המשפט "באפריקה יש מיליוני ילדים רעבים", שדוקלם באוזננו בכל פעם שסירבנו לצלחת גדושה במזון, אולי נשמע כמו קלישאה, אבל למרבה הצער אכן אחד מכל שישה בני אדם בעולם סובל מחרפת רעב ומוקדי הרעב החמורים נמצאים באפריקה. זה מה שהניע את ד"ר שושן הרן לפתח מודל שיפתור את המצוקה ולקוות שמציון תצא תורה, לפחות בתחום הזה.
 
בשיח המתמשך על הרעב והעוני העולמי מתגלגלים שוב ושוב אותם פתרונות: יש מספיק אוכל לכולם, צריך רק לחלק אותו אחרת; כדי לעזור לעניים צריך לתת להם חכות ולא דגים; לא יהיה פתרון בלי מעורבות ואחריות חברתית. ואמנם אף אחד לא מתווכח על הרעיונות האלה, אבל אף אחד גם לא מצליח ליישמם בצורה יעילה. הרן, בת 56 ואמא לשלושה בוגרים, אמנם לא מתיימרת לפתור את משבר הרעב העולמי בעצמה, אך עם זאת הגתה תוכנית סיוע שמאגדת בתוכה את שלושת הפתרונות שכולם מדברים עליהם. אם המודל שבנתה יצליח, לאלפי חקלאים עניים באפריקה יהיה מה לאכול ואחרי הקטיף גם יישאר להם כסף להשקיע בילדיהם.

 

לזרוע זרעים של שינוי

 

הרן, המחזיקה בפוסט דוקטורט בביו טכנולוגיה ובניסיון בן 11 שנים בתפקידים בכירים בחברת "הזרע", רתמה את הידע החקלאי, הניסיון המעשי והקשרים עם החברות המובילות בעולם בתחום טיפוח הזרעים לטובת המיזם שלה: Fair Planet.

 

הרן מסבירה, שאחד הגורמים שכולאים את החקלאים באיזורים הנחשלים במעגל העוני, הוא איכות הזרעים הירודה בהם הם משתמשים. הזרעים מגיעים מארגוני סיוע, שאין בכוחם לספק זרעים איכותיים או מופקים מיבולי העונות הקודמות. התוצאה: יבולים דלים, שאי אפשר לשבוע מהם, וודאי שלא להתפרנס. הרן מאמינה, שעם זרעים איכותיים והדרכה בסיסית, גם שדותיהם של החקלאים בעלי האמצעים הפשוטים ביותר יוכלו להניב יבולים גדולים פי חמישה ממה שהניבו עד כה. למשפחות יהיה מה לאכול וגם יישארו להם מספיק ירקות למכור בשוק, להרוויח כסף כדי לקנות את מחזור הזרעים הבא ולהישאר עם עודף.

 

"תעשיית הזרעים היא בעיני מדהימה", אומרת הרן. "היא אחראית על המזון בעולם. כל האוכל שאנחנו אוכלים בסיסו בצמחים, גם אצל מי שלא צמחוני. תעשיית הזרעים אחראית לפתח ולטפח זנים שמתאימים למגוון עצום של תנאי גידול. לחברות יש יכולות אדירות. מצד שני, אני קוראת על הרעב בעולם. חשבתי על פלטפורמה שתחבר בין היכולות של חברות הזרעים לבין החקלאים המרודים באפריקה. מדובר בצעדים קטנים לפתרון בעיה גדולה. אני מתחילה לעבוד בקטן, מוכיחה את המודל. פוטנציאל היבול הוא לפחות פי חמישה ממה שמקבלים היום, יבול באיכות שאפשר למכור".

 

חברות הזרעים והחקלאים הפשוטים: כולם מרוויחים

 

על פי המודל של הרן, חברות הזרעים יספקו למרכזי ההדרכה באיזורים המשתתפים בתוכנית כמה זני ירקות לגידול ניסיוני (חשוב לציין שלא מדובר בזנים מהונדסים גנטית). במשך שתי עונות צוות מקצועי יבחן איזה זן הוא המתאים ביותר לתנאים הספציפיים באותו מקום. בתום תקופת הניסוי החקלאים יוכלו לקנות את הזן הנבחר באשראי ולשלם רק לאחר ששדותיהם יניבו יבולים.

כך, לחקלאים יהיו שדות משגשגים וכסף ביד ולחברות הזרעים יהיו לקוחות חדשים. הרן מגדירה את המיזם שלה כגשר בין היכולות של חברות הזרעים, לבין הצרכים של החקלאים באיזורים הנזקקים.

 

העבודה התחילה בקיץ שעבר והמשימה הראשונה היתה לרתום את חברות הזרעים, שבדרך כלל מתחרות ביניהן - עבור "פייר פלאנט" הן משתפות פעולה. "מי שנחלץ לעזרתי היה מנכ"ל חברת 'הזרע', רמי דר, שהבין את המודל מהר ותוך ימים חתם על מכתב הבנות, לפיו החברה תיתן את הזרעים בחינם", מספרת הרן. "אחרי זה הורחבו שיתופי הפעולה והשגתי גישה לכמעט 50 אחוזים מזני הירקות בעולם".

 

אני משתאה מהנתון המדהים והרן מסבירה, שהחברות פועלות בתחום האחריות החברתית, מה שמוכר בשפה העיסקית כ-SR.

