הדפסה
לכתבה באתר
>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכנית
מעצב האופנה גדעון אוברזון טובע השנה בחגיגות. רק בקיץ האחרון לבשו הוא ואשתו דינה טוגות יווניות שתפרו להם הבנות דנה וקארן לרגל חגיגות 50 שנות נישואים, שנערכו במסיבה משפחתית גדולה באי היווני מיקונוס. הוא עצמו כלל אינו טיפוס סנטימנטלי, אבל מתברר שהאנשים סביבו טורחים לספור לו את השנים ולציין כל מאורע בחגיגה נוספת. רק לאחרונה, במפגש עם מוטי רייף, מפיק שבוע האופנה גינדי תל אביב
המקורב לאוברזון, חישב רייף ומצא כי אוברזון מציין העונה 50 שנות עשייה אופנתית. יובל שבמהלכו ביסס את מעמדו כמעצב האופנה החשוב, הבולט והוותיק בתעשיית האופנה המקומית, עם רזומה הכולל עיצוב בתפירה עילית, מותג בגדי ים פופולארי ועיצוב לקהל הרחב. היום אין ספק, אוברזון בן ה-69 קנה בכבוד את תואר "המאסטר" שמודבק לשמו באופן טבעי, ועוד ידו נטויה. את היובל השני לפועלו הוא פותח בראיון חגיגי ל-Xnet. "יש לי פוביה מלסכם", הוא אומר כשאנחנו נפגשים בבית האופנה שלו מזה תריסר שנים, ברחוב גורדון בתל אביב. "מהצד 50 שנה נשמע נורא, לא?", הוא צוחק. "מוטי (רייף, א"י) רצה לעשות עם זה משהו חגיגי בשבוע האופנה, אבל סירבתי. אני לא אוהב ימי הולדת, אני שונא להיות בארץ בסופי שנה, אני בכלל טיפוס שבורח ממספרים. אז אני אולי סוגר 50 שנות עבודה, אבל מבחינתי זו פתיחת השנה ה-51".
הוא נולד באיטליה בשנת 1943. בסוף מלחמת העולם השנייה עבר עם משפחתו ליוגוסלביה ובגיל 6 עלה עם הוריו ארצה לרחוב בלפור בתל אביב. משירות צבאי שוחרר בשל סיבות בריאותיות, ובשנת 1961, כשהוא בן 19 בלבד, שב ארצה מלימודי אופנה בבית הספר של "איגוד אופנאי העילית" בפריז. שנה לאחר מכן פתח סטודיו קטן בתל אביב יחד עם רעייתו דינה, בוגרת הקורס למלאכת תפירה מבית הספר סליגסברג בירושלים. בשנת 1962 השתתף בתחרות של מעצבים צעירים שארגן מכון הייצוא, וקטף את הפרס הראשון ברצף של פרסים והוקרות שעוד יזכה להם במהלך הקריירה שלו. בספרה "חליפות העתים - מאה שנות אופנה בארץ ישראל" (הוצאת ידיעות אחרונות) כתבה חוקרת האופנה אילה רז, כי אחד משיאי ההצלחה של אוברזון היו שתי שמלות שהזמינה אצלו רעיית נשיא חוף השנהב שהתארחה עם בעלה בישראל.
לצד הקו העצמאי שהוא מייצר מזה 50 שנה, עיצב אוברזון עבור חברות האופנה ניבה, בגד עור, רוזן, משכית ואחרות. בין השנים 2006-2009 גם שימש כמעצב הראשי של חברת גוטקס. בשנת 1976 הקים את מותג בגדי הים "גדעון אוברזון", שלאחר שתי פשיטות רגל, עבר בשנת 2003 לשליטת קבוצת גוטקס. אוברזון עיצב למותג עד שנת 2009, ואת מקומו תפסה המעצבת קרן גסנר, שהיתה האסיסטנטית שלו. לדבריו, השבוע נודע לו כי המותג שהקים בשתי ידיו חוזר לבעלותו והחל משנת 2014 הוא ישוב לעצב תחת שמו. "מאוד פיללתי ליום הזה", הוא נשמע מאושר. "הרגיש לי מוזר שנמכר מוצר עם השם שלי שאינו בעיצובי. אומנם אני מקבל תמלוגים על השם, אבל אני לא סוחר שנותן את שמו כדי שימכרו איתו כל דבר, כמו פייר קרדן. קרן (גסנר, מעצבת המותג כיום, א"י) היא מעצבת מוכשרת וכל הקומפלימנטים עליה - אבל הפריע לי שנוגעים לי במוצר. כיום אני מרגיש משוחרר וכבר נמצא באטרף רעיוני מה אני הולך לעשות. כרגע אני מחפש אחר שותף חדש".
