הדפסה
לכתבה באתר
מעצב האופנה גדעון אוברזון נראה רגוע למדי שעה לפני תחילת התצוגה הערב. עד להגעתו ניהלה את הבקסטייג' בחינניות בתו קארן אוברזון, שהציגה יחד איתו הערב את הקולקציה "בין קודש לחול", בהשראת עבודת המחול של להקת המחול הקיבוצית הנושאת את אותו השם (כוריאוגרפיה: רמי באר). "אני רגוע מאוד ביחס לקולקציה", אומר אוברזון כשועל ותיק, "הדבר היחיד שמטריד אותי הם הפרטים שאינם בשליטתי - שדוגמנית תמעד, המוזיקה בתצוגה, דברים כאלה". גם הניסיון שלנו לקחת ממנו תגובה על דבריה של טובל'ה, שטענה כי היא לא מבחינה בינו לבין רזיאלה, לא הפר את שלוותו. "זה קשקוש בלבוש", הפטיר בבוז, "אופנה היא אספקלריה של חיי היומיום. כולנו חיים באותו מקום, רק באופן אחר. אין ספק שיכול להיות דימיון".
עבור אוברזון מדובר בעוד תצוגה, על אף שהשנה הוא מציין יובל לבית האופנה שייסד עם שובו מפריז כנער בן 19. כתב היד שביסס בתקופה זו בא לידי ביטוי בתצוגה, שהפגינה יד חזקה על ההדק לצד קונספט הדוק. בניגוד לקולקציות אחרות שהוצגו היום, בהן ההשראה היתה עמומה, התצוגה של אוברזון החלה בקטע מתוך ההשראה - עם רקדנית של להקת המחול הקיבוצית שהתנועעה על המסלול כשמעליה ניגר חול. היה זה רגע שיא משמעותי בתצוגה, שהתקשתה לשמר את אותה תחושת התרוממות לכל אורכה.
נקודות האור
התכשיטים. התכשיטים, אביזרי השיער ואביזרי האופנה לתצוגה עוצבו כולם על ידי הסטודיו לעיצוב רב תחומי Imprint DNO, שהוקם על ידי דוריה אביטל, נטשה לבנטל ואופיר צוקר - שלושתם מעצבים צעירים בוגרי שנקר ובצלאל. הסטודיו פועל במגוון תחומים ויוצר פריטי יודאיקה, גופי תאורה ותכשיטים. לתצוגה הערב הם יצרו חבקי שיער מוזהבים וחגורות וצמידים מצופים זהב וכסף, שנראים כדוגמאות תחרה. זאת, הודות לטכניקה בה עובדים השלושה: הם מציירים את הדגם על נייר ואז צורבים אותו על המתכת. כך, לדוגמה, נוצר אבנט זהב שמדמה תחרה, אשר חובר אל הגוף בשרוכי עור דקים. דגם יפה נוסף היה חגורה עשויה צדף גדול, שהיה אחד האלמנטים הבולטים בתצוגה שהיתה עתירת אלמנטים הלקוחים מחוף הים.
שמלות הג'רזי. השפעות של שנות ה-60 והשראות מעבודתו של המעצב הצרפתי אנדרה קוראז' נכחו בתצוגה. שמלת ג'רסי בצבע אבן עם מוטיב שמש בצבע חול, או שמלה ללא שרוולים בצבע אבן עם חיתוכים גיאומטריים, היו כמה מהדגמים היפים שנצפו על המסלול הערב.
נקודות החושך
האוברולים. גזרות האוברולים שנצפו על המסלול היו מיושנות מאוד. השילוב בין חלק עליון צמוד ומכנסיים בגזרה רחבה, שהתנפנפו על רגלי הדוגמניות, נראו כמו דגמים שנשלפו מארכיב המעצב מבלי שזכו לתרגום עכשווי. הדבר צרם במיוחד באוברול טורקיז, שחלקו העליון היה צמוד עם מוטיב של שני חישוקים חושפי טבור, וחלק תחתון שנזל בחוסר חן על רגלי הדוגמניות. ייתכן כי רענון גזרת האוברולים היתה עושה חסד עם התצוגה כולה.
האנטי קליימקס. הבחירה לפתוח את התצוגה בקטע מחול הצליחה אומנם לייצר שיא, אולם לא כזה המשתייך לקולקציה עצמה. גם שמלת הצדפות שחתמה את התצוגה, דגם שאפילו הדוגמנית לא הצליחה לצעוד בו בבטחה, נותרה כאטרקציה ותו לא. בין פריטי הקולקציה עצמה, לעומת זאת, לא נצפו שיאים גדולים, והיא לא הצליחה לעורר אצלנו תאווה לפריט זה או אחר. אולי זאת הבחירה בצבעוניות המונוטונית של אבן, חול וטורקיז, ואולי היו אלה דווקא הגזרות המעט מיושנות שאוברזון כבר מכיר בעל פה. כך או כך, יצאנו מהתצוגה כלעומת שבאנו, ללא זיכרון אופנתי משמעותי.
איתי יעקב