הדפסה
לכתבה באתר
תמיד לפני בחירות יש כאלה שמהרהרים בקול באפשרות לעוף מפה, ושהאחרון יכבה את האור, היתה פעם בדיחה כזו. מצחיק שקוראים לזה לרדת מהארץ, כאילו שהארץ היא רמפה כל כך גבוהה, עגלה או רכבת שתגיע פעם לאנשהו, כאילו שאפשר לרדת יותר נמוך מאיפה שאנחנו.
למרות הסקרים המנבאים את כל הישראל ביתנו היהודי הזה והצהרות הנאמנות הגזעניות, הישראלי מקפיד להחזיק אופציות פתוחות:
ולא מפסיק לחלום על:
אפילו הרב עובדיה יוסף, בהתקרב רגע האמת בקלפי, לא מהסס לשלוף את הנשק האולטימטיבי במבצר הפטריוטים, "נצטרך חס וחלילה לעזוב את הארץ":
הרחובות שלנו, כמו הטובים שבמשרדי הנסיעות, מציעים למעוניינים יעדים חלומיים:
ערים גדולות:
חופים קסומים:
ובירות נחשקות:
מודעים למגבלות החלום:
הרחובות שלנו מזכירים מי אנחנו בעצם:
וקוראים:
אבל עם כל הכבוד לתוצרת הארץ של:
אצלנו עדיין מתלהבים מתוצרת חוץ:
ולא מפסיקים לרמוז שיש גם אפשרויות אחרות:
כך, הפוסעים על המדרכות השבורות יכולים לדמיין לעצמם את חייהם הטובים יותר בכל מקום אחר:
לכן כנראה למחלקת המזוודות ותיקי הנסיעה שלנו אין מתחרים:
בקיצור, פלורנטין אינטרנשיונל אומרת:
