בעוד ארבעה חודשים ייחשפו הביתנים הזוכים בתחרות העיצוב העירוני, שאותה מפעילה זו השנה ה-14 תוכנית האדריכלים הצעירים (YAP) של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA). המיזם הזה מעניק לכישרונות צעירים הזדמנות לתכנן ולהקים פרויקט זמני ברחבה של MoMA PS1 – גלריית המוזיאון בלונג איילנד סיטי, בין קווינס למנהטן.

 

PS1 הוא ארגון ללא מטרות רווח, שאותו הקימה ב-1971 אלאנה הייס, במטרה להסב מבנים נטושים בניו יורק לחללי עבודה ותצוגה לטובת אמנים. הרעיון היה ליצור חללים שישמשו ליצירה ולתצוגה של תערוכות אלטרנטיביות המותאמות לחלל קונקרטי (מה שמוזיאונים ממוסדים מתקשים לספק). מאז שעבר ב-1976 למשכנו הנוכחי - בית ספר יסודי שננטש - הפך הארגון לאחד המוסדות האמריקאיים הבולטים שמוקדשים לאמנות עכשווית. כיום, לאחר שהתמזג בהדרגה עם "מומה", הוא מציג כ-50 תערוכות בשנה. בשנים האחרונות הוחלט להרחיב את התחרות אל מעבר לגבולות ארצות הברית, ושיתופי הפעולה כוללים את המוזיאון הלאומי לאמנות המאה ה-21 ברומא (MAXXI בתכנונה של זאהה חדיד) ומרכז התרבות CONSTRUCTO בסנטיאגו, צ'ילה, כשהשנה משתתף לראשונה גם מוזיאון איסטנבול מודרן. 25 המתמודדים שהוזמנו השנה לתחרות נדרשו לתכנן אובייקט או ביתן ארעי שיספק צל, מקום ישיבה ומים למבקרים, ולתת דגש על היבטים אקולוגיים כמו אקלים, מיחזור ותכנון חסכוני שמיועד מראש לפירוק. את התוצאות של הזוכים אפשר יהיה לראות ולהרגיש כשהביתנים ייחשפו, ב-20 ביוני, והנה הצצה מוקדמת אליהם:

 

ניו יורק: Party Wall

משרד: CODA

 

הזוכה במקום הראשון בתחרות הניו יורקית, מתוך חמשת הפיינליסטים, היא קרוליין או'דונל. בגיל 39, או'דונל היא אדריכלית כישרונית שלא ממש נמצאת בתחילת דרכה המקצועית. לא רק שהספיקה לעבוד אצל פיטר אייזנמן וב-KCAP ההולנדית, ללמד בקופר יוניון ובפרינסטון, הרי שכיום, בנוסף לפרקטיקה, היא מכהנת כפרופסור-אסיסטנט של האדריכל הנודע ריצ'ארד מאייר באוניברסיטת קורנל.

 

Party Wall (כך נקראת ההצעה של סטודיו CODA שהקימה או'ודונל) עושה שימוש בשאריות של תבניות לסקייטבורדים כאמצעי הצללה. את לוחות העץ יתרום מפעל הסקייטבורדים Comet, והם יישזרו על גבי קונסטרוקציית פלדה גבוהה, כדי לשמש את הקהל שיגיע לאירוע המוזיקה האלקטרונית Warm Up, שיארח במשך הקיץ שלל הופעות, סטים מוזיקליים ואירועי תרבות. מלבד המיני-במות שיוקמו סביב המתקן כדי להעמיד עליהן הופעות בהיקפים שונים, ימוקמו בבסיס הקיר גם בריכות מים לרחצה ולהתרעננות, שיוכלו לשמש כבמות נוספות או כמקומות ישיבה מוצלים כשהן מכוסות. מחלקו התחתון של הקיר יישלפו 120 פאנלים, שיכולים להפוך לספסלי ישיבה ולשולחנות בזמן הופעות, הרצאות או הקרנת סרטים על גבי הקיר.

