טרנד: שמלת סרפן על חולצה מכופתרת

במקום לצפות ממנו שישתף פעולה מיד – תנו לו להוריד הילוך. התחילו את תהליך הפרידה כמה דקות מראש. כך תסייעו לו להתאים את עצמו אל העולם, שלא תמיד מתאים את עצמו לתוכניותיו של הילד.

• לפני היציאה, הסבירו לילדכם כיצד ייראה תהליך הפרידה, כדי שיידע מה צפוי. לדוגמה, אימרו לו: "אודיע לך חמש דקות לפני שיהיה עלינו ללכת, כדי שיהיה לך מספיק זמן להתכונן, ללבוש מעיל ולהגיד שלום לחברים".
  
• כשאתם מתכוננים לעזוב, עיזרו לילד להשלים את הפעולות הנחוצות: ללבוש מעיל, ללכת לשירותים, להחזיר צעצועים למקום וכו'.
  
• הערותיכם מדבקות, לכן הקפידו שיהיו אוהדות. בהגיע הזמן ללכת, תזכו לשיתוף פעולה מצד הילד.
  
• פרקו את המצב הטעון בעזרת משחק משעשע, שיפנה את תשומת לבו מההתנגדות אל המשחק התחרותי. למשל, אימרו "אני סופר עד עשר. בוא נראה אם תספיק עד אז ללבוש את המעיל. מתחילים? אחת, שתיים..."
  

• קיבעו חוקים ביחס לנסיעה במכונית, כולל אי-התרת חגורת הבטיחות עד שמגיעים ליעד.
  
• חיגרו גם אתם תמיד את החגורות שלכם. ילדיכם יחקו את הרגלי הבטיחות שלכם.
  
• החזיקו במכונית ספרים וצעצועים מיוחדים שישעשעו את הילד ויסיטו את תשומת לבו מהנושא.
  
• הזכירו לילד את החוק. השלטת סדר באמצעות החוק יוצרת שוויון ביניכם כחברים באותו צוות, וכך פוחת רצונו של הילד להילחם בכם.
  
• שאלו "מה לא נראה לך בלשבת על כיסא הבטיחות?" כשאתם מבקשים מהילד לציין את הסיבות לסירובו, אתם נותנים תוקף לרגשותיו ולידיעותיו ומלמדים אותו לגלות אמפתיה. אולי תגלו שהוא אוהב להביט דרך החלון והכיסא שלו נמוך מדי, או שאולי החגורה צובטת אותו כשאתם סוגרים את האבזם.
  
• אל תנסו לשחד ("אם תשב בכיסא שלך, תקבל סוכריה על מקל"). במקום זאת, עשו עסקה: "כשתשב בכיסא שלך, נשמיע את השירים שאתה אוהב". חוק סבתא מלמד את הילד שאחרי שהוא נענה לדרישת הוריו, הוא יכול ליהנות מדברים שהוא אוהב, ושלשיתוף הפעולה מצידו יהיו השלכות חיוביות על כל המשתתפים.
  

• אל תערכו קניות בזמן ארוחה, או מנוחה, או בסמוך להם.
  
• הושיבו את הילדים הקטנים בעגלה כדי שתוכלו להתרכז בטיפול בכך שהילדים הבוגרים יותר לא יתרחקו.
  
• "תזכור שהכלל אומר, שאנחנו מחזיקים ידיים מהרגע שאנחנו יוצאים מהמכונית ועד שאנחנו חוזרים אליה. חייבים להקפיד על הכלל כדי לא ללכת לאיבוד". כך החוק הופך להיות "האיש הרע" במקומכם. בנוסף, זוהי הדרך למקד את

  יש סיבה

  למה הם אומרים "לא" ילדים אוהבים שהדברים צפויים ועקביים. לכן הם אומרים "לא" כשהם ניצבים בפני דבר בלתי מוכר ("לא רוצה לעלות על מטוס!"), בפני שינוי ("לא רוצה ללכת לגן חדש!"), בפני אפשרות של כישלון ("לא רוצה לנגן בפסנתר!") ובפני האפשרות לאבד שליטה ("לא רוצה ללכת למעון!") לכתבה המלאה

  תשומת לבם של הילדים במשימות שעליהם ללמוד: הישמרות מפני סכנות והישמעות להוראות.
  
• התאמנו לפני שיוצאים מהבית: "אחר-הצהריים נלך לקניות, אז בוא נלמד איך להחזיק ידיים כדי לא ללכת לאיבוד". שינון החוק הופך אותו למערכת של התנהגויות מותנות. ילדים לומדים לעשות באופן אוטומטי את שמצופה מהם.
  
• הציעו חלופות: "יש לי תחושה שלא נוח לך להחזיק לי את היד. אולי אתה מעדיף להחזיק לי בחגורה (או בתיק, או בקצה המכנס)? כך אני אדע איפה אתה נמצא ואף אחד לא יילך לאיבוד".
  
