משמר המפרץ: זאת תהיה השנה הגורלית של חיפה

"השנה הקרובה תהיה גורלית לחיפה", מזהירה האדריכלית עינת קליש רותם, אחת הפעילות המרכזיות במאבק על עתיד העיר. היא סבורה כי העיר השלישית בגודלה בישראל תיאבק השנה על זהותה העתידית. "ההחלטות שיילקחו במהלך השנה יקבעו אם העיר תהפוך לברצלונה, כפי שהצהירו ראשיה, או שתהפוך לעיר מגה-תעשייתית שבה התושבים ייאלצו לשוטט עם כיסויי פנים ברחובות", היא טוענת. החשש הכבד בנוגע לתוכניות הגרנדיוזיות שמתוכננות בחיפה הוא פגיעה לטווח ארוך במרקם המטרופוליני כולו, ולא רק בעיר עצמה. במהלכים האלה, עלולים חברת נמלי ישראל (חנ"י), בתי הזיקוק ומשרד הפנים להחמיץ הזדמנות היסטורית לחבר את קו החוף לאורך המפרץ, לאחר פינוי הצבא ומתחם המכולות, ובכך להעמיק את "החור השחור" הפעור ממילא בין חיפה לקריות ובין כולן לחוף הים. המשמעות, לא רק מבחינת התושבים אלא מבחינת המדינה, עלולה להיות מכוערת, מזהמת, ופוצעת את הנוף של מפרץ חיפה.

זה כבר לא יחזור. מפרץ חיפה פעם (איור: Cooper Willyams, cc)

קו החוף הפצוע של חיפה זרוע מפגעים כבר היום: הרכבת, הנמל, מבנים נטולי פרופורציה ומפעלי תעשייה. לכל אלה מצטרפות תוכניות רחבות היקף, שאלפים מתושבי העיר כבר הגישו מכתבי התנגדות נגדן:

1. המוכרת ביותר היא תוכנית חשמול הרכבת, שהיא חלק מתוכנית החשמול הארצית המקודמת בוועדה לתשתיות לאומיות. פעילי סביבה ותכנון בחיפה נאבקים בתוכנית, שעלולה לנתק את העיר מהים וליצור מכשולים נוספים בגישה לחוף. עוד על המאבק על שיקוע הרכבת כאן.

2. תוכנית להרחבת בתי הזיקוק שעתידה להסדיר את זכויות הבנייה - מ-24,500 מ"ר ל-912,000 מ"ר, פי 37 מהקיים. אמנם בשטח כבר בנויים 300,000 מ"ר, אך שטחים אלה לא הוסדרו סטטוטורית מעולם.

3. תוכנית להרחבת הנמל המזרחי, שאותה מקדמת החברה לנמלי ישראל, השואפת לשלש את שטחי הנמל. במסגרת הרחבת הנמל יועבר בית הספר הטכני לכרמיאל, בעסקה שממומנת ממכירת הקרקע של בית הספר. הנמל המערבי יועתק לכיוון צפון-מזרח, תוך הרחבתו הניכרת ושליחת "לשון" של שוברי גלים לעומק 2.5 קילומטרים לתוך הים. יש גם כוונה להעביר את הנמל הצבאי מצפון לנמל המזרחי. כחלק מתוכנית זו, יפותח עורף הנמל כמתחם נרחב של שטחי לוגיסטיקה.

איירפורט סיטי או עיר שמתחברת לים?

