הדפסה
לכתבה באתר
עד כמה שהמשפט "צייר לי כבשה" הפך לפופולרי, נדמה לי שהמשפט "שרטטי לי אי" עוקף אותו בסיבוב. אין היום מטבח בלי אי. אם פעם מטבח גדול היה סמל סטטוס, היום לכולם יש מטבח גדול, כי כולם ממש ממש מבשלים כל הזמן, חייבים המון משטח עבודה, מוכרחים תנור משולב רחב עם שש להבות לפחות וכמובן - אם אין אי לי, מי לי.
שלא תבינו לא נכון - אין לי שום דבר נגד איים. פה ושם גם יצא לי לתכנן כמה. אי מגוון את המטבח, מאפשר להכניס חומרים אחרים, לעבוד כשאנו פונים אל החלל או אל מי שיושב מולנו, ויכול באמת לאפשר חיים סביבו - בין מי שעובד במטבח למי שנמצא איתו. הבעיה היא שלפעמים אי אפשר. כמו שאני אומרת ללקוחות שלי עם דירות של 80 מטר רבוע שמבקשים אי: "אי זה באוקיינוס, לא בשלולית".
ביום רביעי שעבר, כשהרוחות מחוף הים של אשדוד איימו להפוך עלי עגורן, השתתפתי באירוע "ספיד דיזיין" של החוג לעיצוב פנים במכללה למינהל. בשנה שעברה התחילה היוזמה הזאת, שמפגישה אדריכלים ומעצבים עם הקהל הרחב למפגשי ייעוץ חינם. אלא שהאירוע נפל על הסערה הגדולה בשבוע שעבר, ולא רק שחלק מהאדריכלים לא הגיעו, אלא שגם הנוכחות של התושבים מאשדוד הייתה דלה. כך או כך, בין האנשים שכן הגיעו ושיצא לי לייעץ להם, הגיע זוג עם אי בעייתי: מדובר במטבח גדול עם אי, שבמקום להועיל הוא סתם תקוע: קטן מדי, עומד על רגל גרומה במקום להיות ארון איתן, וכולם יושבים סביבו באי-נוחות, בעוד שפינת אוכל רגילה בכלל אין. מאחר שזמן הייעוץ היה מוגבל, ניסיתי להסביר להם כמה כללים בסיסיים על עיצוב איים. אחר כך הבנתי שכדאי להקדיש לנושא פוסט שלם.
עם הפיכתו של פינטרסט למקור ההשראה המוביל של מיליוני בתי אם בעולם (97% גולשות), אנחנו חשופים לשלל תמונות של חללים, ולמטבחים אמריקאיים בפרט. במטבח אמריקאי, שהוא חדר ענק מוקף ארונות תחתונים ועליונים, תמיד יש מקום לאי באמצע. והרי אנחנו אוהבים להרגיש אמריקה. אלא שבדירה הישראלית הממוצעת, ואפילו בבתים רבים, לא תמיד יש מקום לאי. יצא לי לראות המון תוכניות של דירות ובתי קבלן בחודשים האחרונים. בכל אחת ואחד מהם היה אי. אם לא היה בתכנון הראשוני - הדיירים כבר ביקשו ויצרו להם. יש שביטלו פינות אוכל לטובתו, יש שחסמו גישה למשטחי עבודה נוחים בשבילו.
נתחיל בהבהרה: אי הוא רהיט שניצב לבדו, מה שנקרא "פרי סטנדינג" במרכז המטבח, בדרך כלל בגובה משטח עבודה של מטבח (כלומר בערך 90 ס"מ) ושאפשר להקיף אותו מ-360 מעלות. לעתים יהיו עליו פונקציות של עבודה כמו כיור או כיריים (נדון בזה עוד מעט) ולעתים תשולב בו ישיבה של כסאות בר, בהתאם לגובה שלו.
גלוי ונסתר
אחד הדברים הנחמדים בטרנד הוא שבא הקץ למטבחים הפתוחים. עד לא מזמן ואולי עדיין, בעיקר בתקופת חלוקת הדירות ההיסטרית, היו מתכננים מטבח "רייש" שפתוח לסלון עד כדי כך שאתה יכול לשטוף כלים כשאתה צופה בטלוויזיה. האי מהווה מחסום קטן אך נאמן, שמסתיר קצת את המטבח הפתוח מהחלל הציבורי ומאפשר לא לעבוד מול קיר. בתמונה למעלה רואים הסתרה חלקית של המטבח מהסלון בדירתם של זוג אדריכלים בירושלים. בכלל, המטבחים הפתוחים הם שעבוד שני של הנשים: פעם היינו תקועות במטבח כמו בטי דרייפר, אבל לפחות יכולנו לסגור את הדלת אחרינו ולצאת מהממות אל האורחים. היום אנחנו דפוקות פעמיים: הם גם יכולים לראות לי את הלכלוך בכיור ועל המשטח, והנה יש לנו עוד חזית להחזיק בה פאסון. פחחח(באותו עניין, פעם קריינתי תשדיר לשיש שהסיסמה שלו היתה "רק את מחליטה איך ייראה השיש במטבח שלך". טענתי, משועשעת, שהסאב-טקסט הוא בכלל "את מחליטה רק איך ייראה השיש במטבח שלך". תזכירו לי לדון איתכם יום אחד על עיצוב ופמיניזם).
