הדפסה
לכתבה באתר
בית בבנייה קלה הוא רעיון שנשמע בתחילה מרתיע. הוא מעלה תחושה של ארעיות, בניגוד לבלוקים, המקושרים אצל רובנו עם יציבות. אבל כשבודקים את השיטה מקרוב מתגלים יתרונותיה הרבים: מהירות הבנייה, העלות הנמוכה יחסית, ואפילו עמידות גדולה יותר לרעידות אדמה. בעולם השימוש בשיטת הבנייה הקלה והמתועשת מתפשט: בארצות הברית (לפי חברת "מייטק", שבונה בתים כאלה בארץ) כ-20% מהבתים נבנים כך. בישראל מדובר עדיין בבודדים – כארבעה שלדי בתים בחודש, בינתיים.
הבית הזה ברמת הגולן הוא דוגמה מעניינת לטכניקת הבנייה הזו. ראשית, קשה לטעות בו: בעלת הבית והמתכננת שלו – האדריכלית רזיה גלבוע – חובבת את "אמת החומר", כדבריה, ולכן רואים היטב את הפלדה, מבחוץ ומבפנים, בניגוד לרוב הבתים שנבנים מפלדה אך שלדתם מחופה כך שאי אפשר להבדיל בינם לבין בתים "רגילים" (תמונות בהמשך).
ביתה של גלבוע ממוקם ביישוב הוותיק בני יהודה, אליו מגיעים לאחר נסיעה בכביש מתפתל העולה מהכנרת. גלבוע למדה בבית הספר לאדריכלות "Pratt" בניו יורק ובטכניון, ועבדה שנים בארצות הברית ובקנדה. אחרי שחזרה לישראל גרה בגליל המערבי והחליטה לבנות לה בית. "לרמת הגולן הגעתי בין השאר בגלל עלות הקרקע הנמוכה – רק 85 אלף שקלים למגרש בן חצי דונם. אחרי תקופת מגורים בתפוח הגדול, חשבתי לתומי שנסיעה בת שעה וחצי לעיר הגדולה הקרובה (חיפה) היא סבירה", היא מספרת.
תהליך בניית הבית, שיכול להיות ארוך ומעיק, היה פשוט וקל במקרה הזה: גלבוע החלה לחפש מגרש בספטמבר 2011, הבנייה החלה בפברואר 2012 והסתיימה ארבעה חודשים וחצי מאוחר יותר - ביולי האחרון, פחות משנה לאחר שיצאה לדרך. המהירות מתאפשרת הודות לשיטת הבנייה הקלה והמתועשת, כלומר, כל המרכיבים מובאים לשטח כשהם חתוכים לפי מידה ומוכנים, וכל שנותר לפועלים לעשות הוא להרכיב אותם יחד (תהליך שאורך מספר ימים בלבד). סוג החומרים וזמן הבנייה הקצר מוזילים את העלויות – הבית, ששטחו 122 מ"ר על רצפת בטון בשטח 160 מ"ר – עלה לגלבוע 460 אלף שקלים בלבד (כולל חיפויים, מטבח, חדר רחצה וכו'. עלות השלד הסתכמה במקרה הזה ב-50 אלף שקלים).
שלבי הבנייה
לאחר שנחפרים באדמה כלונסאות וקורות היסוד, יוצקים את רצפת הבטון ואת הממ"ד. בשלב השני בונים את שלד המעטפת מעמודים וקורות פלדה מכופפת, שנחתכו והוכנו במפעל ("מייטק"), לפי התוכנית האדריכלית. בשלב השלישי מחופה השלד בלוחות צמנט מסוגים שונים או פאנלים מבודדים מפח - במקרה הזה בחרה גלבוע בפח (חברת "סטיל רולינג"). ביניהם לבין חיפוי הגבס הפנימי מונחת שכבה מבודדת מצמר סלעים, בעובי שמונה ס"מ. מעטפת מסוג זה מבטיחה בידוד תרמי גבוה פי שלוש לעומת בנייה סטנדרטית מבלוקים מסוג "איטונג", ופי שש מבלוקים רגילים, שאינם מבודדים כלל. השיטה, מעידה גלבוע, יעילה מאוד, ידידותית לסביבה ולא מותירה פסולת בניין בשטח. "לא היה צורך בהצבת צפרדע", היא מחייכת. גם יסודות הבית אינם עמוקים כיסודות הנדרשים לקונסטרוקציית בטון.
גלבוע תיכננה את הבית בצורת האות H, כך שנוצרים שני חללים דמויי פטיו - צפוני ודרומי (ראו תוכנית למטה). את רצפת הבטון הותירה חשופה, וכך גם את התקרה. "אני אוהבת את האמת המבנית של הקונסטרוקציה", היא מסבירה. השיטה דורשת למקם עמודים אחת לשני מטרים וחצי, ומכך נגזר גודלם המקסימלי של הפתחים. בגלל שאין בבית תריסים, הותקנה בחלונות זכוכית מבודדת כפולה, בעובי ארבעה מ"מ לכל משטח זכוכית, כשבתווך מרווח של ארבעה מ"מ נוספים.