• שבחו. "תודה שאתה מחזיק לי את היד. אני רגוע כשאני יודע שאנחנו יחד ולא הולכים לאיבוד". ציון לשבח מראה לילד שכשהוא מקפיד על הכלל, הוא זוכה לתשומת לב חיובית מכם.
  

מד-האשמה שלכם קופץ עד השמיים כשהילד בן השלוש צועק: "אני רוצה להישאר איתך בבית!" ראשית, בדקו שבמעון או בגן אין דמויות, מצבים או נהלים שמפחידים אותו. כשאתם בטוחים שאין בעיה, תוכלו להתרכז בטיפול בקשיי הפרידה, בעיה נפוצה בקרב ילדים צעירים.

• לפני שילדכם מתחיל ללכת לגן באופן קבוע, תנו לו להתרגל למצב בו הוא נמצא זמן מה בלעדיכם, ולמדו אותו שאתם תמיד חוזרים.
  
• אל תתלוננו שעליכם לעבוד ושקשה לכם כל כך להכניס את הילד לגן. שליליות מדבקת.
  
• דאגו שפרידות יהיו קצרות וחביבות כדי לעזור לילד לעבור לסביבתו החדשה בצורה זריזה וחלקה.
  
• אל תאמרו "אתה כזה פרא אדם. עכשיו שתוק ותיכנס למכונית!" הפחדת ילד באמצעות שמות גנאי היא הרסנית ועלולה להפוך לנבואה המגשימה את עצמה. וגם אל תתייגו "חמוד, אני יודעת שאתה ביישן ולא אוהב להיות עם ילדים אחרים, אבל אמא חייבת ללכת לעבודה".
  
• הציעו תמיכה רגשית: "אולי אתה רוצה היום לקחת את הדובי שלך לגן? אתה אוהב לחבק אותו". לפעמים, ילדים שאינם רוצים ללכת למקום כלשהו אוהבים לקחת איתם צעצוע אהוב שירגיע אותם בהיעדר ההורים.
  
• הגדירו את הפרידה כזמנית ומקדו את תשומת לבו של הילד בזמן המשותף שלכם מאוחר יותר: "אני אלך לעבודה שלי, אתה לשלך, ובערב ניפגש ונאכל ארוחת ערב בבית".
  

• לפני שאתם מבקשים מהילד להתלבש, שוחחו איתו על סוג הבגדים שראוי ללבוש באותו יום. כך הוא יעביר את תשומת לבו אל השגרה ויבחר בצורה נכונה.
  
• בדקו שהילד מסוגל לבצע את הפעולות הדרושות כדי להתלבש לבד. עודדו אותו לבקש עזרה בפעולות שהוא מתקשה בהן.
  
• השאירו די זמן לפעולות הלבוש ולהתנהלות השגרתית, כדי שהילד ילמד לשתף פעולה ללא לחץ מיותר.
  
• קיבעו כלל המציין מתי על הילד להיות מוכן בבוקר.
  
• הציעו ברירה: "כעת חייבים להתלבש. אתה יכול להתלבש לבד, או שאני אעזור לך, מה שתחליט". צורה זו של "עסקה" אומרת לילד שההתלבשות עצמה אינה נתונה למו"מ, אך הוא יכול לבחור כיצד להשלים את המשימה. כך נענים הרצונות של שני הצדדים.
  
• הציעו עזרה: "אחרי שתלבש את החולצה והמכנסיים, אני אעזור לך עם הגרביים והנעליים". הדבר עשוי להניע את הילד לבצע את כל השאר בעצמו. עבודה משותפת מלמדת אותו שאפשר להשלים משימות בעבודת צוות.
  
• אל תנדנדו ("חמש פעמים ביקשתי ממך להתלבש! כמה פעמים אני עוד צריך לבקש?") במקום זאת, הזכירו את הכלל: "אנחנו מתלבשים לפני שאנחנו משחקים". כך הכלל הוא שאוכף את הדרישה, ולא אתם, דבר המשחרר אתכם לעסוק בעזרה לילד.
  

התביעה להשתחרר מישיבה ליד השולחן שייכת לקלאסיקה של חיי המשפחה. ברגע שילדכם בן הארבע חש שהוא שבע, אין לו יותר עניין בשיחת רעים, ולדעתו, הגיע הזמן לשחק במקום אחר. היו מציאותיים ביחס למה שאפשר לדרוש ממנו וחישבו כמה ארוך נראה הזמן הנדרש בעיני הקטנצ'יק, שטווח תשומת הלב שלו קצר בהרבה משלכם.

• כבו את הטלוויזיה ואת המחשב בזמן כדי לא להסיח את דעת הילד מהאכילה.
  
• הפעילו טיימר שיראה לילדכם מתי מותר לו לעזוב את השולחן.
  
• השתדלו לאכול ארוחות רבות ככל האפשר ליד השולחן כדי שהילד יתרגל.

