מיקי בוגנים תמיד עומד במרכז המספרה שלו ברחוב פנקס בתל אביב ומפקח על המתרחש. חלוקת הקשב שלו פנומנלית. לפעמים נדמה שהוא מצליח בו זמנית לנהל, לספר, לערבב צבע, לברך לשלום לקוחה, לפקוד על העובדים ולהגיב על מה שקורה עכשיו ברחוב.

 

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

 

למתבונן מהצד קשה להבין איך הוא לא מתבלבל, אבל מיקי מכיל את ההתרחשויות סביבו בקלות מפליאה. מלבד ניהול העסק והאקדמיה לאיפור שלו, הוא גם מגיח אחת לכמה חודשים לראיונות בטלוויזיה ומתפקד כמאפר הראשי בתצוגות האופנה של קסטרו.

 

השנה ינצח שנית על מלאכת האיפור ועיצוב השיער בשבוע האופנה שמנהיג חברו, מוטי רייף, ולמרות כל העבודה ולמרות שמיקי וורקוהוליק, הוא לא סגפן. הוא איש של חיים טובים, של נסיעות שוות לחו"ל וכמובן, של שופינג. הוא מיקי גם וגם - גם קשוח וגם רך, גם עסוק וגם נהנתן.

 

התחלתי להסתפר אצל מיקי אחרי שילדתי את לילי, כי הרגשתי שאני צריכה שינוי. מהרגע שנפגשנו, מיקי תמיד התייחס אליי כמו אל חברה ולא רק כאל לקוחה. זה לא משנה את העובדה שהוא שינה לי את החיים כשקיצר לי את השיער ויצר תספורת שהיא לא רק הדבר הכי נוח שקרה לי בחיים, אלא הפכה מאז למזוהה מאוד, גם עבורו וגם עבורי.

 

הפגישה שלנו היא תמיד אחד משיאי החודש שלי. לפעמים אני הולכת אליו גם כשאני לא ממש צריכה להסתפר, ואז הוא נוזף בי ש"התמכרתי למספריים". צודק.

 

"הלייף סטייל שלי לא מוגדר", הוא מנסה להסביר. "הוא מורכב ממלא עולמות, מהפשוטים ועד המורכבים ביותר. אני מעדיף ללכת עם טרנינג ונעלי אצבע אבל עם תיק של הרמס. אני שונא לטפח את השיער שלי, אבל חשוב לי שהוא תמיד יהיה בלונדיני. אני מקפיד לעשות פדיקור, אבל אין לי סבלנות לשבת שם. חוץ מזה, החיים שלי מורכבים מעליות וירידות במשקל. היו לי תקופות של הגשמת חלומות אופנתיים. אחרי הדיאטות הגדולות שעשיתי מצאתי את עצמי קונה הכל".

 

מה נכנס ב"הכל"?

"הייתי נכנס לחנות של דולצ'ה וגבאנה וקונה הכל. נכנס לזארה וקונה הכל, נכנס לקסטרו וקונה הכל. זאת התנהגות שרק שמנים יכולים להבין אותה.

 

"היום כבר לא אתנהג ככה כי אני כבר לא מחפש להגשים פנטזיות. אני כבר לא בטירוף של קניות. בגדים לא מעסיקים אותי, אני לא מתמצא, כמוך, במה הדבר הכי לוהט שהגיע לבוטיק. חשוב לי שיהיה לי נוח, ולקראת גיל 40 אני יודע מה מחמיא לי".

 

נשמע שלקח לך הרבה זמן להגיע למקום הזה.

"חד וחלק כן. מי שסובל מבעיות של עודף משקל, אז מראש כל החיבור שלו לעולם האופנה מוטל בספק. עולם האופנה עושה בגדים לאנשים רזים. אני, כשרזיתי המון, התפרעתי. קניתי בגדים בכל הצבעים וג'ינסים קרועים וכל מיני דברים שהם לא הטעם שלי.

 

"לי יש טעם יותר פשוט, נוח, קלאסי, אני אוהב נשים או גברים במכנסיים שחורים וגופייה שחורה פשוטה. אני מת על קרדיגנים של זקנות. את מכירה את המושג טווין סט? כשהקרדיגן והגופייה תואמים? אני מת על זה! בגלל שאני עובד ממש קשה, אני לא יוצא בבוקר מהבית כשאני נראה כמו תצוגת אופנה.

 

"אני מכור לקרמים טובים, אני אוהב בושם נהדר ואני רוצה שהבגדים שלי יהיו נוחים וכיפים. אני חושב שבגלל שאני דמות צבעונית עם פנים גדולים ודומיננטיים ושיער בהיר, אז אין צורך לקחת אותי למעצבים אוונגרדיים. במקרה שלי, אף אחד לא מתייחס לבגד. מתייחסים לכל הדמות".