רוחות השרקייה המזרחיות הכתיבו חזית מזרחית אטומה כמעט לגמרי, כשבחלקה העליון מוקם חלון קטן ומוארך, "אח תאום" לחלון בצד המערבי של הבית. כשהם פתוחים יחדיו בקיץ, יוצא דרכם האוויר החם מתוך הבית. הגג - א-סימטרי ובעל שיפועים נמוכים - מאפשר להניח פאנלים סולאריים לחשמל על כל שטחו.
אם מבחוץ הבית נראה היי-טקי ומינימליסטי, מבפנים האווירה שונה לחלוטין: הקירות והארונות אמנם לבנים, אך הפריטים שאספה גלבוע במשך השנים מקנים לבית חום וצבעוניות. "בית לא צריך להיות קפוא בנקודה של זמן וסגנון. האם לחפצים שאנו אוספים במשך השנים אין ערך, כי הם לא 'עכשוויים?'" – מבקרת גלבוע את המנהג הנפוץ לזרוק את הישן כשנכנסים לבית חדש. "בית צריך לשקף גם את הממד ה'היסטורי' של החיים שלנו, ולא הכל צריך להתאים לכל דבר. אני לא מרגישה בנוח במקום שבו הווילון תואם לשטיח והכריות תואמות ליצירות האמנות על הקיר".
באגף המזרחי של הבית מבואת כניסה וחלל גדול שבו פינת עבודה, פינת אוכל וסלון. על הקירות תלויים ציורי שמן והדפסים של שאול שץ, נורית קרני גור לביא, יחיאל שמי, עופר ללוש, ליאו ריי ורעיה רדליך. בחלל מוצבים גם פסלים של גיורא בירן, יציקת ברונזה של אהרון בצלאל ויציקת אלומיניום של אודי דיין. על הרצפה מונחים שטיחים אתניים שגלבוע אספה במרוצת השנים. הכורסאות הן ריהוט אר-דקו אמריקאי מקורי, ירושה משפחתית שמקורה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. שולחן האוכל הארוך עשוי עץ אלון ממחוזר (''ביתילי''). את החלל מחמם תנור עצים צרפתי (''GODIN''). המנורות חלקן חיקויים וחלקן יצירות מקוריות של המעצב האיטלקי אקילה קסטיליוני (Achille Castiglioni).
בפינת העבודה רהיטים שבנתה גלבוע בעצמה בקורס נגרות, עם כיסא משרדי מקורי של הרמן מילר. בסמוך כוננית מהעיר העתיקה בירושלים, שחופתה באבן שיש ירוקה. ארונות המטבח מחופים פורמייקה לבנה ("סמל"), ה''אי'' והכסאות לצדו הובאו מהבית הקודם, ומשטח הנירוסטה, כמו המתקן הארוך והקליל לתליית כלי בישול, הוכנו במפעל.
בבית אין דלתות, פרט לחדר הרחצה, "בשביל האורחים", מחייכת גלבוע. בצדו השני, המערבי, של הבית, מוקמו חדר השינה והממ"ד, המשמש כחדר ארונות וכמחסן. גם כאן הותירה גלבוע את החומר חשוף: הממ"ד לא נצבע ועל קיר הבטון המשמש כדופן לחדר השינה בחרה להשעין ספרייה ותיקה ומתקן לבקבוקי יין, עשוי טרה-קוטה. המיטה (''טולמנ'ס'') פונה לחלון מזרחי, המאפשר לצפות בזריחה. משני צידיה מנורות של המעצב הגרמני ריצ'ארד סאפר (Richard Sapper).
יתרונות וחסרונות שיטת הבנייה
אם הבנייה כה זולה, מהירה ופשוטה, מדוע נעשה בה שימוש כה מועט בישראל?
"האלטרנטיבות שכבר מוכרות בעולם טרם חדרו כראוי לישראל", אומר אילן רביב מחברת "מייטק", שסיפקה את שלד הבנייה לבית. "כאן ממשיכים עדיין לבנות כמו לפני 50 שנה, מבלוקים ומבטון. הטכנולוגיה התפתחה וקיימים בשוק חומרי בידוד רבים, שבאים מעולם האווירונאוטיקה והתעופה, חלקם פותחו על ידי נאס"א. אך אנו מעדיפים לקפוא מקור או להפעיל במשך שעות ארוכות את החימום". רביב מתייחס לכך שחומרי הבידוד המתקדמים בשיטת הבנייה הקלה מאפשרים חיסכון גדול באנרגיה. דיירים הבתים האלה, לדבריו, מדווחים על חיסכון של 30% בצריכת החשמל.עד כמה הבנייה נפוצה?