  לפני שכועסים

  5 שאלות שעליכם לשאול את עצמכם לפני שאתם מגיבים בצורה שלילית לילד שאומר "לא", העמידו את עצמכם במקומו, בררו האם אתם משמשים דוגמה טובה ובדקו האם הילד מסוגל בכלל לבצע את מה שביקשתם ממנו לכתבה המלאה

  הגבילו את האכילה במכונית ובמקומות אחרים.
  
• אל תאיימו: "אם אתה לא נשאר ליד השולחן, אתה הולך למיטה! זה מה שאתה רוצה?" איום בבידוד בגלל רצון ללכת לשחק לא ילמד את הילד ליהנות מארוחת משפחתית, וייצור אצלו קישור בין שינה לעונש.
  
• שבחו שיתוף פעולה: "תודה שאתה יושב כל כך יפה ליד השולחן. אנחנו אוהבים שאתה יושב איתנו". שבחים לסבלנות של הילד יעודדו אותו להיות סבלני אף יותר בפעם הבאה.
  
• אל תכפו: "אתה נשאר ליד השולחן עד שהצלחת שלך תהיה ריקה". דרישה זו מלמדת ילדים להמשיך ולאכול אחרי שהם שבעים, דבר שעלול להוביל להפרעות אכילה.
  

• קיבעו כללים המגדירים כמה תוכניות טלוויזיה מותרות לצפייה בכל יום, ואילו. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה להורים לילדים מגיל שנתיים להגביל את הצפייה בתוכניות איכותיות ללא יותר משעתיים ביום.
  
• הגבילו את צפייתכם שלכם בטלוויזיה, כדי לשמש דוגמה טובה.
  
• צפו בתוכניות עם הילד, כדי לדרבנו להיות צופה פעיל. שאלו אותו שאלות תוכן, ואם יש צורך, הסבירו לו כיצד המפרסמים מנסים להשפיע על מחשבותיו ורגשותיו.
  
• ספקו לו תעסוקות אחרות, כגון קריאה, משחקים ועבודות יצירה.
  
• אל תלשינו: "חכה שאבא יחזור ואני אספר לו שלא כיבית את הטלוויזיה". הלשנה להורה אחר אומרת לילד שאין ביכולתכם לאכוף את הכללים. כמו כן, פחד מכעסו של הורה מצמצם את הכישורים האמפתיים של הילד.
  
• במקום זאת, הציעו אמפתיה: "אני מבין שאתה לא רוצה לכבות את הטלוויזיה, אבל כבר ניצלת את כל זמן הטלוויזיה להיום. בוא נחשוב במה עוד אתה יכול לשחק". אמפתיה, הבנה וגם אזכור הכלל יעזרו לילד להקפיד על חוקים. הידיעה שאתם רגישים לצרכיו ולרצונותיו תחזק את הקשר ביניכם ותעודד אותו לשתף פעולה.
  

• כשאפשר, צחצחו את שיניכם עם ילדכם, כדי שיראה כיצד עושים זאת וירצה לעשות גם הוא.
  
• מיצאו רופא שיניים ידידותי, שבעזרתכם יעודד את הילד לשמור על בריאות השיניים.
  
• אל תאמרו לעצמכם "מצידי, שהשיניים שלו ינשרו. אני לא מסוגל לסבול כל יום את המלחמות איתו". החלטה לברוח מהבעיה מזיקה לבריאות הילד ואינה מלמדת אותו לשתף פעולה. התרכזו במטרה ולא במרד של הילד.
  

• קיבעו שעה שבה על הילד ללבוש את הפיג'מה. הזכירו לו זאת כמה דקות מראש.
  
• השתמשו בטיימר כדי למדוד כל שלב בשגרת ההתארגנות לשינה.
  
• ככל שמתקרבת שעת השינה, העבירו את הילד לפעילויות שקטות ומרגיעות (קריאת סיפור, עיסוי העורף, תפילה וכו').
  
• מומלץ להקצות בגדים מיוחדים, שישמשו לשינה בלבד, וכך לבישתם תזכיר לילד ששעת השינה מתקרבת.
  
• אל תפחידו: "היה לי יום נורא, אז אל תתחיל איתי. תלך לישון וזהו". אל תשדרו לילדכם שעליו לברר את מצב-הרוח שלכם כדי למנוע עימות. אל תרשו שהקשיים בעבודה ירעילו את התנהגותכם כלפי ילדכם.
  

1. להתרגז ולנדנד: "כמה פעמים צריך להגיד לך?!"
   
2. לתייג: "איזו עצלנית את!"
   
3. להתחנן: "עשה את זה בשביל אמא".
   
4. להאשים: "שוב אאחר בגללך!".
   
5. לבייש: "אני מאוכזב ממך!"
   
6. לשחד: "אם תנעל נעליים, תקבל סוכריה".
   
7. לאיים: "אם אתה לא נועל נעליים, אתה חוטף!"