אז אפשר או אי אפשר?
זה באמת לא עניין של גודל הדירה. מה שחשוב הוא המסביב! חישוב המקום הוא פשוט ואסור להתעלם ממנו. חשבו על מעברים. זרימה. תנועה. הדבר החשוב ביותר בתכנון חלל (כן, יש דברים יותר חשובים מאחסון) הוא האפשרות שלכם לנוע בחלל. ההגיון שבזרימה בתוכו, היכולת להגיע ממקום אחד למקום אחר, לזוז בנוחות, לפתוח מגירה בלי שהגוף ייתקל במה שמאחור ובלי שתיתקלו במי שעובר.
אין לזה חוקים ואיש לא יבוא לבדוק שאתם על פי התקן, אבל המרחק האידיאלי בין משטח למשטח במטבח הוא 120 ס"מ. יותר מזה יהיה בזבוז מקום - זה מספיק לשניים לעבוד, לעבור, ואפשר לפתוח דלתות בקלות (חשבו: אם עומק ארונות המטבח הוא כ-60 ס"מ ואתם פותחים מגירה, יישאר לכם שטח של כ- 60 ס"מ לעמוד בו).
אם יש לכם משטח של מטבח ואתם ממקמים משהו מולו - בין אם זה האי ובין המשטח המקביל - רצוי שזה יהיה המרחק. אפשר גם 110, אבל פחות מזה מתחיל להיות לחוץ. אם מצידיו האחרים של האי (שכידוע יש לו 4 צדדים) יש מעברים, שמובילים לחלק מרכזי של הבית (סלון, יציאה למרפסת, מסדרון של חדרים, דלת כניסה) - המעבר צריך להיות רחב בהרבה ונוח. אם יושבים סביבו - יש לקחת בחשבון את המרחק של הכסאות מהקיר, מרחק שיאפשר לאנשים להגיע לשם בנוחות. עדיף לתכנן אי קטן יותר, וכמובן לוותר לגמרי על אי, מאשר להיתקע עם אי-אפשר לעבור-לשבת-לעבוד כאן.
אם תביטו בשרטוט של המטבח בווילה המקסימה הזו ברמת הגולן, תראו שלמרות מה שנראה בתמונה, בין המשטח לבין המקרר שמאחוריו יש מטר אחד בלבד. זה אמנם יפה, אבל צפוף ולא מאוד לא נוח לפתוח את דלת המקרר, בעיקר כשיושב שם מישהו.
בשלב הזה, אם תבחנו בכנות את התוכניות שלכם, חצי מהמתמודדים אמורים ליפול. לאלו שעברו בהצלחה את המבחן - ברוכים הבאים. כעת נדבר על איך מתכננים את האי. חזרו אלינו לשלב גלגל ההצלה בדמות חצי-האי, תכנון שאני מאוד אוהבת, בעיקר במטבחים מקבילים.
לאי שלי ארבע חזיתות
מה שמייחד אי, כמו שאמרנו, הוא שהוא בודד בשטח. אפשר לגשת אליו ולראות אותו, לרוב, מכל ארבע החזיתות שלו. לכן חשוב לקחת בחשבון את כל הצדדים, ואפשר להגדיל ולתכנן משהו בכל צד, כך שלא תביטו אל גב של רהיט או אל צד של רהיט - אלא אל חזית מכל כיוון. אפשר לשלב דלתות ומגירות, מדפים פתוחים לספרים או סלסלות, מתלים למגבות בצד אחד, מתלים למפתחות בצד שני - כל דבר שיתייחס אל החזית שהוא פונה אליה. על פי עומק האי אפשר להחליט מה לעשות איתו, או להיפך (אם יש מקום): על פי הפונקציות שנרצה נחליט מה העומק שלו: מגירות מטבח רגילות שדורשות עומק של 60 ס"מ, או שמא ארונות לכלים או מדפים לספרים שעבורם מספיק עומק של 30 ס"מ. האם נרצה תצוגה של תבלינים או מקום לעיתונים, שמספיקים לה פחות? האם נרצה ישיבה, שבה הרגליים זקוקות למקום מתחת למשטח (לפחות 30 ס"מ)? וכך הלאה.