"אנו מספקים בכל חודש ארבעה עד חמישה שלדי בתים. בארץ החדירה הינה באחוזים בודדים, לעומת ארצות הברית למשל, שם נבנים כ-20% מהבתים נבנים באופן זה. יתרון נוסף של הבנייה הוא יכולתו של הלקוח לשמש כקבלן של עצמו ולהיעזר בקבלני משנה".
ואם אני לא מעוניינת בחיפוי פח?
"יש פתרונות מגוונים. החיפוי בו בחרה גלבוע הוא אחד מיני רבים. ניתן לחפות גם בלוחות 'איטונג-טק', לוחות צמנט, 'בריקס' ועוד".
האם יש לבנייה מגבלות תכנוניות?
"מבחינת תכנון אדריכלי טרם נתקלנו בבקשה שלא נמצא לה פתרון. השיטה מאפשרת לבנות קירות עגולים ואלכסוניים באופן חופשי. בעולם בונים בטכנולוגיה זו עד שמונה קומות, אך בארץ ביצענו עד כה בתים המיתמרים לגובה של שתיים או שלוש קומות בלבד".
כמה עולה שלד הבית?
"500 שקלים למ"ר, כולל תכנון הנדסי (שכר הטרחה של מהנדס נחסך כאן. נ"ר), לעומת קונסטרוקציית בטון, שעלותה כאלף עד 1,200 שקלים למ"ר''.
האדריכל ד"ר נועם אוסטרליץ, מומחה לבנייה ירוקה ומרצה באוניברסיטת תל אביב, בחר גם הוא לבנות את ביתו בקרית טבעון בשיטת הבנייה הזו, אך הוא בחר לחפות את השלד בלוחות צמנט המכונים ''אקווה פאנל'', של חברת ''אורבונד''.
אוסטרליץ רואה יתרונות נוספים בשיטה: "לבתים האלה יכולת 'התמחזרות' גבוהה. כלומר, בבוא היום יהיה ניתן לקלף ולפרק את חלקי הבית ולעשות בפרופילים שימוש חוזר", הוא אומר. "בנוסף, ובניגוד למה שמקובל לחשוב, גמישות השלד הופכת אותו לעמיד יותר בפני רעידות אדמה, דבר שהוכח בבדיקות מעבדה בארצות הברית. לא במקרה ביפן, שסובלת מרעידות אדמה יותר מכל אומה אחרת בעולם, שיטות הבנייה הקלות רווחות מאוד". גם אוסטרליץ מעיד על יתרונות הבידוד: "השיטה מקנה בידוד אקוסטי ותרמי מצוין, מה שמסייע לחיסכון בחשמל. מאז שעברתי להתגורר בבית הזה חשבונות החשמל שלי התכווצו במחצית".
למה אנחנו כמעט ולא רואים בישראל בתים שנבנו בשיטה הזו?
"ביחס הפוך להתקדמות הישראלית בטכנולוגיה סלולארית ואינטרנטית, בתחום הבנייה ניכרת שמרנות עזה. וכשכבר מגיע לקוח שאינו שמרני, הוא נתקל בשוק מוגבל, שבו 'מלאי' בעלי המקצוע - קבלנים ואדריכלים שבקיאים בתחום - מצומצם".
אוסטרליץ סבור שהמחסור בתחרות בשוק הבנייה הקלה מייקר את העלויות. "למרות שהבנייה מהירה מאוד, מחירה אינו זול בהכרח מבנייה קונבנציונלית (במקרים רבים החיפויים וחומרי הגמר מייקרים את העלות הכוללת. נ"ר). ייתכן שאחת הסיבות לכך היא מיעוטן של החברות שעוסקות בתחום".
אוסטרליץ מציין שני חסרונות נוספים. הראשון הוא המסה התרמית, שקטנה בבנייה קלה לעומת בלוקים ובטון, מה שגורם לבית להצטנן ולהתחמם במהירות רבה יותר ממבנה כבד, ודורש מחשבה על החיפויים הפנימיים השונים. החיסרון השני הוא המחסום הפסיכולוגי בנוגע לדרך התכנון. "בשונה מבנייה הסטנדרטית, המוכרת לאדריכלים וברורה למזמיני העבודה, כאן צורת התכנון והביצוע שונות", הוא מסביר. "למשל, הצורך לדייק בתכנון ולהקפיד על כל פרט בטרם החלו העבודות. מסירת תוכניות העבודה למפעל היא רגע גורלי, כי השלד מיוצר במפעל ומובא לשטח להרכבה לפי תוכנית. לטוב ולרע, למבצע בשטח יש מעט יכולת לסטות מהתכנון הראשוני".
אז גם האדריכלים נרתעים משיטת הבנייה הזו?
"אדריכלים רבים נאלצים להתמודד עם שכר טרחה נמוך, כשהם נושאים במלוא האחריות לכל תקלה. חששם להתנסות בטכניקות חדשות מובן, ולכן רבים ממשיכים לתכנן בשיטות שאליהן התרגלו".
ועוד בתים לא רגילים שנבנו קצת אחרת:
