתקיים גם בזכות שימוש מושכל בתחבורה ציבורית ובתכנון מסלולי נסיעה יומיים שמחברים בין אתרים קרובים. למשל, באמצעות שבילי הליכה ושבילי אופניים מרובים, שהופכים את החלוקה לאזורים לבלתי רלוונטית".

מגורים ומסחר:

"בניית שכונה חדשה נעשית בשלבים. בגלל הקושי לפתח פעילות מסחרית בקומת הקרקע באופן מיידי, התכנון של המרחב הזה חייב להתאפיין בגמישות. למשל, באמצעות חללים פתוחים בגובה של כ-4 מטרים. מקום כזה יכול לשמש למגורים, או להשכרה כחלל עבודה".

קשר לרחוב:

"במיוחד בתכנון של שכונות חדשות, חשוב שיהיה קשר בין קומת הקרקע למרחב הציבורי. זה חיוני ליצירת קשר בין אנשים חדשים, שמתחילים חיים חדשים במקום חדש שמתפתח".

שיתוף הציבור:

"במהלך התכנון בנאנט נפגשנו פעמים רבות עם התושבים, כולל פגישות עם אנשים שיש להם צרכים מיוחדים – כמו נכים ורוכבי אופניים. בנוסף לניוזלטר שמוסר עדכונים שוטפים, יש חלל תערוכות (האנגר 32) שפתוח לקהל הרחב".

מתעשייה ליצירה:

"האי בנאנט הפך למקום מבוקש של מגורים ומסחר, והוא שוקק פעילות של המגזר היצירתי. חלק גדול ממבני התעשייה הפכו למבני משרדים. בנוסף, בית הספר לאדריכלות פועל כאן מאז 2009, ובית ספר לאמנויות ייפתח ב-2016. זאת בנוסף לבית החולים האקדמי בדרום-מערב האי שישנה לחלוטין את מעמדו של האי, ועל תוכניתו האסטרטגית אנחנו שוקדים. יהי תגבור של הרכבת הקלה, שתתחבר למרכז העיר ותייצר 'מטה-מרכז' בסמוך למרכז הקיים".

נשים וגברים:

"אני עובדת כבר 14 שנה עם שותף, ולא התרשמתי שיש לנו גישה שונה לתכנון. במשרד שלנו יש איזון בין גברים לנשים, ואין לי תחושה שהנשים מעצבות באופן שונה מהגברים".

סטודנטיות מול סטודנטים:

"כמורה, אני מרגישה שמקצוע האדריכלות עובר שינוי. בשנתיים האחרונות יש לי יותר סטודנטיות מסטודנטים, וגיליתי שיש להן שיטת עבודה שונה. גיליתי שהן מפיקות יותר חומרים תוך כדי תהליך העבודה, ובסוף הן מגיעות לתוצר שהוא פחות רדיקלי מהתוצר של סטודנטים גברים – הם מציעים בדרך כלל קונספט יותר 'מסוכן' (Risky) ומיידי".

מרחב דמוקרטי (על פרויקט ספרטקוס):

"מחוז לימבורג (שם מתכנן המשרד של דפאוט פרויקט תחבורה ציבורי שנקרא Spartacus) מורכב מהרבה ערים קטנות, ואינו נגיש לתחבורה ציבורית. הממשלה הפלמית הציעה לסלול שלושה קווי רכבת חשמלית, באורך כולל של 120 קילומטרים, שיחברו את שתי ערי-הקצה תוך חצי שעה. תחבורה ציבורית מהסוג הזה חיונית ליצירת מרחב דמוקרטי, היא מאפשרת נגישות לכל אדם ומעודדת עירוניות.

תחנות רכבת:

"בפרויקטים תחבורתיים בבלגיה ובצרפת, ובכלל, הפיתוח סביב תחנות הרכבת והתחבורה הציבורית מאפשר לחבר מחדש מקומות מנותקים. התכנון מייצר מרחב ציבורי אינטנסיבי וחיוני, שלא כמו במצבן הקודם של התחנות, שהיו מנותקות מהמרקם העירוני".

היסטוריה:

"יש לנו כבוד לזיכרון של האתר הקיים, אבל כשמתכננים צריך להבין את המציאות, וכדי ליצור מציאות חדשה מוכרחים לתכנן מקום שעובד עם העבר אבל מתמקד בעתיד. העיצוב צריך להיות מאוזן, מבוסס על פרשנות של המקום ולהעניק לו פרשנות חדשה".

חדש וישן (על פרויקט בעיר הבלגית Roeselare ):

"הנוכחות של פרויקט חדש בתוך פרויקט ישן לא חייבת להיות שקטה, ולא חייבת להתחקות אחר האלמנטים ההיסטוריים. מצד שני, כשמציגים אדריכלות חדשה לצד אדריכלות ישנה יש לנקוט משנה זהירות ולא לפעול ללא מחשבה. למשל, בתחרות שהשתתפנו בה לאחרונה לתכנון הנמל הישן באנטוורפן, הצגנו מערכת יחסים שלמה ולא הצבנו אובייקטים. זאת, באמצעות קונסטרוקציות מתכתיות, 'צורות שקטות ואבסטרקטיות', שמתייחסות למבנים הוותיקים ומארגנות את המרחב הפתוח".

מרכזי ערים:

"אנחנו עדים לפעילות רבה במרכזי הערים ההיסטוריות, פעילות שמחריבה את המורפולוגיה של המרקם ומחבלת במטרות המקוריות של המקומות האלה. המוטציה העירונית שנוצרת בערים הופכת את הסיטואציה העירונית לקשה יותר, ואפילו לבלתי אנושית".