 

לשאלה האם "פייר פלאנט" היא הזדמנות עבור החברות למימוש ערכי, משיבה הרן: "זה מימוש של לעשות טוב. אמרתי למנכ"לית של חברת זרעים גדולה, 'זה יאפשר לכם לשפר את התדמית שלכם' והיא ענתה לי 'את לא מבינה, את פשוט נותנת לי אפשרות לעשות טוב'. אני דיברתי במונחים של חֲבָרוֹת והיא דיברה במונחים של בני אדם. זה היה מאוד מרגש".

 

בשלב הבא הרן הייתה צריכה לאתר שותפים. פייר פלאנט חברו לפרויקט חקלאי שמשרד החוץ הישראלי שותף בו באתיופיה והמנוהל על ידי יועץ הביוטכנולוגיה ד"ר אביחי אילן. בינתיים התגבש בארץ צוות הכולל אנשי מקצוע רב-תחומיים שמוביל את המיזם בהתנדבות. חברת "נטפים" הישראלית תרמה את כל ציוד ההשקיה והגיע הזמן לצאת לשדה ולהתלכלך בבוץ האתיופי, במובן החיובי ביותר

 

לעשות שינוי במקום הכי כואב

 

"בתחילת ספטמבר זרענו את הזרעים הראשונים ובהמשך הוכן השדה והותקן ציוד ההשקיה", הרן מספרת. "חבר'ה ישראלים צעירים, מתנדבים של 'פייר פלאנט', הצטרפו לצוות המקומי, על מנת לבצע את מבחני הזנים בשטח בשיטות גידול מקומיות".

 

התנאים הדלים באתיופיה דורשים הרבה תושיה מצד הצוות. יום לפני השתילה הראשונה, כשההתרגשות בשיאה, התחוללה דרמה. על מנת להשקות את השטח הובא למקום מיכל מים, שהוצב על רמפה בגובה שלושה מטרים, שבנו העובדים המקומיים. הם מילאו את המיכל, בנפח קוב אחד, במים שיועדו להזרמה מבוקרת לשתילים. כובד המשקל מוטט את הקונסטרוקציה, המיכל נפל והתרסק. לכאורה, אי אפשר היה להתחיל בעבודה ונראה כאילו 'פייר פלאנט' עומד להפסיד שנה שלמה של זריעה וקטיף. בעת ההתרחשות הרן היתה בישראל, לחגוג את נישואי בתה. היא קיבלה את החדשות מורטות העצבים יום אחרי החתונה. מהמרחקים דווח לה שהמתנדבים לא איבדו עשתונות: הם מצאו משאבת "פקפק" קטנה אצל חקלאי מקומי, ואילתרו מערכת השקיה מהנהר הסמוך אל השדה וכך הצילו את הניסוי.

 

אני שואלת את הרן, אישה עם קריירה מרשימה, מה גרם לה להקדיש עצמה למיזם התובעני. "את יודעת שיש יכולות, את יודעת שיש כיסי רעב ואת שואלת איך אפשר ליצור את החיבור ואיך ליצור את השינוי בצעדים קטנים", היא עונה. "הייתי הרבה מאוד שנים בחברות הזרעים. אנשים הם אנשים הם אנשים. לפני שעזבתי נפגשתי עם מנהל מאוד בכיר ב-Limagrain ואמרתי לו שזה מה שאני רוצה לעשות. שאלתי אם ילכו איתי על זה. כשאמרו כן, החלטתי שאני קופצת למים. ידעתי שיש לי בסיס, הרגשתי שאני יכולה לעשות את זה ולכן אני חייבת לעשות את זה. עצם העובדה שאני יכולה לעשות את זה, חייבה אותי לעשות את זה. פשוט ככה. אמרתי 'זהו, אין ברירה'. ולמה אפריקה? כי שם הכי כואב".

 

הרן היא לא רק כמוסה אנושית של ידע, מקצועיות ורצון להרבות טוב בעולם, היא גם "ממצא אנתרופולוגי נדיר"; קיבוץ בארי, שהרן חברה בו, הוא מאחרוני הקיבוצים, שמתנהלים במודל השיתופי הישן. בקיבוץ מצליח כמו בארי, השיתוף מאפשר לחברים לממש כישורים ומיזמים, שאינם בהכרח בעלי ערך כלכלי. בכך, הם מגשימים את ערך המעורבות החברתית, שהקיבוצים חרתו על דגלם בעבר וקצת התמוסס עם השנים. "אני מרגישה מאוד בת מזל", היא אומרת. "אני שייכת לקהילה חזקה, קיבוץ בארי מאוד מפרגן ומאוד תומך".

 

"הבעיה הכי קשה", משתפת הרן, "היא לגייס כסף. לפיילוט הזה הצלחתי לגייס כסף מאנשי עסקים, שהתלהבו מהפרויקט ותרמו. גם קיבוץ בארי וחברות הזרעים תרמו, אבל זה היה הפיילוט. להמשך צריך עוד כסף - מכל מי שיש לו ורוצה לעזור ומכל מי שמאמין, שצריך לעזור לאוכלוסיות מוחלשות ולתת להן חכות ולא דגים".

 

היכנסו לעמוד הפייסבוק של המיזם ולאתר הרישמי כדי להתעדכן, להתנדב ולתרום.

 

צידה לדרך:

אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין; אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כף, ואם אין לו כף - אז יש לו כפית.

(- עמוס עוז)

 

לאתר מהות החיים

 

 

מתנדב ישראלי בשדות (צילום: באדיבות Fair Planet)
מתנדב ישראלי בשדות (צילום: באדיבות Fair Planet)