 

מצאת את עצמך מבחינה אופנתית.

"כן, ואני בהחלט חושב שיש בזה משהו שבא עם הגיל. משהו שקשור בביטחון עצמי, בהצלחות, בכישלונות, בכל מה שמרכיב בן אדם שלם. אני היום יותר שלם מאי פעם.

 

"אם אני מגיע לאירוע או להשקה, מקום שבו מצלמים אותי, אז אשקיע. אבל אם מישהו חושב שאני מתכונן שמונה שעות לפני שאני יוצא מהבית, אז יש לו טעות חמורה. אדם שהגוף הוא לא הצד החזק שלו - מוטב שיתמקד במה שטוב לו".

 

מיקי יודע מה טוב לו, ולפחות בכל מה שקשור למראה והופעה, הוא גם יודע מה טוב לאחרים. יודע, ולא מפחד להגיד. כשנכנסתי אליו בפעם הראשונה למספרה הוא העיף מבט אחד בשיער שלי ואמר לי, בקול רם כשכולם שומעים, "דפנה, מה זאת הפיתה שיושבת לך על הראש?".

 

בממלכה שלו, המספרה שבקרוב תעבור למשכן חדש ורחב ידיים בבורסת היהלומים ברמת גן, הוא מרשה לעצמו לשחרר מיקי אחר. הוא לא מרושע, אבל הוא גם לא פראייר.

 

אתה מעיר לאנשים על איך שהם נראים?

"עשר שנים אחורה כן, הייתי מעיר. אבל למדתי שגם לי לא נוח לי לקבל 200 הערות ביום. אני יכול להעיר לאחותי או לבן זוג שלי, אבל היום כבר לא דחוף לי להגיד לאחרים מה אני חושב. לא דחוף לי להגיד למלצרית בבראסרי שהפוני שלה גזור זוועה. זו דמות שהיתה לי בתקופה של 'הדוגמניות'".

 

ועדיין, לפעמים אתה אומר דברים שלא נעים לשמוע.

"אני לא מסלק אנשים מהדלת. מי שתגיע אליי ולא תתחבר לקו שלי ולצבעים שלי ולרצונות שלי, לא תחזור אליי באופן טבעי. אני עושה את מה שאני אוהב ומתמקצע בזה וזה סוד הקסם.

 

"זה לא נפוץ בישראל. בארץ כולם עושים הכל. ספר צריך להיות מומחה גם בהחלקה כי זה מה שנשים רוצות. אני עושה רק את מה שאני טוב בו ואת מה שאני אוהב".

 

זו פריבילגיה.

"תודה לאל".

 

ועדיין, כשלקוחה נעלבת ממך, אתה לא מפחד קצת?

"יש לי קהל קבוע, בנות כמוך, שמרוצות ובאות שוב ושוב. חיבורים טבעיים, קשרים שנרקמים באופן הכי פשוט שיש. ויש בנות שבאות אליי מרחוק וחסכו בשביל זה כסף והן, מבחינתן, באות להגשים חלום.

 

"הן מתיישבות מולי ומוציאות תמונה של אילנית לוי או של אסתי גינזבורג ומבקשות להיראות כמוהן. אני בחרתי להגיד לבנות האלה את האמת. כשיושבת מישהי עם פיגמנט שחור ושיער ישראלי טיפוסי ומבקשת צבע של ילדה שנולדה במולדובה, אז אני אומר לה את האמת.

 

"אני מנצל את עצמי, את המרוקאיות שלי. אנשים שבאים אליי ומוכנים לשלם הרבה כסף על דעתי יעשו, ברוב המקרים, כל מה שאגיד. אנשים כאלה מעריכים לאורך הזמן את האמת. אפילו איתך זה קורה לי! מי כמוך יודעת שכמה פעמים שלא ביקשת ממני שאצבע לך את השיער לסטרוברי בלונד, ולא זרמתי איתך. אני לא חושב שצריך לפחד להגיד את האמת".

 

מיקי הוא דמות יחידה מסוגה. שילוב של ביטחון עצמי, גאווה קהילתית, מרוקו ורמלה. הייצוג ההומואי במדורי הסלבז ובתקשורת שייך לרוב להומואים גבריים יותר, כמו אסי עזר. מיקי לא כזה - הוא מוותר על מכוני הכושר והתספורת הקצוצה לטובת קוקו בלונדיני ודיבור נשי.