 

"כריות" פוליאסטר ממולאות במים יוארו בלילה ויתנו לקיר אפקט צבעוני. הקיר, שצילו יוצר בזווית מסוימת של השמש את המלה WALL, יתפקד למעשה כאקוודוקט (אמת-מים) מודרני. הוא יוביל מים בחלקו העליון אל הבריכות ואל מכל אגירה, שיתיז את המים בלחץ גבוה אל בריכה מרוחקת, כשהרסס יקרר את האוויר ויהווה אטרקציה לילדים.

 

רומא: bottega di architettura sostenibile

משרד: bam!

 

מול המאסיביות של מבנה הבטון האייקוני ברומא, יופרח בקיץ בלון הליום צהוב שיהפוך את הרחבה של מוזיאון MAXXI לצבעונית ומרעננת. הזוכים בתחרות המקומית הם  Alberto Bottero, Valeria Bruni, Simona Della Rocca, Fabio Vignolo, שסיימו את לימודיהם בפוליטכניקו של טורינו לפני כשנתיים והקימו את סטודיו BAM!. הם תיכננו בלון מצולע ענקי מפלסטיק שקוף, שינופח בהליום וייתלה בגובה המתאים כך שיטיל צל צהוב על הפיאצה הפתוחה. הבלון יטפטף מים במשך כל היום, כך שיהיה אפשר לנוח מתחתיו ולהתרענן מהחום של רומא, מבלי לחסום את הרחבה במבנה כזה או אחר. בשעות הלילה יתרוקן הבלון ממים, ואז הוא יתרומם מעל קו הרקיע של הבניינים ויואר, כמו ירח מלאכותי. בסוף הקיץ כל החומרים ימוחזרו: הפלסטיק יעובד לשימוש נוסף, וגז ההליום שיישאב מהבלון יועבר כתרומה למעבדות מדעיות ורפואיות.

 

צוות השופטים קבע כי ההצעה משלבת "פיוטיות עם טכנולוגיה" - קנה מידה גדול עם קלילות, חדשנות עם גמישות, ושקיפות עם קיימות. "הפרויקט מתמצת בדיוק את שלוש התכונות הבסיסיות של תוכנית YAP", ציין האוצר הבכיר של המוזיאון, פיפו צ'ורה: "הגדרת המרחב הציבורי באופן בלתי שגרתי ובר-קיימא; ההתנגחות "ראש בראש" עם הארכיטקטורה של המוזיאון; והחקירה האמיצה של נושא חשוב – אדריכלות עוצמתית אך חסרת מבנה".

 

איסטנבול: Sky Spotting Stop

משרד: ?SO

 

במשרד האדריכלים הטורקי SO?, שאותו הקימו SevinceBayrak,Oral Göktaş - שניהם בוגרי 2005 באוניברסיטה הטכנולוגית של איסטנבול - לקחו ברצינות את העיקרון של מיצב תלוי-אתר (site specific), ותיכננו מתקן שצף על המים. מוזיאון איסטנבול מודרן, שנחנך ב-2004, שוכן בהאנגר של 8,000 מ"ר על גדות הבוספרוס, באזור ששימש כנמל הראשי של איסטנבול עד 1990. ההצעה הזוכה כוללת מוטות בגובה 6.5 מטרים שעליהם יותקנו דיסקיות מתכת רחבות, שיחדרו דרך רצפת המזח ויתנודדו בעדינות על הגלים. התוצאה הרצויה אמורה לעורר אסוציאציה של תרני ספינות שעוגנות בנמל, ויחד עם דיסקיות מבריקות שמצלות על הכיכר ומשקפות את האנשים שנמצאים תחתן כמו מראות, אמור להיווצר משחק בלתי פוסק של צללים והשתקפויות.

 

מאחר שהרחבה פונה לים ומנותקת מתנועת הולכי הרגל ברחוב הראשי, התושבים אינם מודעים לקיומה ולאירועים שמתקיימים בה. התוספת הארעית נועדה להתבלט על רקע קו הרקיע של איסטנבול ולמשוך מבקרים שרוצים לנוח, להתאסף או להתבונן בשמים. במשך היום יפוזרו כורסאות ומתקני ישיבה שעשויים מצמיגים ישנים ומרשתות דיג מתחת לאלמנטי ההצללה; בלילה ישמשו המראות ליצירת משחקי אורות ותפאורה על רצפת הרחבה. כל החומרים הם משומשים או זולים במיוחד, ונאספו מהסביבה הקרובה למוזיאון, כך שגם מבחינת שינוע יש כאן ערך סביבתי.

