לא קל להסתובב בעולם עם התואר "המפורסמת המכוערת בבריטניה". במיוחד, אגב, כשאת זוכה בו שלוש שנים ברצף, וכשחיפוש הצירוף "מירנדה הארט מכוערת" בגוגל מניב לא פחות משני מיליון ו-700 מאות אלף (!) תוצאות. "זו עבודה קשה", מודה הקומיקאית מירנדה הארט, הבריטית הראשונה שזכתה לכבוד המפוקפק הזה, "אבל מישהו צריך לעשות אותה, לא?".

 

אם אתם לא גרים בלונדון פינת ליברפול, סביר להניח שמעולם לא נתקלתם בשמה של הארט, וההפסד, אגב, כולו שלכם. מדובר באחת הקומיקאיות המחוננות שידעה האומה הבריטית, שהמראה שלה אולי לא יהמם אתכם, אבל הבדיחות שלה כן. בהומור ציני, שנון ובעיקר אנגלי כבשה מירנדה את לב הקהל הבריטי למרות המראה ה - ובואו נשתמש כאן במילים עדינות - לא ממש מצודד.

 

"אני שמחה שאני לא בחורה מושכת", הודתה מירדנה בראיון לדיילי מייל. "אני באמת שמחה. ראיתי את הנשים האלה שמנסות להיראות מושכות כל הזמן, ואני חושבת שזה פשוט מתיש. בנוסף, כשאת בת 20 ויפה, הכל בא לך בטבעיות, העולם פשוט פורש לך שטיח אדום. לי מעולם לא הייתה את הבעיה הזו".

 

התחבאה בבית וסירבה לצאת

 

היא נולדה בדבון (ב' רפה, חלק מבריטניה הגדולה) לאב שהיה קצין בצבא המלכותי ואף פיקד על ספינה שהארגניטינים הצליחו להטביע במהלך מלחמת פוקלנד, ובניסיונו לברוח נכווה קשות וסובל מגוף מצולק עד היום הזה ולאם שלמרות שבאה משושלת ארוכה של מפקדים בכירים, הייתה עקרת בית וטיפלה באביה.

 

הארט, כך היא מספרת, תמיד רצתה להיות קומיקאית, אולם הכתפיים המוצקות שלה, בתוספת העובדה שהיא מתנשאת לגובה של 1.85 סנטימטרים גרמו למוריה לחשוב שהיא מיועדת לדברים אחרים לגמרי. היא ניסתה כמעט כל סוג של ספורט (כולל תקופת מבחנים די מרשימה בקבוצת הנשים של מועדון הכדורגל קווינס פארק ריינג'קס) ולדבריה "הייתי גרועה בכולם באותה מידה. זו הייתה ללא ספק מתת אל".

 

למרות שעשתה תואר במדעי המדינה, היא מעולם לא תכננה לעסוק בפוליטיקה או ביחסי חוץ ("תמיד דמיינתי את עצמי מגיעה למבחני הקבלה ואת הבוחן אומר לי 'אנחנו רוצים להרשים את העמים האחרים, לא להפחיד אותם'") ועסקה בעיקר בעבודות מזדמנות, ביניהן מזכירה בכמה משרדים שונים ("למדתי מזה המון. אתם צריכים לראות את האאוטלוק שלי, אין דברים כאלה").

 

גם תקופת הפוסט - אוניברסיטה שלה לא הייתה מוצלחת במיוחד. הארט לקתה בפחד נפשי לצאת מהבית, מחלה שבעקבותיה חזרה לבית הוריה והסתגרה שם כמה חודשים טובים. "הייתי מאוד עצבנית כשהייתי בחוץ", סיפרה בראיון. "חשבתי שהעולם הוא מקום מפחיד ולא נעים, ופתאום זה התפרץ. יש אנשים שקורסים לחצי שנה ואז יוצאים מזה. אני פשוט התחבאתי בחדר בבית של ההורים שלי וסירבתי לצאת. שם, בעצם, התחלתי לכתוב, אבל בחיים לא חשבתי שיהיה לי אומץ להופיע עם זה".