חמישים שנה אתה פועל בענף האופנה מלא הטלטלות. מה סוד ההצלחה שלך?
"הסיבה לאריכות הימים של העסק היא העובדה שלא גדלתי. אני נמצא 50 שנה עם אותה מצבת עובדים פחות או יותר. יש שוק אופנה מצוין בארץ, אבל אני מזהה אצל מעצבים אחרים תחושה שתמיד צריך לגדול. המדינה שלנו בנויה על 'הו-הא' של שנתיים. מעצבים שפתאום זוכים לפופולאריות קופצים מעל הפופיק, קונים פי שניים בדים ולוקחים תופרות נוספות כדי להכפיל לעונה אחת את המכירות. אבל מה יהיה בעונה הבאה?".
לא חלמת להפוך למעצב להמונים?
"אני לא מעוניין לעשות מאס פרודקשן. ניסיתי בעבר ונכשלתי. לפני 15 שנה הופעתי בתערוכת פרט א-פורטה בפריז. חשבתי שאני הולך לכבוש את העולם. קיבלתי מעט הזמנות מארצות הברית, אבל התפירה שלי מאוד יקרה ואני עובד עם בדים מיובאים. אני לא פראו בלאו שעושים את הטקסטיל בעצמם. מהר מאוד הבנתי שאני לא בנוי לזה. אני לא איש של חבטות. לכן אני לא קופץ לגבוה וגם לא נופל".
אפשר להתפרנס בארץ מבית אופנה אחד?
"בוודאי. לכן גם המחירים שלנו גבוהים. אנחנו לא מוכרים שמלה ב-400 שקל שצריך לשכפל אותה במאות עותקים. הסוד הוא להביא ללקוח מוצר טוב. אני תמיד אומר שהלקוחות שלי נפטרות באוברזון. יש נשים שרוכשות אצלי כבר 40-50 שנה".
אז היית ממליץ למעצבים צעירים לשמור על קולקציות קטנות ומחירים גבוהים?
"אבסולוטלי! אבסולוטלי!".
בשבוע האופנה גינדי תל אביב Fashion Week יציג אוברזון ביחד עם בתו קארן את הקולקציה "בין קודש לחול", שנקראה על שם מקור ההשראה שלה, מופע של להקת המחול הקיבוצית בו צפה המעצב לפני מספר חודשים. לדבריו, זאת הפעם הראשונה שהוא מעצב קולקציה עם השראה מוסדרת, והתצוגה אף תיפתח עם קטע מחול מתוך המופע. "הקונספט של התצוגה הוא בין אדמה לשמיים, בין צבעי אדמה וחול לצבעי שמיים. אלו צבעים שלא נגעתי בהם אף פעם באופנה. איך מוטי אמר לי: 'מה, אין שמלה שחורה?!' לא, אין ולו אחת", הוא מספר. "העיצוב שלי תמיד היה אדריכלי, ומתחיל בשרטוט. אני לא מאלה שלוקחים בד, תופסים אותו עם סיכת ביטחון ואומרים 'הנה בגד'. יש חשיבה מאחורי כל דגם. אני חושב שאם אנחנו כבר מדברים על עבודה של 50 שנה, הניסיון שצברתי לימד אותי רבות על מה לא לעשות. בעבר השקעתי המון בבלוף. הייתי מציג חלקים מהקולקציה שהיו צעקניים רק כדי לקבל Press. היום גם העיתונות יודעת לזהות מוצר טוב. כבר אי אפשר לשעשע עיתונאים. אם זה טוב - זה טוב. כשזה בלוף - מגלים את זה מהר מאוד".
