בטון חשוף הוא חומר שמעורר התנגדות בקרב רבים. הצעד הראשון של האדריכל יואב אנדרמן היה לשכנע את מזמיני הבית הזה בקיסריה – בני זוג בשנות ה-40 לחייהם, שניהם אנשי קריירה – שבית שקירותיו בטון חשוף הוא בדיוק מה שמתאים להם ולמגרש. "בהתחלה הם נבהלו מהחומר, אבל רק לזמן קצר", הוא מספר. בסופו של תהליך, עם השלמת הבנייה, מושכת הווילה את העין בניקיון הצורני שלה, לעומת שכניה המצועצעים בשכונה: אין לה כותרות קורינתיות, לא קשתות רומיות וגם לא תאורה כחולה וזרחנית שמאירה את החזיתות.

 

יחסית לבתי-הפאר השכנים ביישוב, הווילה אינה גרנדיוזית בגודלה – 350 מ"ר בנויים על מגרש בן 750 מ"ר. יש בה חלל פתוח אחד לסלון, פינת אוכל ומטבח, שלושה חדרי שינה – להורים ולשני ילדיהם – וחדר עבודה. אנדרמן פירק את המבנה לשתי "תיבות": מנסרה מלבנית מוארכת וקובייה, שביניהן מחבר מעבר צר ושקוף. התיבות מתגבהות לכדי שבעה מטרים כמעט, והן בנויות מבטון חשוף.

 

  (צילום: עמית גרון)

 

המעבר השקוף "הופך את הבית ממסה גדולה לביתנים", אומר אנדרמן. החזיתות המרכזיות, של הסלון ושל חדר העבודה הניצב לו, פונות לבריכה צרה וארוכה, שסביבתה חופתה בדק. בחצר כבר הוריקה הגינה, עם עצי אגס ודולב, ובין הוויטרינות לקורות העץ נשתלה צמחייה "זוחלת" – קיסוסים וסיגלית אוסטרלית. בין הבריכה לדשא אין רווח, בזכות תעלת גלישה - פרט שתוכנן במיוחד לפרויקט ומדגים חשיבה תכנונית מדויקת. עוד פרט כזה הוא החלונות הגדולים, שמסגרתן בולטת ב-50 סנטימטרים ונקטמה ב-30 מעלות, כדי להצל מעט על הבית. השקיפות נשברת באמצעות קורות מודגשות וחיפויי פח על הקיר, שיוצרים שני צלבי ענק א-סימטריים.

 

מבט מהבריכה אל הסלון. בקיר שפונה לשכנים חלונות צרים וארוכים, שנחתכו באלכסון, כדי להצל על הבית ולמקסם פרטיות (צילום: עמית גרון)
מבט מהבריכה אל הסלון. בקיר שפונה לשכנים חלונות צרים וארוכים, שנחתכו באלכסון, כדי להצל על הבית ולמקסם פרטיות (צילום: עמית גרון)

 

החזיתות שפונות החוצה, לרחוב ולבתים השכנים, נראות אחרת לגמרי: חלונותיהן צרים, ארוכים, ונדמים כאילו פוזרו בצורה רנדומלית. קו החיתוך האלכסוני של החלונות בולט בכל פתח, "חותך" את הבטון וחודר גם לבית – לחיפוי הגבס הפנימי. "הקיר הזה הוא פרויקט בפני עצמו", אומר אנדרמן. עומקם של הפתחים משתנה ונע בין 40 ל-60 סנטימטרים, כשהמטרה היא הצללה ופרטיות.

 

הבית ממוקם מעט מעל לרחוב ומגיעים אליו לאחר טיפוס במדרגות בטון, שעליהן הונחה שכבת מתכת מעורבבת בבטון, המונעת שחיקה ומעניקה למדרכים גוון נחושתי. דלת כניסה מעץ טיק שוברת את מסת הבטון, ורוחב הקורות המרכיבות אותה זהה לזה של קורות העץ ששימשו כתבנית ליציקת הבטון.

