"אתה חושב שאתה יותר חכם מאתנו?" אבא שואל. "אתם חושבים שאני עצלן ובגלל זה אני לא מכין שיעורים?" המתבגר מתריס. "אתה חושב שזה מגיע לנו, אחרי כל מה שעשינו עבורך כל השנים?" אמא מצטרפת. "מה עשיתם?" הבן מסכם את השיחה. או שלא. השיחה הזו יכולה להמשך ולהמשך כמו דלת מסתובבת שלא מובילה לעולם לשום מקום אחר. 

יום אחד אתם מתעוררים ולא מאמינים ש"לדבר הזה" הוא הפך. הילד החמוד והמתוק הופך בלי הודעה מוקדמת לנער נפיץ. הם מתפוצצים ומעיפים רסיסים לכל עבר ומי שנפגע - נפגע. אנו בתור הורים פגועים, מכניסים את עצמנו ללופ ואז מתעוררות מחשבות: מה קרה לו, איפה טעינו? אנחנו מתמלאים ברחמים עצמיים: לא מגיע לי מה שהוא עושה לי. למה זה קורה רק לי? אני בחיים לא התנהגתי להורים שלי בצורה כזו.

בנקודה הזו מתפצלות דרכינו. הבית הופך לזירת שדה קרב מלאה במוקשים. אנחנו מתחשבנים - מי נפגע יותר, מי צודק יותר ובכלל, במקום לדבר, אנחנו עוברים לצעקות. מוכר? נכון, אף אחד לא הסביר לנו כיצד להתמודד עם התקופה הזו שנקראת "גיל ההתבגרות", אשר בעבר הייתה מתחילה בגילאי 12 פלוס-מינוס והיום אנחנו לא יודעים מתי היא מתחילה וממש לא בטוחים שהיא תיגמר אי פעם. יחד עם זאת, גם להם זה לא פשוט. אף אחד לא לימד אותם איך להתמודד עם זיהוי, חיפוש וגיבוש זהות, מערך ציפיות חדש, התמודדות חברתית, יחסים בינם לבין עצמם, יחסים בינם לבין הסביבה. כל אלה הן יכולות שדורשות מיומנות ולעיתים אף יכולת לשרוד, תוך כדי לימודים, הרבה לחץ ולכל זה תוסיפו כמובן את השינויים הפיזיים וההורמונליים.

 

זיכרו שאתם לא העניין (צילום: shutterstock)
זיכרו שאתם לא העניין (צילום: shutterstock)

 

לקחת אוויר ולחכות

אז איך קורה שהילד שהכרנו כל כך טוב, פתאום כל הרגשות שלו, התחושות והמחשבות - הופכים ללא מובנים לנו לחלוטין? המשימה הראשונה שלנו בתור הורים היא להבין שאנחנו חייבים לשנות תפיסה. אנחנו צריכים להפסיק לפרשן, לנחש מה הילד שלנו חושב, מרגיש וחש ולהתחיל לאפשר לו למצוא את עצמו ולהבין שגם הוא לא מבין כרגע מי הוא. צריך לקחת הרבה אוויר ולקוות שהאיזון יבוא בקרוב.

חשוב מאוד שלא נעביר את התקופה הזו בפוקוס עלינו (לא להתמקד במה הוא עשה לי, אמר לי, איך נפגעתי וכו'). אנחנו לא העיקר כרגע וככל שנסיט את הפוקוס לדברים לא רלוונטיים, הילדים שלנו יברחו, יתנתקו, יתפרצו והתקופה הזו לא תסתיים כל כך מהר ותשאיר מאחוריה יחסים מעורערים וילדים עוד יותר נפיצים. למה כל כך קשה לנו לומר לילד משפט כל כך פשוט: "אני מבין אותך"?

על מנת להקל עליהם ולעזור להם להתנהל טוב יותר עם כלים שיאפשרו להם להתמודד עם ההמשך, מומלץ לעזור להם להעצים כמה כישורי חיים שנכונים לכל גיל. הנה כמה דוגמאות למספר כישורי חיים מומלצים:

 

תקשורת עם עצמם

עודדו אותם להעצים את התקשורת בינם לבין עצמם. חשוב להסביר לילדים שהם בתקופה בה יחולו הרבה שינויים פנימיים וחיצוניים ועליהם לנסות לקבל את אלו בהבנה. חשוב שיבינו שהם לא "השתגעו". הם נורמלים שהתבגרו.