בחזונם של המתכננים מצטייר מתחם "איירפורט סיטי", הסמוך לנמל התעופה בן גוריון, כמודל לחיקוי."המטרופולין הצפוני לא חייב להיות כגוש דן וירושלים ולא חייב להתקיים בו רצף של מגורים", מאמינה ראש היחידה לתכנון סטטוטורי בחברת נמלי ישראל, מיכל טוכלר. "בחיפה אין מוקדי שלטון וכלכלה, היא מוקד לוגיסטי". לעומתה, האדריכל הוותיק מיכה רטנר, מומחה לתכנון נמלים, מזהיר: "התוכנית משבשת בצורה חמורה את הנוף החיפאי ומעלימה את סמלה המוכר, פעולה שתפגע אנושות בתדמית החיפאית". רטנר שקד לאחרונה באופן עצמאי על תוכנית חלופית להרחבת הנמל, והצעתו מנסה להשתלב בקו החוף: שובר הגלים ימוקם במקביל לים, ומרבית שטחי הלוגיסטיקה יועברו מזרחה, לתוך היבשה, תוך עירוב שימושים של מגורים ופארקים בשטח המפרץ (ראו מפה מצורפת). "חיפה זרקה את כל הנזקים שלה לכיוון ערי המפרץ", הוא מאשים, "ומשרטטי התוכנית מציגים עצמם כבעלי מונופול על הידע. הם לא הציגו חלופות-מאקרו שנותנות פתרון למטרופולין כולו, ובהצעתם הם יוצרים מדבר אורבני בין הקריות להר הכרמל".

האדריכל יגאל צמיר, מתכנן תמ"א 30 (תוכנית מתאר ארצית מאושרת לדרום מפרץ חיפה), שמטפלת בכלל המרחב המטרופוליני, זועם על המהלכים המתוכננים: "יש כאן שרטוט שסותר תוכנית מתאר ארצית שאושרה בוועדת שרים ובמועצה הארצית לתכנון ובנייה". התוכנית של חנ"י מנכסת, לדבריו, את שטחי הקישון מדרום ומצפון, "כשחיל הים והנמל המערבי מורשים להישאר במקומם לעולמי עד, הם מוציאים לפועל תוכנית שהיא למענם בלבד, וללא כל קשר לעבודה אינסופית שנעשתה, תוך הקפאת תמ"א 30", הוא טוען.

זכויות בנייה חריגות

"זאת עומדת להיות עיירה עם נמל במקום עיר נמל", מזהיר האדריכל שמואל גלבהרט, יו"ר מפלגת הירוקים במועצת העיר חיפה. גלבהרט הפיץ בעיר עצומה, המזהירה כי בתוכנית ההרחבה של בז"ן אין מגבלת גובה וכי היא מעניקה זכויות בנייה חריגות בצורה מעורפלת, עם שטחים גדולים שנצבעו בגוון אחיד ללא הגדרה ברורה. את מה שבתי הזיקוק כבר בנו בלי אישור לא צריך להרוס, אומר גלבהרט, אבל "שיבנו רק מתקנים נוספים, שמטרתם לצמצם את הפגיעה בסביבה, למשל מתקן למניעת גלישת שפכים לקישון".

עיריית חיפה תמכה לאורך הדרך ביזמי התוכניות, משום שבכוחם להביא מקומות עבודה רבים. כששואלים את מהנדס העיר, אריאל וטרמן, איזה פתרון תעסוקתי מעניקות התוכניות לבעלי מקצועות חופשיים שכבר זנחו את חיפה לטובת תל אביב, הוא מתרעם: "זוהי ביקורת מאוד בנאלית. אם אנחנו לא ניצור מנופי צמיחה כלכליים וגלגלי תנופה, חיפה לא תוכל לבסס את עצמה. הנמל הוא 'מעסיק בשרשרת', ומאפשר תעסוקה גם לבעלי מקצועות נוספים, כמו עורכי דין".

המפרץ במבט מרכס הכרמל. נוף למכירה (צילום: אריאלה אפללו)

"הרשויות זיהו כי קיימים בשטח אינטרסים נוגדים מרובים שלא 'מדברים' זה עם זה, ולכן התוכנית היא בסמכות ארצית ולא מקומית או מחוזית", אומר שנער. התכנון נחלק לשלושה שלבי ביצוע- מזרחי, מערבי ומרכזי. האחרון הוא המקטע המשמעותי ביותר, הניצב מול שדרות בן גוריון, שמסילת הרכבת חוסמת אותן בצורה אלימה. התוכנית של שנער מנסה לפתוח את השדרות לים, באמצעי שנוי במחלוקת של הצבת גשר. "קיימת כאן הזדמנות להתחדשות של העיר התחתית וליצירת מקום מרתק – מרחב ציבורי הנושק לנמל של ממש, בהבדל מהותי מנמל תל אביב שכבר אינו נמל", מאמין שנער.