 

לאחר ההחלטה על חומר הבסיס "חיפשנו איך להכניס לתוך הבית אלמנטים מחממים", מספרת בעלת הבית. בתור התחלה, הוחלט להבליט את מרקם העצים ששימשו כתבנית ליציקת הבטון. בשונה ממבני בטון ישראליים לא מעטים שידועים לשמצה ברשלנותם, עבודת פיקוח יסודית הניבה כאן תוצאה מוקפדת ("שחר ורועי – ניהול ופיקוח").

 

כל הרצפה בבית (פרט לחדרים הרטובים) חופתה בפרקט אלון משופשף. "אני אוהבת את ההיברידיות בין החומרים", אומרת בעלת הבית. אנדרמן מוסיף: "בתקופה שבה חלק ניכר מהאדריכלות עבר אל מחוזות הפנטזיה והרהב, משפט היסוד של המודרניזם –form follow function – משרת אותנו ומעניק לנו קונטקסט שפוי".

  

החלל הפתוח של הסלון, המטבח ופינת האוכל משתרע על פני 50 מ"ר וגובהו 6.15 מטרים. על קיר אחד ספרייה לבנה מונומנטלית, שלמדפיה העליונים מגיעים באמצעות סולם שתוכנן במיוחד. על הרהיטים אומר אנדרמן: "יש כאן אוסף של פריטים שעוצבו בתקופות שונות, לפני 60 שנה, 50 שנה ו-40 שנה, וכולם נראים נהדר גם היום". כל הרהיטים בבית נרכשו ב"הביטאט" וב-"The Box", ותוכננו בידי מעצבים ידועים שונים. הספה האלמותית של Flexform (המכונה "soft dream"), וזוג הכסאות לצדה, למשל, עוצבו בידי אנטוניו צ'יטריו.

 

שולחן האוכל המרכזי בין הסלון למטבח (נרכש ב"הביטאט") בנוי מארגזים: חלקו העליון צופה בתהליך פוליטורה, ורגליו נותרו בגוון טבעי. מסביבו כסאות לבנים בעיצובם של בני הזוג אימס, אחד מהם חריג בגוון הירקרק שלו. מעל מרחפים גופי תאורה כדוריים בציפוי נחושת ופליז של המעצב הבריטי טום דיקסון (שכמו שאר גופי התאורה בבית, נרכשו ב-"ST אור"). המטבח ("בולטהאופ") הוגדר באמצעות תקרת הקומה השנייה. קיר אחד מכיל את מרבית ארונות האחסון ואת אביזרי החשמל. ה"אי" הארוך חופה פורניר וונגה ומעליו פלטת נירוסטה.

 

  (צילום: עמית גרון)

 

המקום היחידי שבו הבטון החשוף נכנס לחלקים הפרטיים יותר של הבית הוא גרם המדרגות, שעשויות עץ אלון ומונחות על קונסטרוקציית פלדה מעוגנת לקיר. בקומה השנייה שני חדרי הילדים, שנמצאים מעל המטבח וחדרי השירות.

 

  (צילום: עמית גרון)

 

בקומת הקרקע מוביל המעבר השקוף מהכיוון המטבח לחדר העבודה של האם, הצופה החוצה – לבריכה ולגינה. מעליו יחידת ההורים, שבינה לבין חדרי הילדים מחבר מעין גשרון. הריהוט בחדרים אלו מלווה את הדיירים מבתים קודמים. "המלים שכולם משתמשים בהם – מינימליסטי, מודרני, עכשווי - הן רק עטיפה. מה שמעניין יותר הם צרכיו המשתנים של הלקוח לאורך שנים ארוכות", מסכם אנדרמן.

 

  (צילום: עמית גרון)

 

>> עוד בית בתכנון אנדרמן, עם חדר שינה שמרחף מעל הגינה

 

ועוד בתים מבטון חשוף:

>> בטון גם בדירתו של האדריכל ארז אלה ברמת אביב הישנה

>> ווילה מיניאטורית ביפן