הדפסה
לכתבה באתר
יום אחרי שסיימה לצלם את הפרק האחרון בסדרה "גיבורים" הלכה היידן פנטייר למספרה וצבעה את השיער הבלונדיני שלה לאדום.
"אני אוהבת מאוד את הצ'ירלידר ששיחקתי שם", היא אומרת בקול חצי מתנצל, "היא פתחה לי הרבה דלתות ונתנה לי הכרה, אבל עשיתי אותה ארבע שנים וחשבתי שייקח עוד ארבע שנים עד שאנשים ישכחו לי אותה, אז דבר ראשון הלכתי להחליף צבע שיער".
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
ירדת לגמרי למחתרת.
"כמעט לגמרי, כן. זה הסיכון כשעושים סדרת טלוויזיה פופולרית הרבה זמן. היא תוקעת אותך קצת".
בסוף לא לקח ארבע שנים, רק שנתיים.
"זה מרגיש כמו ארבע, זה היה עינוי, אבל זו גם היתה ההחלטה הכי טובה שלקחתי. נשכתי שפתיים וחיכיתי לתפקיד הנכון, והנה הוא בא".
לא סתם בא, אלא הפך את פנטייר בגיל 23 לשחקנית עם ריספקט. העבודה המצוינת שלה בגילום דמותה הביצ'ית של ג'ולייט בארנס בספינת הדגל החדשה של רשת ABC, "נאשוויל" ("נאשוויל", שני, 22:15, HOT3), השיגה קודם כל את המטרה העליונה - חיסול סופי של קלייר בנט, המעודדת עתירת הוויטמין סי מסדרת הפנטזיה הבינונית־אך־פופולרית "גיבורים".
בנוסף היא גם העניקה לה מועמדות מחמיאה מאוד לגלובוס הזהב, שלא לדבר על סדרת צילומים בביקיני לגיליון ינואר של המגזין "אסקווייר", לטובת המדור העונה לשם האמיתי לגמרי "נשים יפות מספרות בדיחות". כנראה שיש צילומי ביקיני שמקדשים הכל. לזכות פנטייר ייאמר כי לשיר ולשחק היא יודעת.
"נאשוויל" היא אחת הסדרות החדשות הבודדות בלוח הסתיו של הטלוויזיה האמריקאית, שיכולה להיחשב כהצלחה, למרות שלא הפכה ללהיט הענק שציפו לו. זו אופרת סבון, ריאליסטית למדי טוענת פנטייר, על הנעשה מאחורי הקלעים של תעשיית מוזיקת הקאנטרי.
במרכז הסיפור נמצאת כוכבת מזדקנת (קוני בריטון המופלאה מ"אימה אמריקאית" ו"אורות ליל שישי"), שכדי להציל את הקריירה שלה חייבת לשתף פעולה עם כוכבת צעירה חסרת מעצורים. זו, היידן.
איך זה לקבל את החופש להיות ביץ' אמיתית?
"זה כיף, יש לך אישור להיות ממש מגעילה ולצאת מזה בלי עונש. אבל בשבילי לגלם ביץ' זה כיף רק כשיש סיבה טובה מאחורי זה.
"לא הייתי שם אם ג'ולייט היתה כלבה סתם לשם הביצ'יות. יש לה עבר מאוד אפל, היא מחפשת אהבה בכל המקומות הלא נכונים ופוחדת לחזור למקום שממנו באה, אז היא עושה הכל כדי למנוע את זה. אז כן, היא כאילו כלבה, אבל גם יש לה לב ובשלב מסוים הקהל מתחיל להבין אותה".
מתבלבלים בינך לבינה?
"יש אנשים כאלה".
זו מחמאה, לא?
"כן, אבל זה עדיין לא כיף לשמוע אנשים אומרים עלייך שאת כלבה, רק כי את משחקת אחת כזו. אני הכי שונה ממנה".
לפחות בימי "גיבורים" אף אחד לא חשב שאת באמת יכולה להחלים בשניות מכל פציעה.
"תתפלאי. יש אנשים מאוד מוזרים בחוץ".
את יכולה להגיד בכנות שלא היית מתנהגת כמו ג'ולייט כדי להשיג את מה שאת רוצה בתעשייה?
