מת האדריכל גרשון צפור, זוכה פרס רכטר

האדריכל גרשון צפור (2012-1931), זוכה פרס רכטר ויקיר העיר תל אביב, מת אמש (ג'). הוא היה בן 81 במותו. בעבודתו, ובמיוחד בשותפות עם האדריכל חתן פרס ישראל בנימין אידלסון ולאחר מכן בשותפותו עם בנו ברק, ביטא צפור יותר מכל בעבודתו החומרית את הרוח הישראלית. ביותר מ-1,500 פרויקטים שהיה מעורב בתכנונם, ומתוכם נבנו כ-450 פרויקטים - מהערבה בדרום ועד נצרת בצפון - אפשר למצוא את תולדות מדינת ישראל: מרכזים רפואיים, בתי ספר, אקדמיות, מגורים, מפעלים ועוד.

צפור, יליד 1931, גדל במעונות עובדים א' ברחוב מזא"ה בתל אביב והתחנך בתיכון "מכס פיין", שם למד את מלאכת השרטוט הטכני. במקביל למד ציור אצל הצייר אהרן אבני והפסל משה שטרנשוס (לימים "מכון אבני"). את לימודי האדריכלות השלים במוסד היחיד בזמנו ללימודי אדריכלות בישראל, הטכניון, שם נקשר לאדריכל אלפרד נוימן. בראיון שערכתי איתו לפני כמה שנים התייחס צפור להשפעה שהטביע בו המורה: "אצל נוימן למדתי פרטי בניין: הוא נתן לנו לתכנן ארון, אבל לפני זה הייתי צריך לחקור מי המשפחה לה מיועד הארון, מה זה בכלל ארון וממה ואיך הוא עשוי ומורכב. כמה נעליים לבן אדם וכמה חולצות, איפה להעמיד את הארון בחדר. הוא גם לימד אותנו שרטוט, שזו הייתה אומנות בפני עצמה. בקורס ג' תיכננתי אצלו מרכז נוער ,וגם אז חקרנו קודם מהו מרכז נוער ולמי הוא מיועד, כך במשך כמה שיעורים חקרנו את המקום ואת המרכז עצמו. הוא היה שונה משאר המרצים שהיו נותנים נושא והסטודנט היה מעביר קווים והם היו סופרים לו בתי שימוש – הם עסקו אך ורק בצד טכני".

ללמוד חוכמת חיים וקונצים

את דרכו כאדריכל החל ב-1958, כשכיר במשרדם של אריה שרון ובנימין אידלסון, שהיה אז המשרד החשוב בארץ. "מהם למדתי בעיקר איך מתכננים, ומהו ואיפה הוא מקומו של האדריכל. זה לא רק משרון או רק מאידלסון אלא זה משניהם ביחד. משרון למדתי חוכמת חיים - זה מעבר לידע טכני. למדתי את הקונץ שכאשר בא אליך קליינט, איך לבנות לו בית. הקונץ הוא איך לגלגל את הנושא שאתה תהיה בתמונה, שיבנו איתך ולא עם מישהו אחר", סיפר צפור.

במסגרת עבודתו שם השתתף בתכנון בניין הסוכנות היהודית ברחוב קפלן ובניין תיאטרון בית ליסין ברחוב ויצמן בתל אביב. השותפות התפצלה, ואז הצטרף צפור לבנימין אידלסון ויעקב הרץ (שפרש אחרי זמן קצר), ויחד תיכננו עד מותו של אידלסון ב-1972 שורה של פרויקטים משמעותיים בנוף הישראלי: רק במכון ויצמן ברחובות, לדוגמה, הוא תיכנן 17 מבנים (שמהם הוגשמו 14). המרכז לבריאות הנפש, שהחל לתכנן ב-1966, זיכה אותו בפרס רכטר.

המאפיין המרכזי בעבודותיו היה שימוש בצורות בסיסיות. "העבודה על צורות פשוטות ובסיסיות היא עבודה עם הצורות הנכונות, ולא יעזור כלום", הדגיש צפור בשיחה איתו, והדגים: "בניין כימיה ע"ש פרלמן במכון ויצמן למדע כולל בניין מעבדות מלבני, אולם הרצאות משושה, ומזרקה משולשת. הכל פה: מלבן, משושה ומשולש. עם הצורות הבסיסיות ניתן לבנות הכל, אין שום צורך בקווים משוגעים ומורכבים, כי את זה משלימה לך הטופוגרפיה שגם אליה צריך להתייחס".

האדריכל ברק צפור, בנו וממשיך דרכו, אמר הבוקר (ד') כי מה שאפיין יותר מכל את אביו ואת האדריכלים בני דורו הייתה העובדה שהם ראו עצמם במשימה לבנות את הארץ. לכן, הוא אומר, הם ביקשו ליצור מבנים שיתפקדו טוב וייראו טוב, "מבנים שצריכים להיעשות כמו שצריך תוך מלחמה ועיקשות על שמירה על רמה גבוהה. היו הרבה צעקות גם במשרד וגם באתר הבנייה, והייתה הרגשה שהם מחזיקים את כל ענף הבנייה על הכתפיים שלהם ומושכים אותו קדימה". ברק צפור הדגיש, כי לעומת עבודת האדריכל בעולם המערבי, מול יזמים וקבלנים שהם אנשי מקצוע עם מסורת, הרי שבישראל הצעירה "הניסיונות התמידיים לחפף ולקצר דורשים מהאדריכלים כתפיים רחבות במיוחד. זה עולם של מלחמה, שבו עמד גרשון בשער כדי לעצור את הברבריות".