עיצוב - צבעים חומרים וסגנון
האי הוא רהיט אוטונומי שניצב חופשי בחלל. אפשר גם לעצב אותו ככזה - שונה אך שייך. מבחינה עיצובית, אי הוא אפשרות "לשבור" את האחידות של המטבח מסביב, להכניס עוד חומרים וצבעים למטבח, ולגוון את העיצוב. אולי גם בגלל זה כולם אוהבים אותו. הנטייה שלי היא לגוון קצת באי - בחומרים, בצבעים, במשטח, בידיות ואפילו ברגליים. אם משטח העבודה העיקרי במטבח הוא אבן, אשמח להכניס קצת עץ באי. אם הכל אחיד, כולל המשטח, אולי האי יוכל להיות בצבע שונה. אם הצבע דומה - אפשר שהידיות יהיו שונות, או הרגליים. לא כדאי ללכת על שונה מדי, אבל בהחלט אפשר להעז. בדירה שלי, אהובתי, בתל אביב, נמצא המשטח היפה בעולם (שלי):
בעוד המטבח כולו בתכלת, בחרתי לדלפק גוון מוקה. הידיות, כמו במטבח חרוטות ("מוּשלות" קוראים להן הנגרים) אבל בעוד במטבח הן מלבניות בדלפק הן עגולות. למשטח ייצרתי לבד פורמייקה, שאת הדוגמא שלה מצאתי על נייר עטיפה של מתנות, שקיבלתי במתנה.
עדות חשובה ממקור ראשון: על אף שהמטבח בדירה הזו היה קטן, מעולם, גם לא בארוחות של 35 אנשים, לא עבדתי עליו. משטח העבודה שהיה לי במטבח, כ-60 ס"מ בין כיור לכיריים (איפה שהלימונים) ועוד 50 מהעבר השני, הספיקו לי. תמיד. בארוחות גדולות השתמשתי במשטח של הדלפק להנחת מנות מוכנות או חצי מוכנות אבל לא לעבודה (אז אל תמכרו לי סיפורים על זה שאתם צריכים המווון משטח עבודה. בדרךך כלל עובד במטבח אדם אחד, ועד כמה שידוע לי, הוא יכול להיות רק במקום אחד בכל רגע נתון. תכנון נכון יהפוך גם מטבח קטן לנוח לעבודה).
פונקציות עבודה
זכרו: לא כל מה שנראה טוב בחללי תצוגה וכתבות עיצוב עובד בחיים. לרוב האיים שאנחנו רואים הם בוילות של 800 מטר באי-ביזה, ויש להם משטח באורך 5 מטרים עם כיור נירוסטה מצוחצח וברז דוגמן. והכל נקי וחלק ומבריק. סבבה. אבל אם אתם בוחרים למקם על האי כיור או כיריים, עליכם לקחת בחשבון כמה דברים פרקטיים. כן, כאן שוב נכנסים החיים ומפריעים לנו לעיצוב.
אם זה אי עם ישיבה, לא בטוח שתרצו לשים בו כיור או כיריים. מים ושמן נוטים להשפריץ. האי הזה, למשל, מאוד יפה בעיני, אבל לא תצליחו לשכנע אותי שמישהו יושב כאן כשמטגנים חביתות, או שבכלל מטגנים בו חביתות, או שבכלל כך נראה מטבח שמישהו עובד בו.
אם אין בו ישיבה, כדאי לשים מעל לכיריים קולט אדים (וכך תרוויחו סמל סטטוס נוסף על הדרך) בשביל האוורור. אם ממוקם שם כיור, קחו בחשבון שתמיד יהיה צורך להניח כלים להתייבש. כן, זה שבקטלוגים זה תמיד נראה חלק, לא אומר שלא מייבשים שם כלים. הם פשוט הזיזו אותם בשביל הצילומים. בנוסף, חיבורים של מים וחשמל (מדיח, תנור, כיריים) לאי צריכים להגיע מהרצפה, ולא כל קבלן או נגר יעשו זאת במדויק. מעבר לזה, אני מכירה בתים מעטים שמשטח העבודה שלהם במטבח תמיד פנוי. אם יהיה לכם משטח של אי - יהיו מונחים עליו דברים. אדרבה, אם האי מהווה חציצה בין המטבח לבין הסלון או חלל ציבורי אחר שקרוב לכניסה, הוא יהיה ה-מקום שעליו תרצו להניח דברים. וזה ממש בסדר. אפשר להכין שם מקום לטלפון, דואר, מפתחות.
