כל אישה מוכרחה ללמוד מימון.

לא רק בשביל לבסס עצמאות כלכלית, אלא בעיקר בגלל התיאוריות שיש בתחום הזה, שמשליכות על כל תחום אחר בחיים, החל מחיי האהבה שלך ועד ליחסים שלך עם הבוס. בעוד שאנחנו יכולים לטחון מים ותיאוריות עד מחר, לברוני המימון יש הוכחות מוצקות, ולי יש כמה תביעות דיבה ומכתבי נאצה לתלות על המקרר. אז בואו נגש לעניינים ונדבר ביזנס. לאב ביזנס. וכן, למרות שנדמה לכם שזה מערב פרוע אחד גדול, גם בעולם הדייטינג יש חוקים מוצקים שאפשר ליישם.

חברות פומביות שנסחרות בבורסה מייצגות בצורה נפלאה את עולם הדייטינג (ובאנלוגיה שלי: אותך). כל תנועה שלהן נלעסת עד מוות אצל המשקיעים שלהן, להלן: הדייט. ולמשקיעים בבורסה ולך יש בדויוק את אותה בעיה בסיסית: להכיר אחד את השני.

 

 

ככה הוא יסתכל עלייך בסוף הדייט הראשון, אז אולי כדאי שתחחילי להסתכל ככה גם על עצמך (צילום: שאטרסטוק)
ככה הוא יסתכל עלייך בסוף הדייט הראשון, אז אולי כדאי שתחחילי להסתכל ככה גם על עצמך (צילום: שאטרסטוק)

 

בין החברות לבין המשקיעים שלהן יש א-סימטרייה במידע. יענו, את יודעת שאת אוהבת שמלקקים לך את הבוהן של הרגל, והדייט הפוטנציאלי שלך לא יודע עד כמה בדיוק את מוזרה. במילים אחרות, האתגר של המשקיעים ושוק ההון בגדול הוא לנסות לנחש מה קורה בצד השני אצל החברה, ולנסות לנחש את זה כמה שיותר מהר. נכון, בדיוק כמו בדייט. וב"כלוב הזהב", אבל לא ניכנס לזה עכשיו.

הרבה אנשים אומרים שאין להם כוח למשחקים, ושהם רוצים להיות אמיתיים, אבל בסוף יוצא שהם כל כך אמיתיים עד שהם מקיאים את כל התוכן שלהם על מגש כסף ונותנים אותו בפרצוף נרגש לאדם שיושב מולם. חברות מסחריות, סתם שתדעי, נענשות על התנהגות כזאת מבחינה כלכלית, ואני לא מדברת על מסחר פנימי או משהו לא חוקי. הו לא.

לדוגמה, יכול להיות שחברות מוערכות יתר על המידה, ואז בעלי המניות משלמים עליהן יותר ממה שהן שוות. יכול להיות שהחברות מוערכות מתחת לרמתן האמיתית, כך ששווה לרכוש מניות שלהן כי הן הולכות להצליח ולהפתיע. החברות, מצידן, מנסות כולן להראות שהן מושלמות ונהדרות, אבל משקיעים ובעלי מניות אינם טיפשים. הם יודעים שחלק מהחברות טובות, וחלק ממש לא. לכן, הם מנסים לגלות מה באמת עומד מאחורי החברות שמפרסמות את עצמן בתור מושלמות. ואיך עושים את זה? על פי זיקוק המידע שמשפריץ מחברות בשניה שהן עושות פעולה כלשהי.

ברגע שחברות מבצעות פעולות מסויימות זה שולח סימנים חיוביים או שליליים לשוק, שמשפיעים על ערך המנייה שלהן. וגם כשגבר יוצא איתך הוא מנסה לנחש מי את והאם את שווה את ההשקעה.

הו כן, אמרתי את זה.

אז כשאת שמה מחשוף לדייט ראשון, תחשבי טוב על תיאוריית הנפקת המניות שאני עומדת לסבר את אוזנך בה.

 

תפסיקי עם הסיפורים, תתחילי עם האינפורמציה

 

בכל פעם שחברות זקוקות לכסף למימון הפעילות שלהן יש להן שלוש אפשרויות: לממן את זה מתוך יתרת הרווח שלהן, הנפקת מניות, או בקשת חוב (בדרך של הלוואה או הנפקת ניירות ערך). תיאורייה מקסימה בשם תיאוריית התשדורת/סימנים גורסת משהו מאד פשוט: ברגע שחברה לוקחת על עצמה חובות בשביל לממן את הפרוייקטים העתידיים שלה, כנראה שהיא מסוגלת לעמוד בהוצאות האלו, אחרת היא תכנס למערבולת של נזקים ולבסוף פשיטת רגל.

