להצטלם בגדול

"אני לא מקדם השמנה, אלא קבלה עצמית. כמה שיותר מאשימים אותי בקידום השמנה כך אני מבין שיש עוד המון עבודה לעשות כדי להזכיר לאנשים שאנחנו יפים בגלל שאנחנו שונים", כך טוען יוסי לולוי, צלם איטלקי שהפרויקט שלו, "FullBeauty", חולל סערה לאחרונה בין גלי הרשתות החברתיות ופתח דיון שכל כך אוהב להתקיים לאחרונה, במיוחד עם כניסתו של חוק ה"פוטושופ" לתוקף. "לכל אדם יש את הזכות להיחשב יפה", טוען לולוי. "יופי לא שייך לקטגוריה אחת בעולם".

לולוי מצלם נשים עירומות במרחב הפרטי שלהן או בחדרי בתי מלון כאשר אין בחלל אינפורמציה עליהן, מיהן, מאין הגיעו וכו', מנסה לשמור את החלל מאד נקי. הוא מצלם אותן בתנוחות רומנטיות המוכרות לנו מציורי מודלים ברנסנס. הוא מבקש לטענתו להראות את היופי שבאינדיבידואל.

"אני מסוגל למצוא יופי כמעט בכל סובייקט" (צילום: יוסי לולוי)

שוטפים לנו את המוח

יוסי לולוי (36) נולד וגדל באיטליה. בשנים 2004-2001 חי בירושלים ואת לימודי הצילום שלו עשה במוסררה. את פרויקט הצילום "פול ביוטי" התחיל ב-2006 כשנקלע לאירוע של קהילת "קבלת השומן" בניו יורק. 

"הסדרה FullBeauty מציגה נשים יפות וגדולות (Super Sized Big Beautiful Women) אך בעצם אני מאדיר את השונות, כי השונות היא מה שהופך אותנו למיוחדים. כל מה שאני מנסה להדגיש כאן הוא שלכולנו יש את הזכות להערכה בשביל מי שאנחנו ושאין דיקטטורה על טעם".

"כשאני הולך ברחוב אני אף פעם לא שואל את עצמי אם מי שחולף על פניי בריא או לא, אך מסתבר שעניין הבריאות עולה אצל אנשים באופן אוטומטי כשהם רואים אדם עם משקל עודף. אנשים שנראים טוב מתים בדיוק מאותן מחלות שמשויכות בדרך כלל לאנשים במשקל עודף, תכונות גנטיות או הרגלי חיים לא בריאים בחייהם. אבל משום מה זה אף פעם לא מודגש כמו אצל בעלי משקל עודף". 

"אם הייתי רופא הייתי בוודאי מסכים שהן אינן בריאות, אך מאחר ואני אמן, תפקידי הוא להראות את הפרספקטיבה השונה לדברים. אם מישהו טוען שאני מעודד השמנה הוא בכלל לא בכיוון".

"העבודה שלי היא פרובוקציה כי היא לא מיינסטרים" (צילום: יוסי לולוי)

"צריך לזכור שהיתה ועדיין יש שטיפת מוח מאד חזקה מהמדיה, תוכניות ריאליטי, או תוכניות בריאות שלוחצות עלינו שנים להיראות 'טוב'. במקרים מסויימים לוחצים עלינו לבצע ניתוחים פלסטיים כדי להיות מקובלים בחברה. מבחינתי זה לא פחות מדאיג מאשר להיות במשקל עודף".

"כשהתחלתי את הפרויקט הייתי פתוח לצלם גם גברים וגם נשים, אני מסוגל למצוא יופי כמעט בכל סובייקט. לאורך ההיסטוריה האנושית, יופי תועד ונקשר למין הנשי, וחשבתי שאני אשאר נאמן ל'מסורת' בצילומים האלה. אני גם חושב שכדי להעביר את המסר באופן חזק, יש להשתמש בקודים ומושגים שמאד ברורים בחברה".

מדוע בחרת לצלם את הנשים הללו בעירום? אתה לא חושב שזו פרובוקציה?

"למה להראות אישה שמנה בעירום זו פרובוקציה וכשאת רואה דוגמנית רזה ועירומה במגזין זו לא? העבודה שלי יכולה להחשב פרובוקציה כי היא לא מיינסטרים ואנשים היום לא מסוגלים לקבל שונות. בשבילי זו תוצאה מאד מעניינת מבחינה סוציולוגית. אני מאד מאמין במה שאני עושה ובמסר שאני רוצה להפיץ".

מי הדוגמניות שלך והאם היה לך קשה לשכנע אותן לדגמן עבור הפרויקט?

"חלק מהדוגמניות שהחליטו לקחת חלק בפרויקט שלי היו או עדיין דוגמניות אירוטיות. השאר הן פשוט נשים שרצו להיות מתועדות ולא היה להן כל ניסיון מול המצלמה. כל הדוגמניות מגיעות ממקומות שונים בארה"ב ואירופה. לא הייתי צריך לעשות שום דבר מיוחד בכדי לגרום להן להשתתף בפרויקט. אני מניח שכשהרעיון שלך מתחבר עם אמונה של מישהו זה פשוט קורה".

"זה רגע מאד מיוחד כשמישהי מורידה את בגדיה למול עיניך. אתה מיד מבין שזו מתנה שצריך להתייחס אליה בכבוד רב ככל האפשר. זו תחושה חזקה מאד, שגורמת לך לרצות לצלם שוב, אפילו יותר מההדפסה של התמונות וההצגה שלהן בתערוכה. בצילומים שלי אין אף פעם תחושה של חיפזון וזה עוזר להן להירגע. מאד חשוב לי לבלות זמן יחד איתן בשיחה לפני שאני מוציא את המצלמה".

"כולם מנסים למשוך תשומת לב, זה יכול להיות ילד, עיתונאי, תוכנית טלוויזיה, פוליטיקאי או אמן".

"אם להיות כן לגמרי, מעולם לא חיפשתי מיניות או אפילו אירוטיקה, למען האמת המטרה שלי היתה לצלם אותן כמעט ללא הבעה, כמעט כאילו הן לבד בחדר, למעט חלק מהמקרים בהם חיפשתי מבטים מלאי הבעה".

"אני מאמין שהעולם יהיה מקום טוב יותר אם נאדיר את השונות ולא ננסה להמיר את כולם לסטנדרט אחיד. אני מתנגד כמעט לכל דבר שנחשב מיינסטרים".