אם הקמתו של מבנה נמשכת בממוצע ארבע-חמש שנים, הרי שהאדריכלות של 2012 היא ביטוי של סוף עידן השפע (2007 ומוקדם יותר) ותחילתו של המשבר הכלכלי (2008 ואילך). קו התפר הזה הופך אותה לשנה מרתקת על ציר הזמן: מצד אחד הושקו בה בניינים מפוארים ועתירי תקציב, שנראים שייכים לתקופה זוהרת בעבר הרחוק, ומצד שני נחנכו בה גם פרויקטים צנועים שמתאימים לרוח הזמן. זוהרן של ערים טרנדיות כמו דובאי ואבו דאבי הועם, ואדריכלי-העל שלפני רגע נהרו לשם סומכים עליהן פחות. אלא שהמיתון החמור לא פגע במאום בתנופה האדירה של המעצמה הסינית, מה שסיפק גם השנה אייקונים מונומנטאליים במזרח אסיה. לרגל סוף השנה האזרחית, מוצגות כאן כמה דוגמאות לפרויקטים אדריכליים שמייצגים את קו התפר של 2012.

 

מוזיאון לאמנות פאריש בווטרמיל, ארצות הברית

 

המוזיאון החדש בעיירה סאות'המפטון במדינת ניו יורק, שנחנך בספטמבר כדי להציג את אוסף האמנות של סמואל פאריש המנוח, הוקם באתר לא שגרתי: באמצע שדה חיטה. המבנה המעודן, בתכנונו של המשרד השווייצי Herzog & deMeuron, תואם את הרקע הפסטורלי. יופיו בפשטותו: זהו בניין ארוך וצר שמחופה בגג משופע, ושמשתלב היטב בקו האופק. משני צידי המבנה יוצאים שני גגות נוספים, שמעניקים עוד שני חללים פתוחים - אך מקורים. החלל המרכזי, שמשתרע על פני 11,300 מ"ר, מכיל עשר גלריות שניתנות להצרה או להרחבה בהתאם לצורך.

 

גלגוליו של המשכן הם ביטוי לקלישאה "משבר הוא הזדמנות", ומדגימים כיצד אדריכלות וכלכלה משלבות זרועות. התכנון החל כבר ב-2007, אז הגו האדריכלים תוכנית של 30 ביתנים קטנים שיפוזרו בשדה, כשכל ביתן יאכלס גלריה שונה של המוזיאון. המשבר הכלכלי שפקד את ארצות הברית אילץ את הדירקטוריון לקצץ משמעותית בעלויות, שנאמדו ב-80 מיליון דולר, והאדריכלים נשלחו להמציא חלופה צנועה יותר, לפחות מבחינה תקציבית. התוצאה: מבנה מעניין, אסתטי וזול בהרבה – 26 מיליון דולר בלבד. עוד הוכחה לכך שגם במגבלות תקציב אפשר לייצר אדריכלות משובחת, ושבזבוז כספים אינו מלה נרדפת לאיכות.

 

>> לאתר המוזיאון

>> למצגת תמונות באתר Dezeen

 

הספרייה החדשה של אוניברסיטת אברדין, סקוטלנד

 

הספרייה של אוניברסיטת אברדין הוקמה ב-1495. אחרי 500 שנה היא עברה למשכנה החדש, שהושק בחודש אוגוסט בטקס חגיגי. הבניין החדש, שיכול לאכלס 14 אלף סטודנטים בעת ובעונה אחת, משתרע על פני 15,500 מטרים רבועים ומציג ניגוד חד בין החוץ לפנים. בעוד שהחוץ הוא קופסה שמרנית ומרובעת, הפנים הוא אטריום (חלל כניסה שקוף וגבוה) בצורת ספירלה לא סימטרית, שעולה באליפסות לא אחידות עד לגובה של שמונה קומות. הפנים מעניק קלילות ושובבות לבניין, שמבחוץ נדמה נוקשה. שעשוע אופטי נוסף מוענק לחזית החיצונית באמצעות זכוכיות חצי-שקופות חצי-אטומות המפוזרות באקראי; האלמנט הזה מאפשר כניסה של אור טבעי וגם בידוד סביר מפני מזג האוויר.