 

נשיא ועדת השיפוט, סוהא אוזקאן, תיאר את הפרויקט כ"חגיגה של תנועה ואור. פירוק של הסככה ללוחות עגולים אינדבידואליים הופך את התנועה של האור המוחזר לגלים פואטיים של אור וצל. כתמים של אור מרקדים בחושך, או צללים שצפים במשך היום, מוסיפים חיוניות מדהימה לאווירה". הנה סרטון ההדגמה של הפרויקט:

 

sky spotting stop göğe bakma durağı* from soistanbul on Vimeo.

 

סנטיאגו: Garden of Forking Paths (זוכי 2012)

משרד: Beal + Lyons Architects

 

"גן השבילים המתפצלים", על שם הקלאסיקה מאת הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס, הוא מבוך המתפרש על פני 1,500 מ"ר בליבו של שדה תירס. צמד הצ'יליאנים Beal + Lyons Architects, שהקימו את משרדם המשותף ב-2008, זכו כבר אשתקד בתחרות, אך מאחר שעונות השנה הפוכות באמריקה הדרומית - כך שביוני מתחיל החורף בצ'ילה - לוחות הזמנים הוקדמו: הפרויקט נבנה כבר בימים אלה וייפתח ב-7 במארס לקהל.

 

הפרויקט מקבל השראה ממסורת תכנון הגנים באירופה, דוגמת גני ורסאי, שקיימים בהם מבוכים (לבירינט), ביתנים מרוחקים (פוליס) ומערות טבעיות שהופכות למקומות מסתור (גרוטו). האדריכלים מתייחסים למתח בין פנים לחוץ באדריכלות נוף כזו: כשמתכננים ביתן (פביליון) בפארק, מתייחסים בדרך כלל לנקודת המבט החיצונית - איך הוא ייראה מבחוץ ואיך יבלוט בסביבה. מצד שני, בלבירינט או בגרוטו הדגש הוא על איך ירגיש מי שנמצא בתוכם. הגנים והאלמנטים שמפוזרים בהם הם בו-בזמן טבעיים ומלאכותיים, פנימיים וחיצוניים, ציבוריים ופרטיים, ומשאירים מקום להתנסות אישית.

 

שדה התירס בסנטיאגו מתגלה בהדרגה דרך מערכת של שבילים, המרוצפים קרשים ממוחזרים ששימשו כפיגומים. המבנים המפוזרים במבוך צבועים בצהוב כדי להבליטם על רקע הגידולים הירוקים, אך קשה לראות אותם מנקודת ההתחלה והם מתגלים בהפתעה תוך כדי שיטוט. הצפיפות של שדה התירס יוצרת מסך שמטשטש את הראייה ומעודד שימוש ביתר החושים. המסלול מתחיל ומסתיים בהתכנסות ציבורית בחצר גדולה. המתחם ומערכת השבילים מאפשרת פעילות קולקטיבית או התנסות עצמאית. מערכת השקיה אוטומטית בארבע הפינות של המבוך מופעלת בשעות לא קבועות, כך שהיא מרעננת לפתע את האוויר (יחד עם בריכת שחייה שנמצאת במרכז המבוך).

 

האדריכלית ג'נט פלאו, שהקימה את "קונסטרוקטור" ב-2008 כדי לעודד יצירה וחשיפה של אדריכלות, אמנות ועיצוב, הסבירה שהפרויקטים הזוכים בשלוש השנים האחרונות שונים בצורה ניכרת מעמיתיהם האמריקאים והאירופאים. בצ'ילה, היא סבורה, ניתן דגש על חיבור לטבע, לגיאוגרפיה ולאקלים. השימוש בחומרים הוא בצורתם הטבעית, ולא ככלי טכנולוגי לחדשנות אדריכלית. "הקמת מתחם לפעילות חברתית ואינדבידואלית בשדה תירס יחרוג מההגדרות של שטח חקלאי או של נוף עירוני מלאכותי, וייצור מפגשים מסוג שונה", ציינה פלאו.