מרב המאמצים: למה התקשורת כל כך מפחדת ממרב מיכאלי?

מרב מיכאלי מעצבנת, אבל זה לא חדש. מה שכן, מאז שהיא הצטרפה לפוליטיקה מצאתי שהיא מעצבנת הרבה יותר. וידוי: אינני מצביעה לעבודה, אבל משהו מאד מוזר קרה בימים הספורים מאז שמיכאלי נוספה לרשימה.

כתבי האישום האחרונים שצצו מספרים על מרב מיכאלי שהתפשטה בשידור, שפונה לכולם בלשון נקבה, שהתבטאה בחריפות נגד מדיניות הממשלה (בתור עיתונאית ואישה, כנראה, היא אמורה להתעסק רק במלמלה ועוגות שיש). מדי פעם מוזכרת העובדה שהיא בזוגיות יחד עם תמונה של ליאור שליין (הכצעקתה! פמיניסטית קיצונית ומטורללת שמקבלת גבר לחייה?!), לובשת רק שחור (בארור, זה מרזה!), ואפילו העזה לדבר על הטאבו המוחלט בחברה הישראלית: תופעת הקורבן-מקרבן בעולם הקשה של הגזענות בעיירות הפיתוח.

ובכל בליל תשומת לב הזאת, שום מילה חיובית.

יאללה, להטביע אותה. מרב מיכאלי (צילום: דודו אזולאי)

למעשה, היחס למיכאלי הוא כאילו היא איזו בטלנית מהרחוב שנכנסה לממשלה סתם כך, נטולת רקורד. כלומניקית. וגם בכלל, בשביל לפלפל את העניינים, יש בינה לבין שלי יחימוביץ' קאט-פייט. נו, נשים, ברור. מיאו!  

העיניים הגדולות, הדעתנות, השיער בצבע פחם משאירים אותי ללא ספק: עלינו להטביע אותה בנהר כדי לוודא שהיא איננה מכשפה.

וזה אכן מה שמשפטי השדה המביכים ברחבי הרשת עושים לה.

השובבה והג'ינג'ית

"מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה", כתב יוסי ורטר ב"הארץ" ביום שישי האחרון. "שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19".

קודם כל, בואו נבהיר דבר אחד: כפי שציינה העורכת הספרותית רנה ורבין בפייסבוק שלה, שפת נקבה הוא מונח שלא קיים. לשון נקבה אולי, אבל שפת נקבה זה סתם לא לדעת את שפת העברית. אז זה קודם כל. ועכשיו לשאר התוכן: אין ספק שכל המעשיים הפוחזים הנ"ל ראויים להוקעה כשמדובר באישה. אפילו שמדובר בפעילה חברתית עם רקורד של התנדבות במשך כל חייה הבוגרים, כולל 16 שנים במרכזי סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אפילו שמדובר במישהי שלא מתקפלת מעמדותיה למרות הביקורת.

הו כן, אל לנו להתבלבל ולהתייחס להשיגיה, בואו נדבר על ציצים ובלשנות.

יאללה, לשרוף אותה!

לא עדיף דוגמנית ערומה?

סירובה לפנות לקהל בלשון זכר? חטא! כאילו שדיבור בלשון זכר (או שפת זכר? אני חייבת לברר עם יוסי ורטר מה המונח הנכון. הוא נשמע כזה אדם משכיל) הוא טבעי, בסיסי והגיוני. הרי כשהופכים את היוצרות, איזה כאוס! פניה לגברים בשפת נקבה? מיכאלי, זה מזעזע! מספיק! הרי יותר הגיוני לפנות לנשים בלשון זכר כי לשון זכר מייצגת את הרוב העולמי של האוכלוסיה.

קונפורמיזם, מכשפות, קונפרמיזם, המשיכו הלאה עם התוכנית, תבלעו את הגלולה המרה ותסתמו. הרי אם נתחיל להתייחס לכולם בשיוויון, מה יהיה לנו כאן? עדר של מרב מיכאליות שועט אלינו עם פתקי הצבעה והצעות חוק שוויוניות מתקתקות.

איכס.

אני בהחלט מעדיפה מודל לחיקוי של דוגמניות ערומות, ולא נשים דעתניות וחזקות שמצליחות לעצבן עם החוצפה והעוצמה שלהן.

והפואנטה של מיכאלי עם פנייתה לקהל בלשון נקבה ברורה כשמש, ועם זאת נעלמת מעיני המבקרים. הרי נשים יכולות להיות כנועות, מגוחכות, מושפלות – אבל זה כנראה לא בסדר כשמדובר בגברים. וזה נורא משפיל שפונים לגבר (!!) בלשון נקבה. איכסי פיכסי, נקבות זה חלש וקטן וכנוע. צחוקים איתך, יא פדחנית.

אבוי לך, מרב מיכאלי הנאה, הנשית (שיער ארוך, זוגיות, יש עדויות לא רשמיות על יכולותיה בבישול וסידור הבית), שאינך נופלת בקטגוריה הראויה. 

ומה יהיה הלאה?

למרות שיש פה משהו קצת מוזר. לא ראיתי שקוראים לגבר "שובב", ולא נדמה לי שאריה דרעי, עבריין מורשע שישב בכלא, קיבל כזה יחס מזלזל כשנכתבו סקירות עליו ברחבי הרשת. הו לא. כל הגברים הגדולים והחסונים בפוליטיקה קיבלו התייחסות רצינית לעוולותיהם (שזאת לשון נקייה כדי לומר: פשעיהם המתועדים).

שובבה. סתיו שפיר (צילום: עמית שאבי)

רק מיכאלי מקבלת נו נו נו של ילדים על זה שהיא הראתה חזיה בשידור חי. הו האימה! ראינו את רצועות החזייה של מיכאלי כביקורת ליחס של הקולגות שלה לקורבנותיו של משה קצב, איזה מעשה נטול רווח אישי, חצוף ונועז.

הרבה יותר חצוף ונטול רווח אישי, למשל, מלקיחת שוחד, נפוטיזם, וחפינת כספי ציבור ישר לתוך הכיס כמו שאר הליצנים שמסתובבים בכנסת.

אבל לא לא! המשוגעת הזאת העזה לנקוט עמדה. והיא אישה! אללי, מה הבא בתור, זכות הצבעה לשחורים?!

אני די בטוחה שחוסר הרלוונטיות לפואנטה שמיכאלי זוכה לו הוא כי זאת "היא" ולא "הוא". ואני עוד יותר בטוחה בעובדה שלמרות שמרב מיכאלי אולי לא תאהב אותי (דעותינו שונות ברוב הדברים, וגם אני מחמיאה לעצמי, אין לה מושג מי אני), אני מחבבת אותה יותר ויותר.

העובדה שמתייחסים אליה כנערה פוחזת ושובבה, או סוטת מין שהתפשטה בשידור מבהירה לי עובדה אחת פשוטה: מרב מיכאלי צודקת. וזה, תסלחו לי, מחזה נדיר בשמי הפוליטיקה הישראלית.