 

תקשורת עם הסביבה

כוונו אותם לעודד תקשורת בין חברים, להדק קשרים, לסייע בהבנת סיטואציות וקודים חברתיים וכמובן, טפחו את התקשורת איתם, במקום ליצור מאבק או בחירה בין חברים, בין הורים ובין לימודים. חשוב לאפשר שילוב בין כל האפשרויות, תוך כדי שמירה על איזון. לנו ההורים יש נטייה לקבוע את סדרי העדיפויות: בראש הפירמידה הלימודים והתקשורת עם ההורים ולהתייחס לחברים כלא רלוונטיים, כאשר מבחינתם, בתקופה זו החברה משמשת עוגן ומוקד עניין מרכזי.

 

גיוס מוטיבציה פנימית

תפקוד המתבגרים מוּנע לרוב ממוטיבציה חיצונית: הורים, מורים, סביבה, חיזוקים, עונשים, התניות, מערך ציפיות וכדומה. אין מתבגרים שהם חסרי מוטיבציה. יש מתבגרים שהמוטיבציה שלהם מופנית למקום שהוא לא נכון עבורם או עבורנו. עידוד המוטיבציה הפנימית מתחיל בהבנה שהם המתבגרים חייבים להיות עצמאיים ולהתחיל לקחת אחריות על עצמם ועל מעשיהם (כמובן שמדובר בתהליך). אנו ההורים צריכים לשחרר במקומות הנכונים ולאפשר להם להתנסות בחוויות שונות ולעיתים גם פחות נעימות.

 

חיזוק היכולת לעידוד עצמי

בתקופה זו המתבגרים מתמודדים עם שינויים רבים: כישלונות, משברים אישיים, עומס לימודי ולחץ רב. עידוד החשיבה החיובית והאופטימיות נחוצים ביותר ומסייעים בהתמודדות. עודדו משפטים כגון: אני מסוגל להתמודד, קשה אבל אפשרי, אני יכול, המשפחה תומכת בי וכמובן התמקדו בשיקוף החזקות של כל מתבגר, תוך כדי הבנה שהכישורים והיכולות שלהם מוערכים. הסתכלו בראיה מרחבית – סך כל התכונות והיכולות ולא רק התמקדות בקשיים.

 

יכולת להתנהל במשבר

בגלל הנטייה להקצנה ולראיה בשחור-לבן, כל משבר קטן נראה כמו סוף העולם. חשוב ללמד דרכי התמודדות ואף להשתמש בדוגמאות אישיות שקרו לכם ההורים בהן תשקפו כיצד חוויתם את אותן חוויות וכיצד התגברתם עליהם. טיפ חשוב: בטכניקת "היום שאחרי" – הרבה פעמים הדבר היחיד שהמתבגרים צריכים לדעת זה שאפשר להמשיך ומחר יתחיל יום חדש, בו אפשר להרגיש אחרת.

 

עידוד מציאת פתרונות וכיווני חשיבה חדשים

לכל סיטואציה שמתרחשת ישנם מספר פתרונות אפשריים. לעיתים מתבגרים רואים רק דרך אחת ואם היא אינה אפשרית הם חשים תקועים. גמישות מחשבתית זו תאפשר למתבגרים להיות עצמאים, יצירתיים, אחראים ומוצלחים.

לסיכום, במקום לנחש מה הם חושבים, לפרש מה הם עושים, לקבוע איך הם מרגישים, פשוט תשאלו אותם. זו תחילתה של תקשורת נכונה ודרך לעבור תקופה זו בצורה יותר שפויה.

 

מיכל שפר מיכאלי, מטפלת מקצועית, בעלת שיטת אלבאום ומרכז "עיגולים של שמחה", מרכז לטיפול בהפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים ומבוגרים.

 

יש משפחות כאלה? (צילום: shutterstock)
יש משפחות כאלה? (צילום: shutterstock)