פתרון אפשרי, אגב, לסוגיית החשמלים וגם "הדברים האלו שמונחים על השיש" הוא קיר. כלומר, להפוך את האי לחצי אי בכוונה. להצמיד אותו לקיר (אישית אני שונאת חצאי קירות, הם תמיד נראים לי חצי פתרון) שממנו יצאו שקעי חשמל, ולידו יוכלו מכשירי חשמל סוררים "להיחבא אל הכלים". כך גם יהיה לקבלן מיקום מדויק להוציא ממנו את המים והחשמל. בחצי האי הזה, למשל, יש מקום להניח דברים בלי שיפריעו למשטח להיראות ללא רבב.
במטבח השכור שלי היום יש אי, והוא קצת מטופש בעיני, דווקא משום הבעיה ההפוכה מהדירה הקודמת. יחסית למקום העצום שבו הוא נמצא, הוא ממש קטן ולא עונה על צרכי האחסון של החלל. את האי שלי, 120 ס"מ רוחבו, משעמם מכל הזוויות שלו, אני אינשאללה אגדיל בקרוב על ידי החלפת המשטח באחד ארוך יותר (180 ס"מ) ושונה (בוצ'ר לא יקר מאיקאה), הוספת סלסלות אחסון לירקות ופירות (אין על השוק של רמלה) וכמה מתלים בצד. כך גם אוכל להחליף חלק מהמשטח המחריד בבית, גם להוסיף אחסון, גם לאזן בין הפרופורציות של האי לאלו של החלל כולו, וגם להוסיף קצת עץ מגניב ללובן המדכא מסביב..
אוקיי, אז דלפק
אחותו החורגת של האי, פשרה כואבת אך מצויה, היא הדלפק. אני חובבת דלפקים עד כדי כך שאפילו ביררתי יום אחד באבן-שושן איך אומרים לעזאזל - דַלפֶּק בסגול או דַלפָּק בקמץ. לתדהמתי גיליתי שאומרים בכלל דֶּלְפֵּק. כן, זה מיוונית. מאז אני מעדיפה לקרוא לזה חצי אי. זה גם מוכר יותר טוב למאוכזבי האיים למיניהם 
. אבל גם כשמעצבים דלפק חייבים לשים לב למעברים, נוחות ושימושיות.
שוב, גם הבר לא מתאים לכל דירה. דילמת הבר היא כזו: אם הבר יהיה נוח ומזמין, פינת האוכל הרגילה תישאר נטושה ותהפוך, כמו רבות מפינות האוכל, ל"פיל לבן" - מקום ששמים עליו את התיק והדואר. כדאי לחשוב טוב לפני שמוותרים על פינת אוכל רגילה תמורת ישיבה ליד משטח גבוה - לא לכל אחד זה מתאים. אפשר, כמו בדירה שעיצבתי כאן למעלה, להצמיד שולחן רגיל ליחידה גבוהה. זה גם מאפשר ישיבה נוחה יותר וגם הרחקה והרחבה של השולחן בעת הצורך. אפשר, כמו שעשה אדריכל מוטי שיוביץ בדירה היפהפיה הזאת, לשלב את ה"קפיצה" בגובה כאלמנט בתוך האי.
החוויה של ישיבה זה לצד זה שונה מישיבה זה מול זה, וצריך לחשוב עליה. גם כשאנחנו יוצאים למסעדה, לפעמים נרצה לשבת ליד בר ולפעמים לשולחן (זכרו שבבית אין ברמן). לילדים קטנים לא תמיד יהיה נוח לטפס לכסאות גבוהים, עוד פחות מכך נעים ליפול. מצד שני, אם הבר לא נוח, למה ביזבזנו עליו מקום? האמת נמצאת, כרגיל, באמצע. אם הבר ופינת האוכל יתוכננו נכון - שניהם יהיו בשימוש כשצריך. אבל לרוב אין צורך בשניהם, לפחות לא בבתים שלא מאמינים בהפרדה של חיי יום יום מהחיים ה"חגיגיים" לתצוגת האורחים (כפל השולחנות הוא תופעה שהייתה נפוצה בעיקר בשנות ה-80, טרום ימי-האי, כשהיה שולחן אחד ל"יוםיום" קטן ומעפן, לרוב בתוך המטבח, ושולחן "חגיגי" בפינת האוכל. כדברי הפולניה - אני אוכל לי כאן בחושך שכזה).
טיפ לסיום: למרות העזרה המקיפה למדי שהוגשה כאן בתכנון ומחשבה (מבטיחה שכמעט בכל בית או דירה באקסנט תמצאו עוד איים), אני ממליצה להיעזר באיש מקצוע כדי לתכנן נכון את הבית שלכם. ברגע האמת מומלץ לשכור שירותים של אדריכל או מעצב, ולתת להם לעשות את העבודה. עוד טיפ חשוב הוא לדעת מתי להגשים חלומות ומתי לוותר עליהם, אולי תמורת חופשה שקטה על איזה אי קטן...