כולנו אוהבים חפצים ישנים, כאלה שעקבות הזמן ניכרים בהם, כאלה ששרדו זמנים שלא חיינו בהם, ראו מראות שלא ראינו. האם זה בגלל תחושת השייכות למשהו שאינו רגעי וזמני, האם בגלל הסיפור שהחפץ מספר, האנשים השונים שבמחיצתם הוא התקיים? או אולי בגלל הגעגוע למשהו שהיה פעם?

 

בתערוכה "שורשים משותפים: מפת עיצוב בגבולות פוליטיים משתנים", המתקיימת בימים אלה במוזיאון העיצוב חולון, חפצים רבים נוצרו מתוך אותו געגוע. מעצבים רבים מגלים מחדש מסורות אמנות עממיות, מלאכות שעברו במשך הדורות מאב לבן ומאם לבת. מיומנויות מסורתיות אלה זוכות לשימור על ידי מעצבים עכשוויים שיוצרים חפצים חדשים המאזכרים עולמות אחרים שאליהם הם חשים געגוע.

 

 

אותו געגוע מוביל אותנו לשוקי פשפשים, בחיפוש אחר חפץ שלא רק סיפור מסתתר מאחוריו, אלא הוא גם בעל ערך. נדמה שלא יהיה לנו קשה להבדיל בין חפץ שהוא עתיק באמת לחפץ שהוא "מועתק", שהוא דמוי-עתיק. אבל שם אנחנו נתקלים בכמות כזו של חפצים, ישנים וחדשים, מקוריים ומועתקים, שאין לנו דרך לדעת מה אנחנו רוכשים.

 

יצאנו עם יוסי פרידמן, אדריכל המתמחה במשך שנים בחפצים עתיקים, לשוק הפשפשים ביפו וביקשנו ממנו שישרטט לנו מפת דרכים – מדריך לרוכש המתחיל. קיבלנו הסבר מפורט על השאלות המעניינות באמת: מה צריך לדעת כשיוצאים לשוק? מה גילו של חפץ עתיק? איך מבדילים בין ישן ל"מיושן"? ואיך כדאי להתמקח ועד כמה? צפו בסרטון המופיע למעלה, כדי להיכנס לאווירת שוק הפשפשים ולקבל 11 עצות מועילות לקראת הביקור הבא שלכם.