מה יהיה עם הרכבת?

אלא שמה שעומד לקלקל את החגיגה הוא הפרויקט המתהווה של חשמול רכבת ישראל, שעד עכשיו עדיין לא בוטל או שונה. מהנדס העיר מדגיש, כי הוא מקיים משא ומתן עם הנהלת הרכבת כדי למצוא פתרון הנדסי לשיקוע הרכבת "באזור הרגיש", לדבריו. ואולם, גם אם תושג פשרה כזו, היא לא תבטל את התוכנית כולה. קליש-רותם טוענת שמדובר במכבסת מלים: "נורא קל להבטיח, אבל אנחנו התושבים רוצים לראות הוכחות. לפי מה שבדקנו, אין סיכוי לשקע את הרכבת בתוואי הנוכחי" (בגלל בית קברות ועקב ירידה חדה במפלס הקרקע באזור התחנה המרכזית הישנה, נ"ר). קליש-רותם מציינת חלופה נוספת שהתגבשה לאחרונה: מנהור הרכבת בתוואי חדש, רחוק יותר מהים ומתחת לכרמל.

הדמיה של המסילה שתעבור בין חיפה לים (באדיבות עיריית חיפה)

עיר חוף ללא חוף

חיפה ידעה במרוצת השנים תוכניות אדריכליות שערורייתיות רבות, ואת התוצרים שלהן אפשר לפגוש בימים אלה בתערוכה "בדרך אל הים – אדריכלות בין הכרמל לחוף" במוזיאון העיר שבמושבה הגרמנית, למרגלות הגנים הבהאיים. "חיפה היא עיר חוף ללא חוף", גורסת עינבר דרור לקס, אוצרת התערוכה (יחד עם זהר אפרון). "לאורך עשרות שנים, מאז טעויותיהם של הבריטים, לא השתנו דרכי הפעולה". שהרי גם לאחר קום המדינה, פרנסי העיר והמדינה לא השכילו לנצל את משאבי הטבע הנדירים של חיפה – בין הר לים – והבנייה המאסיבית רק הגביהה את המחסומים בין שני משאבי הטבע הללו מצד הצבא, הרשויות ויזמים פרטיים.

נדמה שהמאבק המקומי הוא מלחמתם של כמה אלפי תושבים נחושים, בהובלתם של פעילים מסורים, נגד רשת חזקה של רשויות חזקות: הנמל, הרכבת, הצבא ובתי הזיקוק, כשהכסף והפוליטיקה מכתיבים את חוקי המשחק. המדינה טרם השכילה להבין את הפוטנציאל של עיר החוף הצפונית ושלוחותיה, כמגנט אורבני שיכול לתת משקל-נגד לתל אביב. "אנחנו יכולים ליצור פה עיר אטרקטיבית, זהו אינטרס לאומי", אומר וטרמן, שמגן בחירוף נפש על התוכניות העתידיות מצד אחד, ומבקר באותה חריפות את המנגנונים הציבוריים והכלכליים שאינם מבינים את חשיבות עירו מצד שני. השאלה היא אם הציבור מצליח להבין את ההיקף האדיר של התוכניות. דרור-לקס ממליצה לכל חיפאי ולכל ישראלי "לשאול יותר שאלות, לא להתעלם מן הנעשה ולהתחיל להתעניין בעיר".

תגובות

משרד הפנים סירב לענות על שאלות Xnet, בנימוק שהמשרד רק מנהל את מוסדות התכנון שדנים בתוכניות המוגשות לאישור, והפנה ליזמים.