 

הוא צבעוני, יש שיגידו אפילו צעקני. ולמרות הלוק הבולט והאופי הלא שגרתי, מיקי לא נתפס בציבור כקוריוז, אלא כאיש מקצוע נורמטיבי לחלוטין. אנשים אוהבים לשמוע אותו וגם אוהבים להסתכל עליו. לכל המבטים האלה צריך לבוא מוכן, ומיקי בא מוכן, תמיד.

 

כמי שמסתכלים עליו הרבה, ממה מורכבת המלתחה שלך?

"המלתחה שלי פשוטה: אני יכול לקנות מכנסיים מחויטים של דולצ'ה וגבאנה שמחמיאים לי. אני מכור לכל מה שקשור ב־Y3, שעושים מכנסיים נוחים וגזרות טובות ואת תמיד מחמיאה לי עליהם.

 

מצאתי שהג'ינסים היחידים שמחמיאים לי הם של דיזל. טי שירטים הן המחלה שלי, יש לי מאות ואני יכול לקנות מכל סוג. אני מת על כאלה של ג'יבנשי אבל למדתי עם השנים שדווקא לחפש אותן בחנויות וינטג', או בחנויות כמו H&M ואורבן אאוטפיטרז זה יותר מדליק".

 

אתה מוציא הרבה כסף על בגדים.

"מה בדיוק השאלה פה, דפנה? את, כששואלים אותך מאיפה הבגדים שלך, אז בדרך כלל את אומרת 'זה מ־H&M' או 'זה עלה שני שקלים', אבל מה את רוצה להגיד בזה? שאת לא מוציאה כסף? מה הבעיה עם דברים שעולים כסף? המיתון? המחאה? דפני ליף?

 

"אני לא רוצה להגיד משהו מתנצל כי אני שונא צניעות מזויפת. אבל כן, אני חושב שיותר קל לי להיכנס ולקנות במקומות יקרים כי יותר קל לי למצוא שם. אני לא כמוך, מוצא בגדים ברשתות בקלות. בדרך כלל לא יהיו שם מידות בשבילי, ואם כן, אז יישאר פריט אחד מכל דבר ואין לי סבלנות לזה. אני אקנה דברים איכותיים ואני מוכן לשלם בשבילם".

 

מה הטיפ שלך לקניות טובות?

"להתנהל לפי היכולות והתשוקות. אם התשוקות לא תואמות את היכולות, אז גם לזה יש פתרון. יש לי אחות שקונה 90 אחוז מהבגדים שלה בקסטרו. בנות רזות יכולות למצוא יופי של בגדים ברשתות ישראליות. תכשיטים תמיד יכולים להרים הופעה, ולאו דווקא יקרים. את יודעת שאת מקבלת ממני אינספור מחמאות על טבעות שעלו לך 40 שקל.

 

"טעם טוב לא קשור לכסף. אפשר ללבוש טרנדים, אבל אם את בחורה שעסוקה כל היום בטרנדים ורצת לקנות את כל הניטים הדוחים שיש עכשיו בזארה, אז אין לך סטייל לדעתי".

 

וטיפ לגברים?

"גבר סקסי זה גבר שלא נראה מתאמץ. להגיד לך שאני מת על גברים פאשניסטים? לא ממש. אולי, אם הן הומואיות חמודות ומדליקות. אבל גברים סטרייטים אני אוהב בבייסיק".

 

תקן אותי אם אני טועה, הכי הרבה אתה משקיע בתיקים.

"כן, תיקים הם פטיש. פטיש אספני ואמנותי. אני עובד מאוד קשה בשביל הכסף שלי. אחת קונה אמנות במאות אלפים, אחת מכורה להימורים, אחד נהנה לקנות תיק.

 

"כשמדברים על אנשים מתעשיית האופנה זה תמיד גורר התייחסות תרבותית. כשאומרים דפנה לוסטיג מזכירים מיד שנולדת בכפר שמריהו. כשמזכירים את מיקי בוגנים אז ישר עושים לו חשבון כמה עלו לו התיק והשעון. זאת התנהגות ישראלית".

 

אז תיק הוא המתנה הכי טובה שאפשר להביא לך?

"אני שונא מתנות. זה מכניס אותי למגננה. לא רוצה תיק ולא כלום. תתנהגי אליי יפה, זה מספיק לי. אם את ממש מתעקשת, אז תקני לי תיק קלי של הרמס בצבע אפור. אבל רק אם את ממש מתעקשת".

 

 

** לכבוד שבוע האופנה הישראלי, הפאשניסטה דפנה לוסטיג עורכת את גיליון הסטייל החגיגי של "פנאי פלוס"

_____________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בפנאי פלוס :