 

בעקבות ניסיון להתגבר על המחלה שלה הכריחה את עצמה לעבור לאדינבורו המרוחקת. "התעקשתי שזו תהיה דירה בלי חימום", היא מפתיעה. "הייתי חייבת משהו שיגרום לי לקום מהמיטה בבוקר". אחרי שנה של מגורים שם ניגשה לפסטיבל אמנים חובבים וביקשה להופיע. השאר, כמו שאתם בוודאי מנחשים, הוא כבר היסטוריה.

 

באחת ההופעות שלה, לגמרי במקרה, ישבה גם מפיקה בכירה של הבי.בי.סי וצחקה עד דמעות. היא הזמינה את הארט ללשכתה, והארט הציעה לה סיטקום על בחורה בגובה 1.85 שקוראים לה "אדוני" הרבה יותר מפעם ביום. וכך החלה מירנדה את המסע שלה ללבו של הקהל, וכבשה אותו, כמו גם את מבקרי הטלוויזיה, שהעניקו לה את פרס "תוכנית הטלוויזיה הטובה ביותר באנגליה" וכן את פרס "ההופעה הקומית הטובה ביותר".

 

שונאת כל דבר שראיתי במראה

 

הארט, כאמור, צוחקת לא מעט על המראה שלה, אבל לא קשה לראות כמה היא הייתה מעדיפה שלא לצחוק ממנו. "בואו נודה בזה", אמרה בראיון ל"דיילי מייל", "רוב הזמן אני פשוט נראית כמו גבר ששם על עצמו שמלה". בראיון אחר לגארדיאן אמרה "ביליתי שנים ארוכות בהתבוננות במראה ואני חושבת שהצלחתי להכניס כל דבר שקשור בהופעה שלי תחת הסעיף של 'לא אוהבת'. אני מכריחה את עצמי לאהוב את זה, כי אני לא יכולה לשנות את זה. עם זה אני צריכה להסתדר".

 

אלא שעכשיו, בגיל 40, יוצאת הארט אל משימת חייה האמיתית: לאהוב את מה שהיא רואה במראה ("אף פעם לא הייתי סמל סקס. אני חושבת שאני צריכה לנסות את זה פעם אחת לפני שאני פוסלת את זה על הסף") לצורך כך חברה אל מגזין האופנה "טטלר" והציעה להם שיעשו לה מייק אובר. המגזין, כמובן, התלהב לסלבריטי מסוגה של מירנדה והתוצאות, האמת, מדהימות. למעשה, עד עכשיו אנחנו לא ממש בטוחים שזו היא. בין לבין היא גם חילקה כמה עצות אופנה לקוראות הצעירות, ביניהן העצה "יש לי פתרון מעולה לאנטי - אייגי'נג: קוראים לזה לאכול. לי זה מוציא יופי את העור".

 

אבל בין שלל הבדיחות, כאמור, הארט גם דיברה קצת ברצינות: "לא קל לי עם רומנטיקה, אף פעם לא היה לי קל. בנוסף למראה שלי אני גם חרדתית, מה שהופך אותי לחבילה גדולה ולא ממש פשוטה. אני מחפשת מישהו גבוה שיהיה לי איתו נוח ובעיקר: מישהו שממש ממש יצחיק אותי. וגם שיתן לי להיות היסטרית חסרת שליטה מדי פעם. לעיתים די קרובות, אפילו".

 

עד שתמצא את האחד שלה, אין ספק שלפחות מבחינה מקצועית להארט מעולם לא הייתה תקופה מקצועית טובה יותר. העונה השלישית של הסדרה שלה עולה בחודש הבא, וממש לפני כמה ימים יצא לאור ספרה הראשון "האם זו רק אני?" שלא עוסק, אם תהיתם, בפיזיקה גרעינית, אלא שוב מאגד את חוויותיה המשעשעות מהחיים. סמל סקס, כנראה, היא לא תצליח להיות (היי, אנחנו נצביע לה) אבל הארט היא ההוכחה שגם אם לא כל אחד מצליח, המסע הוא בהחלט קורע מצחוק.