 

 

משרד האדריכלים הדני Schmidt Hammer Lassen קיבל לידיו את תכנון הספרייה, לאחר שזכה בתחרות בינלאומית שנערכה ב-2005. המוניטין של המשרד הזה בתכנון מוסדות תרבות (ספריות, גלריות, קמפוסים אוניברסיטאיים וכדומה) החל להתפשט בעולם מאז 1999, גם כן בזכות הרחבה של ספרייה קיימת.

אז הייתה זו הספרייה המלכותית של דנמרק בנמל קופנהגן, המכונה "היהלום השחור", על שום חזיתה השחורה והנוצצת. בדומה לספריות בקופנהגן ובאברדין, מרבית המבנים של המשרד מאופיינים באטריומים נדיבים ובחללים גדולים שיכולים להשתנות בהתאם לצו השעה.

 

>> לאתר הספרייה

>> למצגת תמונות שלה באתר האדריכלים 

 

מוזיאון לאמנות אלי ואדית' ברוד, מישיגן, ארה"ב

 

זאהה חדיד חותמת גם את השנה הזו, כמו בכל אחת מהשנים האחרונות, עם בניין אייקוני שהיא מציבה בנקודה מסוימת על הגלובוס. הפעם זהו המוזיאון לאמנות אלי ואדית' ברוד בקמפוס של אוניברסיטת מישיגן. אוסף האמנות הגדול של הזוג Broad, שיוצג במוזיאון החדש, כולל פרטי אמנות מהתקופה הקלאסית, עובר דרך אמנות מימי הביניים וממשיך עד אמנות עכשווית.

 

46,000 המטרים הרבועים של המוזיאון נבנו מפלדה ומבטון, ועטופים בחזית זכוכית דומיננטית שמבליטה את המבנה בסביבתו. "שטיח אורבני", כך קוראים חדיד והצוות שלה לפרויקט, שהושפע לטענתם מהטופוגרפיה שלו. אלא שהשטיח הזה אינו המשך ישיר של הטופוגרפיה, אלא מבנה גדול שנדמה כאילו הוטח בזוויתיות לקרקע.

 

ההפרדה בין החללים הפנימיים נראית גם מבחוץ, באמצעות השינויים בחזית: על חלקה עוברים פסים אלכסוניים מלמטה למעלה, ועל אחרים משתרגים קווים מימין לשמאל. בין הפסים האלכסוניים משולבת זכוכית, שמחדירה אור טבעי לגלריות. גם פנים המבנה לא חף מהתזזיתיות שמזוהה עם האדריכלית העיראקית-בריטית: הקירות עשויים פלטות גדולות של בטון גס, שאף אחת מהן אינה ניצבת ב-90 מעלות לקרקע; כולן מפגינות נטיות בזוויות שונות. בין הקירות המסחררים עוברים גרמי מדרגות דומיננטיים מעץ טבעי, המוקפים במסגרת שחורה שמשמשת כמעקה. לאורך המוזיאון פזורים ספסלי בטון נחשיים וזוויתיים, בעיצוב האופייני לחדיד.

 

>> לאתר המוזיאון

>> למצגת תמונות באתר של זאהה חדיד

 

קתדראלת השתיקה של קמפי, הלסינקי

 

מבנה צנוע הוקם השנה בכיכר המרכזית של בירת פינלנד. "קתדרלת השקט" קאמפי, כשמה כן היא: מבנה שמספק ניגוד שליו לחיים התוססים המתנהלים סביבו. הקתדרלה, המשמשת את אחת ממסדרי הנצרות בעיר וגם את עיריית הלסינקי, תוכננה במשרד המקומי K2S Architects. זהו מבנה אליפטי חסר חלונות המחופה כולו בעץ טבעי, מעין תיבת נח קטנה שחונה בכיכר לרגע לפני שתשוב אל הים. אור עדין נכנס מהתקרה פנימה דרך חריץ צר ושוטף את הספסלים. מתפללים, תושבים או סתם עוברי אורח מוזמנים להיכנס בכל עת ולהתמסר לשקט שהיא משרה.

 

 

לחלקנו היא הזכירה את בית הכנסת באוניברסיטת ת''א, בתכנון מריו בוטה (צילום: מיכאל יעקובסון)
לחלקנו היא הזכירה את בית הכנסת באוניברסיטת ת''א, בתכנון מריו בוטה (צילום: מיכאל יעקובסון)

 

גשר פסטינה לנטה בסרייבו, בוסניה והרצגובינה

 

"פסטינה לנטה" הוא שמו של הגשר החביב הזה, ומשמעות השם היא "מהרו באיטיות". זהו גשר שמקשר בין שתי גדות נהר המיליאקה בסרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה, ובמרכזו לולאה שעליה מונחים שני ספסלים עם גג מעליהם.

