הדפסה
לכתבה באתר
גבר במרפאת נשים?
היום, תוך כדי ההיריון השני שלנו, אני זוכה להיזכר בשנית בכל אותן אבני דרך משמעותיות בהן התעלמו ממני באלגנטיות ופנו לדבר אך ורק עם אשתי, כאילו גורל הצאצא המתפתח לו בבטנה אינו מענייני במקרה הרע או מעניינה בלבד במקרה הטוב. אני קורא גם את זהר כרמי שפותחת את האינטרו שלה בכך שלגבר אסור להציק לאישה בשעת הלידה על אף שהכוונה היא שלמעשה, כדאי שכולם יעזבו אותה (אבל למען ההגינות, היא אכן אומרת את זה בדיוק). ואני לא שוכח את המבטים התמהים לראותי במרפאות בריאות אישה שונות ואת המשפט השגור בכל פעם שאני נכנס: "אתה לא במקום הנכון".
אז נשים יקרות, אני לגמרי במקום הנכון. ההריון שלכן, הוא גם שלנו. אני יודע שכבנות זוג אתן יודעות את זה ומעריכות את זה כאשר בן זוגכם הוא שותף פעיל ומתעניין, אך יש משהו חברתי בתפיסת ההריון המדיר את הגברים מן הזכות הבסיסית להיות חלק רגשי ומתרגש מן התהליך.
כן, אני יודע שמי שהביא להיות המצב כמות שהוא הם דורות על גבי דורות של גברים שתפסו את תפקידם החברתי-משפחתי באופן שונה מ"הגבר החדש". גברים שלא הגיעו אפילו לחדר הלידה ואולי אפילו לא לבית החולים. גברים שנתנו לנשותיהם לגדל את הילדים בלי להכיר אותם או בהם או בלי שיהיה להם אכפת. אני יודע. אבל אני לא שם כבר. אנחנו לא שם כבר. והגיע הזמן שתתקדמו משם כבר, כי אנחנו כבר התקדמנו.
אישה במוסך?
עכשיו, למען הסר ספק, אני לא מתיימר לומר שאנחנו עוברים בדיוק את כל חוויות ההיריון כמוכן וברור לי כי ברמה הפיזיולוגית, הסבל (או הגהינום אפילו במקרים מסויימים) שאתן חוות, הוא רחוק מאוד מהאופן בו אנחנו חווים את ההיריון, אבל אני כן אומר שגם לנו יש חווית היריון. אולי שונה משלכן ברמות שונות, אך לא פחות משמעותית ולא פחות חשובה ואתן יודעות מה? רצופה קשיים גם היא. רוצות דוגמאות?
גברים שמעוניינים להיות מעורבים בתהליך ההריון צריכים לשבור חומה של סארקאזם מהסובבים אותם. הם צריכים לעמוד ולדרוש את זכותם לכך. תזכירו לי מתי הייתה הפעם האחרונה שהסתכלו עליכן בזלזול כשאמרתן שאתן קשורות לעובר שלכן?רוצות עוד דוגמא? מכירות את זה שאתן נכנסות עם בן זוגכן למוסך ואוטומטית פונים ישר אליו, למרות שבחלק ניכר מהמקרים הוא מעולם לא הרים מברג מימיו? אותו דבר. אנחנו צריכים לרדוף אחרי כל פיסת אינפורמציה, אחרי כל התייחסות, כל מבט מבעלי מקצוע. בין אם זו אחות ההריון, הרופא/ה המטפל, בבדיקות שונות ובמקרים מסויימים אפילו בהכנה ללידה. וזה בלי להזכיר את הפרצופים של אחיות טיפת חלב לפני ואחרי הלידה.
אוהב אותך, אבל את מעצבנת
הדוגמא השלישית והאולטימטיבית יכולה להיפתח במשפט קונטרה לזה שפתח את המאמר הזה - "נשים חייבות להיות אלו היולדות כי הן לא חזקות מספיק בכדי להתמודד עם בן זוג מתודלק הורמונים ועל סף פיצוץ יום יומי". כן, אני מדבר עליכן ועל ההתמודדות אתכן. תנו לי לומר לכן - זה לא פשוט. אנחנו אמנם מעריכים כל רגע בו אתן סוחבות את העתיד להיות היקר לנו מכל, אבל כמו שאנחנו לא צריכים להתמודד עם הכאבים, אתן לא צריכות להתמודד עם עצמכן. אנחנו באמת מתים עליכן, אבל אתן מעצבנות, תודו.
בסופו של דבר, מה שאני מנסה לומר זה שאנחנו באמת רוצים להיות שם, להתעניין, להיות פעילים. אנחנו באמת רוצים להיות חלק בהריון הזה. זה לטובת כולם: האישה, הגבר, הילד. בהחלט הגיע הזמן שנשים, מטפלים ואנשי צוות, יכירו בנו כחלק מהעניין ולא נלווים גרידא, במקרה הטוב. ובאמת הגיע הזמן שגברים אחרים יפסיקו עם הזלזול. זה לא מקדם אותנו. ומעבר לכל, זו זכותנו ואנחנו לוקחים אותה.
זהר כרמי בפוסט תגובה לעמרי:
"בלידה, הגבר רק מפריע ", משתפת אותנו זהר כרמי בדעתם של מומחים בינלאומיים ללידה. למעשה, הם מציעים לנו, במקום להפריע, פשוט לשבת בינתיים ולסרוג.
זהר, עם או בלי יכולות הסריגה שלי, הייתי משמעותי בלידה הראשונה ובכוונתי להיות גם בשניה (ואני חייב את זה לאישתי). אבל אם זה מעודד אותך, תיקוני התפירה בבית עלי...