בשנתיים האחרונות מקדיש אוברזון חלק ניכר מזמנו לפעילות שאינה עיצוב אופנה. הוא עובד עם סטודנטים צעירים בשנקר, שם הוא מעביר קורס בעיצוב כללי, נותן הרצאות בפני אדריכלים, ומקיים שיתופי פעולה בתחום העיצוב, למשל עם חברת מטבחי זיו, עבורה עיצב ארבעה מטבחים בהשראת סרטי קולנוע ופיסול. בשבוע שעבר הוצב פסל שיצר בעיר שנגחאי בסין, אך בשל שבוע האופנה שאמור היה להתקיים במקביל, ויתר על הנסיעה.
כשהוא נשאל אם לדעתו צריכה להתקיים רטרוספקטיבה מעבודותיו באחד המוזיאונים בישראל, הוא עונה לחיוב, אך מסביר שמלאכת האוצרות תהיה קשה ביותר, משום שהוא לא שומר דגמים שלו מהעבר. גם לא סקיצות או תצלומים. לא סנטימנטלי, כבר אמרנו? "אני עם הפנים קדימה", הוא אומר. "חוץ מהאישה והילדים אני מוכן להחליף הכול. אין לי אהבות לחומר". כך גם עם הקולקציות שהוא מעצב. "אם תשאל אותי מה הקולקציה הטובה ביותר שלי – זו תהיה האחרונה שהצגתי, בשבוע האופנה אשתקד", הוא מסביר. "אני חושב שלפני חמש שנים עשיתי דברים נוראיים".
מן הסתם, בחמישים שנות קריירה היו לך גם קולקציות פחות טובות.
"בטח שהיו. אני חושב שיש קולקציות שעיצבתי שהיתה בהן האמת שלי, והיו קולקציות שהוצגו בתצוגות גדולות, שבהן העיתונות והפרסום הכתיבו את העשייה. לפני כשנתיים התפרסמה ביקורת שבה נכתב שהתצוגה שלי היתה משעממת ולא חדשנית. למרות שאני מבין את הכתב, הביקורת הזאת לא עשתה לי כלום. עשיתי את האמת שלי ובסופו של דבר הלקוחות שלי אהבו מאוד את מה שהן ראו".
מי הן הלקוחות שלך?
"שחקניות כמו גילה אלמגור, נשות עסקים, נשים של אנשי עסקים. אין אצלי סלבס ופליטי ריאליטי. אני לא נגד שהן יבואו אליי, אבל יוצאי ריאליטי זה לא אנשים שהייתי רוצה להלביש. אני רואה תוכניות ריאליטי כמו 'מאסטר שף' ו'היפה והחנון', אבל 'האח הגדול' ממש לא מדבר אליי. אני מעדיף להלביש שחקניות לפסטיבל קאן מאשר את נעמה קסרי מהישרדות".
איך לדעתך מתלבשת הישראלית הממוצעת?
"לאחרונה הלקוחה הישראלית מתלבשת מעולה. אני מוכרח לומר שלטעמי העולם התקלקל ומפלס הכנרת עלה. יש לאישה הישראלית היצע אדיר מכל העולם. פעם לא היה, והיא נאלצה לקנות הכול בחטף. היום אפשר לקנות יפה וטוב בזארה. זה לא יצרנים קיקיוניים מדרך יפו, שעושים דברים זולים מחומרים לא איכותיים. אני חושב שהאופנה הישראלית מתפתחת בדומה לקולינריה המקומית. יש כאן אוכל ברמה גבוהה - מרמת חומרי הגלם ועד האסתטיקה על הצלחת. גם האדריכלות פה מצוינת. בכלל, יש פה התפתחות אסתטית מדהימה. אני, כמה שאני אולי לא ידוע כפטריוט, מאוד אוהב את המדינה שלי. אף אחד לא יוציא אותי מכאן".