 

לא אדריכלים אחראיים לפרויקט הזה, אלא שלושה מעצבים תעשייתיים - אדנן אלג'יץ', אמילה הרוסטיק ובוז'אן קנליץ' – ולדבריהם, הם ביקשו ליצור "איחוד בין החילוני לרוחני". קרקעית הגשר צבועה בשחור, הרצפה לבנה והמעקות שקופים לחלוטין, שילוב שמעניק מראה ברור, קווי ואלגנטי ביום וגם בלילה.

 

עיריית לאס וגאס, נוואדה, ארה"ב

 

דווקא העיר שחרטה על דגלה נהנתנות ובזבוז, מתהדרת השנה במבנה עירייה ירוק למהדרין. המבנה, שקיבל תו LEED על התחשבות בסביבה, מצטרף לכמה בניינים שנבנו סביב כיכר במרכז העיר, במרחק-מה מה"סטריפ" (רצועת המלונות ובתי הקזינו הנודעת), כדי לפתח את האזור בעבור תושבי העיר המתפתחת בקצב מואץ. ביניהם אפשר למצוא אולם קונצרטים חדש, מוזיאון ילדים ובנייני תרבות ומסחר.

 

בניין העירייה החדש של לאס וגאס מחליף את המבנה הקודם שהוקם ב-1973. האדריכל האמריקאי הווארד אלקוס, שמתמחה באדריכלות "ירוקה", הציב בחזית העירייה 33 עצי מתכת שמייצרים אנרגיה סולארית. אליהם מצטרפים פאנלים סולאריים על הגג, וביחד הם אמורים לחסוך לעירייה הוצאות חשמל בסך 400 אלף דולר בשנה. חנוכת הבניין, במארס השנה, נערכה בשעות הערב כדי להדגים את התאורה המרהיבה שלו, ששוטפת באורות צבעוניים את החזית, את העצים ואת הכיכר כולה.

 

אולם הבדולח בבאקו, אזרבייג'ן

 

השם "אולם הבדולח" ניתן לאצטדיון הזה על שום צורתו המשוננת, שמזכירה קריסטלים (או את הטופוגרפיה של קריפטון, מקום הולדתו של סופרמן). משרד האדריכלים הגרמני GMP נאלץ לעמוד בלוח זמנים צפוף – שמונה חודשים בלבד מרגע חתימת החוזה ועד לשריקת הפתיחה המוזיקלית, באירוח האירוויזיון השנה. כדי לזרז את התהליכים החליטו האדריכלים והמהנדסים להתבסס על טהרת הפלדה, חומר בנייה זריז יותר מבטון, ויצרו שלושה חלקים שונים שנבנו במקביל. החזית, הקונסטרוקציה והגג הפנימי הורכבו בנפרד, וחוברו יחדיו חודש בלבד לפני הפתיחה. מנהלת העבודה הייתה חברת הבנייה הגרמנית הגדולה Alpine Bau, והסדר הגרמני הוכיח את עצמו: בערב האירוויזיון האצטדיון עמד יציב ואיתן, מוכן ומזומן למאורע.

 

מבנה האצטדיון, שמאכלס 25 אלף צופים, מרשים גם בלי קשר למשך הבנייה החטוף. את החזית המשוננת מאזנת הצורה הריבועית הכללית, ומכיוון שהוא שוכן על חצי אי בים הכספי, מדובר באייקון שבוודאי יובלט במדינה המתפתחת. בלילה מואר המבנה ב-9,500 נורות שצבעיהן מתחלפים בהתאם לאירועים שמתקיימים בו. מאז האירוויזיון הספיקו כבר להתארח בו הזמרות ג'ניפר לופז, שאקירה וריהאנה.

 

וגם עליהם כתבנו השנה - למקרה שהחמצתם:

 >> השלוחה הראשונה של הלובר מחוץ לפריז

>>  תחנת המשטרה היוצאת דופן בגיאורגיה

>> מוזיאון פרארי

>>  מיוחד: האדריכלות של אולימפיאדת לונדון 2012