"אני באמת רוצה להאמין שיש גבול למה שהייתי מוכנה לעשות. אוי ואבוי אם הייתי מתנהגת כמו ג'ולייט. אבל צריך להבין שבמוח שלה היא חושבת שהיא עושה את הדבר הנכון.
"הכל זה מנגנון הישרדות אצלה, למזלי אני לא צריכה מנגנון כזה. אני בהחלט מכירה ג'ולייטיות וג'ולייטים. פגשתי כאלה, מרושעים ועויינים, הם לא חסרים בתעשייה שלנו, אבל אני דואגת שהם לא יקיפו אותי".
הסדרה עוסקת בעיקר בריצה לפסגה ובניסיון להישאר שם בעולם המוזיקה. זה דומה למה שקורה בהוליווד?
"מבחינות מסוימות ברור שיש דמיון, אבל אני חושבת שיש גם הבדל אחד גדול ובסיסי בין להגיע לפסגה במוזיקה ולהגיע אליה בקולנוע. בקולנוע התפקידים הטובים באמת, אלה שאפשר לנעוץ בהם שיניים, מתחילים בגיל 30. אתה יכול להפוך לשחקן משמעותי גם בגילים מבוגרים יחסית.
"במוזיקה אני מרגישה שזה הפוך. במוזיקה אתה באמת צריך לקחת את הקהל איתך ממש מתחילת הדרך. קשה למצוא פתאום קהל חדש בגיל 35".
למי שלא מכיר את תעשיית מוזיקת הקאנטרי, הסדרה מרגישה לפעמים כמו אופרת סבון.
"זה באמת נכון רק עבור מי שלא מכיר את התעשייה. אני לא יכולה לספור כמה פעמים באו אליי אנשים מתוך התעשייה ואמרו שיש פרקים שלמים שהם לא יכולים לראות, כי מה שקורה על המסך פשוט קרוב מדי למציאות שהם מכירים והם לא מסוגלים לסבול את זה".
ספרי קצת על האינטראקציה עם קוני בריטון, שחקנית שהיא כפול ממך בגיל ובניסיון.
"נתחיל מזה שקוני היא בדיוק דוגמה למה שאמרתי קודם. שחקנית שנמצאת בשטח המון המון זמן, ופתאום בשנים האחרונות היא מגיעה לתפקידים אדירים שמוציאים ממנה את כל הכישרון הגדול.
"בהתחלה היה לי מאוד לא נעים להיות מגעילה אליה. לא הכרנו זו את זו לפני הצילומים. בסצנה הראשונה שלנו אני נכנסת לחדר ההלבשה שלה ונותנת שם מופע פאסיב־אגרסיב מחריד. הרגשתי ממש לא נוח. בכל פעם שהבמאי צעק 'קאט', מיד התנצלתי בפניה ואמרתי שאני מקווה שהיא לא לוקחת את זה אישית. ובכל פעם היא אמרה 'השתגעת? זו העבודה'. אבל זה הטריד אותי הרבה זמן. אולי כי גדלתי בתעשייה שמלמדת אותך בדיוק איך צריך להתייחס לאנשים ואיך לא.
"היום אנחנו כבר חברות טובות והכל הרבה יותר קל. אז אנחנו נמצאות אחת בפרצוף של השנייה, ואני יכולה להיות הכי כלבה בעולם בלי להרגיש רע".
הסדרה נותנת לך הזדמנות לשיר. עשית אודישן מוזיקלי לתפקיד?
"כן. שרתי את 'Stay' של Sugarland. הייתי בהיסטריה מוחלטת. נחנקתי, נתקעתי, התנצלתי, זה באמת היה רע. אבל בסוף היום הצלחתי לעשות את זה. זה ממש לא היה האודישן ההוליוודי הרגיל.
"אני מאוד אוהבת לשיר, אבל לא יודעת מה אני רוצה לשיר. כשהייתי צעירה יותר הקלטתי אלבום במשך חמש שנים, ובסוף לא יצא מזה כלום. הבעיה היתה שיום אחד רציתי להיות זמרת קאנטרי, יום אחד זמרת פופ, יום אחד רוק סטאר. הסדרה נותנת לי הזדמנות לשיר ופותחת לי קצת דלתות, אז נראה".
היידן פנטייר נולדה בפליסייד שבמדינת ניו יורק. בת לאם שעשתה קריירה נשכחת באופרות סבון ואב מפקד יחידת מכבי אש. היא משחקת מגיל שבע, מה שלא הותיר לה ילדות מי יודע מה נורמלית - היא העבירה את רוב שנות התיכון בלימודים בבית ודילגה על חוויית הקולג' - אבל לפחות בשלב הזה אין לה חרטות.