סמל האוניברסיטה העברית

חלק לא מבוטל מהפרויקטים שתיכנן צפור הפכו לסמלים. הבולט שבהם הוא מגדל המים שעיצב לקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, שבהמשך השתלב בסמלה של האוניברסיטה וגם הפך לנקודת ציון בולטת בנוף הירושלמי. על מבנה ייחודי זה סיפר צפור, כי במקור הוא תוכנן כמגדל מים בלבד, אך בשלב מאוחר יותר בתכנון הציע להוסיף מתחת למיכל המים בראש המגדל גם מצפור עם תצפית נרחבת על מדבר יהודה. "ראינו במגדל פסל סביבתי לכל דבר וכך היה יחסינו אליו לכל אורך התכנון. בשלבי הבנייה ראשונים הוסיפו לנו פונקציה נוספת בראש המגדל: עמדה צה"לית. בעקבות זאת נסגר המגדל והמצפור למבקרים", הסביר.

את בניין האקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל", שגם אותו תיכנן במזרח הר הצופים ושהושלם ב-1988 (בשותפות ברק צפור), אהב במיוחד. "תוכנית בניין בצלאל מתנהלת סביב דרך פנימית המזכירה שביל חמורים בשטח הררי", הסביר צפור מה ראה לנגד עיניו כשתיכנן את המבנה. "הדרך יורדת ויורדת במקביל לקרקע, ומתקשרת לכל המחלקות כולן, כל פעם אתה נעצר ונתקל במחלקה אחרת". בפרויקט זה יצר צפור מחווה נסתרת לימי עלומיו, כשהיה סטודנט מאוהב בטכניון והיה צועד מדירתו לדירת חברתו במעלה הכרמל על שביל דומה (שהפך בבניין בצלאל לגרם מדרגות ארוך המקשר בין כל המחלקות). זמן קצר לאחר חנוכתו, בוצעו בבניין שינויים מרחיקי לכת שפגעו בתפקודו ובחזיתו, דבר שהרגיז את צפור וגם עוררו הסתייגויות מצד התלמידים והסגל עד עצם היום הזה - אך הוא המשיך ללוות את בצלאל ולהעניק לו ייעוץ מקצועי.

קמפוס בצלאל בהר הצופים. שינויים שהאדריכל לא אישר (צילום: חיים צח)

צפור היה גם בין האדריכלים הראשונים, שניסו לשלב בבנייה התל אביבית הנמוכה מגדלי מגורים ומשרדים. "מגדל אביב" שתוכנן לקום על מבנה מסחר, תרבות ומשרדים בפינת הרחובות אבן גבירול ושאול המלך היה אחד החשובים שבהם. בשל התנגדויות שונות בוועדות התכנון, התעכבה הקמת המגדל אך בסיסו הוקם כבר בתחילת שנות ה-70 וכלל את מתחם "לונדון מיניסטור" שהתבסס על חנויות זעירות, וכן את אולם "צוותא" (שנחנך בהופעה של אריק איינשטיין).

צפור היה נשוי לציירת רותי צפור, שהלכה לעולמה לפני חודשים ספורים. הוא השאיר אחריו שלושה בנים ובת: האדריכל ברק צפור הממשיך את פעילות המשרד, התסריטאי אסף צפור, הצלם בועז צפור ואיילת.

הפרויקטים שתיכנן צפור זכו לפרסים ולפרסום בינלאומי. אלה הבולטים שבהם:

• מרכז צוחר בחבל אשכול, 1972
• מפעל תע"ש בנצרת, 1968
• מרכז לין של בנק לאומי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, 1969
• בית חולים פסיכיאטרי "עזרת נשים" בירושלים, 1969
• מכון קונדיאוטי להוראת המדע במכון ויצמן ברחובות, 1970
• אתר הנצחה לחללי הקרב בגבעת התחמושת, 1973
• מעונות אידלסון בהר הצופים, 1973
• בניין כימיה ע"ש פרלמן במכון ויצמן ברחובות, 1974
• מפעל תע"ש בתל אביב, שנות ה-70
• מבנן בשכונת גילה בירושלים, שנות ה-70
• בניין בצלאל בהר הצופים, 1988
• שכונת נוה רבין באור יהודה, שנות ה-2000
• שכונת צפור (היתה קרויה במקור על שמו וכעת נקראת כרמים) במודיעין, שנות ה-2000
• מדרשה למוסמכים במכון ויצמן, 1969 (המבנה עבר שינוי חזותי ותפקודי ב-2005 במשרדו של צפור).
• בניין הפקולטה לניהול - ביה"ס למינהל עסקים ע"ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת תל- אביב, 1973 (עבר שינויים והרחבות לאורך השנים במשרדו של צפור)