מנגד, חברה שמנפיקה מניות חדשות למימון פרוייקט ומבקשת כסף מהציבור כנראה מסתירה משהו (יש חישוב מתמטי שמסביר את זה, אבל יש גבול עד כמה אענה את הקוראות המעטות שהגיעו עד כאן). ובכלל, הדבר הכי טוב לעשות הוא לממן את הפרוייקט העתידי מיתרת הרווח של החברה. יענו, לא להסתמך על אף אחד ולממן את עצמך משדר לשוק את השדר הכי חיובי: החברה כל כך מוצלחת שהיא אפילו לא צריכה להסתמך על הציבור.

מבינה כבר לאן אני חותרת עם זה?

בעולם האמיתי, לכל פעולה שאנחנו עושים יש תוצאה על מה שאנשים חושבים עלינו. ולמרות שזה נורא לא פמיניסטי, אלק, את משדרת המון מידע עם המעשים שלך. להתעלם מהמידע הזה שנוזל ממך הוא כמו להתעלם מצונאמי ענק שעומד לשטוף את כולנו – לא בדיוק פרקטי.

מידע נוזל מחברות בכל פעם שהן משנות את המבנה הכספי שלהן (כמות חוב מול כמות הון, למשל), או אפילו בעת פעולות פשוטות כמו מתן דיווידנדים או רכישה מחדש של מניות. בכל פעם שהן עושות פעולה מסויימת, השוק מייד מנתח אותה ומנסה לנחש את תזרים הכספים העתידי של החברה. כלומר, עד כמה היא תהייה שווה בעתיד. והשוק המתוחכם, זה שמכיר את עוולות העבר והתנהגות חברות טובות, רעות, ומכוערות, מגיב ישירות

 

 

התחלת לספר לו על הלימודים בשנקר? אל תתפלאי שהדייט שלך נראה, ובכן, ככה (צילום: shutterstock)
התחלת לספר לו על הלימודים בשנקר? אל תתפלאי שהדייט שלך נראה, ובכן, ככה (צילום: shutterstock)

 

וכמובן, למקרה שתהית, אינני מדברת על תקשורת מילולית של חברות, כמו יחסי ציבור. מדובר על המספרים הקרים, היבשים, אלו שמשקיעים ובעלי מניות מתעניינים בהם, ולא יחסי ציבור. הסיפור שלך על הלימודים שלך בשנקר מרתקים, בהחלט, אבל זה לא יעזור לך להיות מעניינת ומושכת. להיות חדת לשון, מאידך, אולי. כי זאת כאמור פעולה שמשדרת מידע, ולא מידע ריק מתוכן, כמו סיפורים מרתקים על כמה שאוהבים אותך בעבודה. אז תפסיקי לשעמם אותו בסיפורים, ותתחילי להראות אינפורמציה.

או לפחות תפסיקי עם המבט המופתע הזה שאת דופקת לחברה שלך אחרי שאת בוכה לה שהוא עדיין לא התקשר אלייך.

 

נחשקת? בבורסה של סרי לנקה, אולי

 

המידע הזה שאני מדברת עליו לא מוכרח להיות מילולי. בדרך כלל זה על מעשים מסויימים שמדגימים את זרם המחשבות שלך, שבוקע ממך כמו הרעש של מטוס ששובר את מהירות הקול. בתוכך לא שומעים כלום, אבל מבחוץ שומעים את כל מה שקורה בתוכך ברעש גדול. מה את חושבת על עצמך, מה את חושבת על הבחור, ומה את חושבת על אהבה. ואם את נואשת, אובססיבית או לא אוהבת את עצמך, את הולכת להסגיר את זה (Underlying value). זה מתפרץ ממך כמו הד ענקי של רסיסי מידע שמסגירים את כל מי שאת ומה שאת. אז תחשבי, שוב, על הפעולות שלך.

אם את מעדיפה לענות לסמס ארבע שניות אחרי שהוא נשלח, להיות כל היום זמינה בפייסבוק, ולקפוץ בכל פעם כשאומרים לך, כמו פודל, זה בסדר. זה נורא "אמיתי". רק תדעי שאם היית מנייה, היית נסחרת מקסימום בשוק ההון הפנימי של סרי לנקה. אולי.

איכשהו בכל פעם אנשים מתאכזבים שהאדם שמולם "לא יכל להכיל אותם". אבל בכל הכנות, איך אדם לחלוטין זר אמור להכיל זר אחר, לעולם לא אבין. אם היינו עוצרים לרגע לחשוב על המעשים שלנו ומה הם משדרים לסביבה, היינו הרבה יותר מאושרים, פחות מאוכזבים, ואולי, אולי, רק טיפה יותר רגועים.

אז תשאילי ספר מימון התנהגותי בספרייה הקרובה לביתך, או אפילו תעשי גוגל על כמה מאמרים חביבים. זה יעזור לך להיות מנייה נחשקת. ולא בשביל שיקנו אותך, לעזאזל. בשביל שתהייה האישה שאת רוצה להיות, ועל הדרך, באמת על הדרך, מישהו גם יחשוב שזה מדהים להשקיע בו. ואז את, יקירה, תחליטי מה מתחשק לך לעשות. כי האופציה (סטגדיש!) בידיים שלך.