"בוודאי שיש הקרבות שאתה עושה כילד, אבל אני מרגישה שהיתה לי את הילדות הכי מאוזנת שאפשר לבקש, יחסית לסיטואציה. הלכתי למסיבות, הלכתי לאירועי ספורט, היו לי חברים. ברור שהיו תקופות שבמקום להיות בחוץ ישבתי בבית ללמוד שורות בעל פה או הפסדתי לימודים כדי ללכת לאודישנים, אבל לא הייתי משנה כלום. אני לא יכולה אפילו לתאר עד כמה אני אסירת תודה היום".
היא עשתה את מה שכל שחקן־ילד עושה בהוליווד: פרסומות חמודות, תפקידי תיאטרון חמודים והופעות אורח חמודות בסדרות טלוויזיה חמודות ("אלי מקביל", למשל, ומאוחר יותר "מלקולם באמצע"). בין לבין ניצלה את המתנות של הטבע לעבודות דוגמנות.
את הפריצה הגדולה עשתה באמת ב־2006, עם "גיבורים", סדרה שהביאה לה מועדון מעריצים גדול מאוד, אבל גם לא מעט אנטגוניזם אינטרנטי, מסיבות שקצת קשה להבין גם היום.
"ב'גיבורים' הכל היה חדש לי", היא אומרת, "ואני בטוחה שעשיתי טעויות בהתמודדות עם הזרקורים. למזלי, אף אחת מהטעויות האלה לא הכניסה אותי לבור שאי אפשר לצאת ממנו. אבל זה תהליך הסתגלות ארוך לחיים מתחת לזכוכית מגדלת. הכי חשוב זה ללמוד להישאר רגוע, כי המקצוע הזה יכול להיות מאוד עוין ואכזרי.
"היום אני כבר נמנעת מלקרוא כל מה שכותבים עליי, מנסה להשאיר את כל הרעש הזה ברקע. אבל אין מתכון קסם להתמודדות עם כל זה, כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, והאמת היא שזה יכול להיות כואב למדי".
ההיסטוריה הרומנטית של פנטייר כוללת רומן בן שנתיים עם כוכב אחר של "גיבורים", מיילו ונטימיליה, שנתיים לצידו של המתאגרף ולדימיר קליצ'קו, וממש החודש סיימה עוד מערכת יחסים עמוסת טסטוסטרון עם שחקן הפוטבול לשעבר סקוטי מקנייט.
"אני אוהבת ספורט, זה כנראה טבעי שגברים אתלטיים ימשכו אותי. גבר עם ביטחון זה סקסי. כשאני רואה בחור שרירי, כזה שנמצא כל היום במכון הכושר ושותה שייק ביצים כל בוקר, אבל עדיין לא פוחד להסתובב ברחוב עם צ'יוואווה קטנה, זה סקסי בעיניי".
עוד משהו שהיא עושה בביטחון זה להילחם בממשלת נורווגיה, לא פחות, כדי שתפסיק לאשר ציד דולפינים ולווייתנים. היא שלחה מכתב לראש הממשלה הנורווגי ולפני כמה שנים הגיעה יחד עם פעילים נוספים לפגישה עם שגריר נורווגיה בוושינגטון. "הוא לא אהב אותנו במיוחד", היא אומרת.
את יכולה להיכנס לנורווגיה?
היא צוחקת: "אני כמעט בטוחה שאני מכירה יותר נורווגים מאשר הנורווגי הממוצע מכיר. זה לא קשור למדינה, נורווגיה מדינה נפלאה עם אנשים נהדרים, אבל אלה נושאים קריטיים. אנחנו מתעללים בכדור הארץ, באמת שצריך לעצור את זה".
לעצור את ההתעללות בכדור הארץ זו ההחלטה שלך ל־2013?
"לא, השאיפות שלי יותר צנועות. אני רוצה להתגבר על פחד הבמה שלי. זה מה שבאמת עוצר אותי מלהופיע. אם אצליח לעמוד על במה פעם אחת ולשיר, לא תוכלי להוריד אותי ממנה".
__________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- סקס, סמים והפרעות אכילה: ראיון עם מאור שוויצר