תגובת בז"ן: "התב"ע אינה כוללת התרחבות לעבר שטחים שמחוץ לגדר המתחם של הקבוצה והיא נועדה להסדיר את האספקטים התכנוניים בקבוצת בז"ן, אך ורק בגבולות הגדר הקיימת. יתר על כן, במסגרת התוכנית צפויה בז"ן לוותר על שטחים לטובת פיתוח סביבתי.במסגרת התב"ע ובמסגרת תכנית החומש של בז"ן, התחייבה הקבוצה כי כל פרויקט חדש שייבנה בבז"ן יכלול את הטכנולוגיה הטובה ביותר (BAT) על פי הסטנדרטים הנהוגים בעולם. למימוש טכנולוגיות אלו נדרשים שטחים (בתוך המתחם) שעליהם יוקמו המתקנים. היות שהטכנולוגיה מתקדמת חדשות לבקרים, ובמקביל הרגולציה בישראל מתעדכנת ומשתנה, לא ניתן להגדיר היום מה יהיו צרכי הקבוצה בשנים הבאות ומה תהיינה דרישות הרגולטור עליהן בזן תתבקש לענות".

תגובת רכבת ישראל: "משרד התחבורה ורכבת ישראל הגיעו להסכם עם עיריית חיפה בנוגע להפעלת רכבות חשמליות בעיר. במסגרת ההסכם התחייבה הרכבת שיקודם תכנון וביצוע שיקוע תוואי המסילה באזור פארק הכט, בהשקעה של כחצי מיליארד שקל, על ידי משרד התחבורה.במסגרת שיתוף הפעולה בין הצדדים, העירייה ורכבת ישראל בוחנים פתרונות הנדסיים נוספים, אשר נמצאים בשלבי תכנון ראשוניים".

תגובת חברת נמלי ישראל: "כלכלת ישראל נשענת על נמלי הים כמעט לחלוטין. 99% מהסחר עובר דרכם ולכן קיימת חשיבות מקרו-כלכלית אסטרטגית להבטיח את עתודות השטחים הנדרשים לפעילות סחר החוץ והנמלים בראייה ארוכת טווח, לצרכי הדורות הבאים.בהסתמך על התחזיות לגידול בסחר, הכינה חברת נמלי ישראל תוכנית אב אסטרטגית לפיתוחנמלי הים, בשילוב טובי החוקרים בארץ ויועצים מחו"ל בעלי שם בינלאומי, במסגרתו יוקמו שנימסופי מכולות מתקדמים באשדוד ובחיפה, שמתוכננים לקלוט את האוניות הגדולות שאינן יכולות כיום להגיע לנמלי ישראל. הממשלה טרם קיבלה החלטה היכן יפותח המסוף הראשון וכיצד הוא יופעל,אך שניהם יוקמו בעתיד.

"היצע חוף הים הפנוי לפיתוח בישראל מוגבל ביותר, ולכן נבחרה החלופה המיטבית. נבדקו אתרים נוספים להקמת נמל שלישי. חלקן נפסל בגלל מגבלות הנדסיות.בסופו של דבר נבחרה החלופה שמוצגת כיום (הקמת שני מסופי מכולות מתקדמים באשדוד ובחיפה ), הדוגלת בין היתר בעיקרון איחוד תשתיות, כך שלאורך קו חוף קיים יחיו זו לצד זו מספר תשתיות במקביל, כגון צינורות גז, מקשר ימי, תחנות כוח ונמל. יתרונה הבולט של החלופה הנבחרת בחיפה הוא בתפיסת החוף המצומצמת, ללא פגיעה בחוף ים טבעי, בתולי, אלא בהסתמכות על חוף ים 'מופר ככל הניתן.

"תוכנית זו אינה מתנגשת עם תוכניותיה של עיריית חיפה להקמת חזית עיר עירונית, שכן מסוף המכולות החדש ממוקם מזרחית לאזורים המועדים להתחדשות עירונית (אך היא אינה מתחשבת בערי המפרץ, נ"ר). נמל מודרני נדרש לרציפים ארוכים יותר, כדי לקלוט את האניות הגדולות ואת אניות הענק שבייצור. באותה מידה, נמל מודרני נדרש לשטחי עורף נמל, שבהם ממוקמים מרכזים לוגיסטיים מודרניים (מרלו"ג) ומגוון שירותים משלימים. הפיתוח תומך בשדרוג אזורי התעסוקה הנטושים במפרץ. הקמת פארקים לוגיסטיים מתקדמים עם עירוב שימושים, עתירי מועסקים, הם היתרון התחרותי העיקרי של מטרופולין זה".

עוד אדריכלות בחיפה: