הדפסה
לכתבה באתר
שבוע האופנה TLV תם ונשלם אמש (שלישי) לקראת חצות. מחציתו השנייה של יום התצוגות השלישי והאחרון החלה ברגל ימין, עם שתי תצוגות מעניינות של עידו רקנטי ואילנה אפרתי, ממייצגי הישראליאנה המקומית, שעיצוביהם משדרים בקלילותם, באופיים ובנינוחותם את יסודות האופנה הישראלית.
מיד אחריהם הציגו מעצבי האופנה ירון מינקובסקי ואופיר דהאן, שהתקינו קולקציות ערב מושקעות ועשירות בשמלות ערב. אלא שלמרות הכוונות הטובות - השניים האחרונים החטיאו את המטרה. היה מצופה ממי שמבקש להציג בשבוע האופנה, להרכיב קולקציות חזקות, ראויות ובלתי נשכחות, וזה לא היה המצב. בניגוד לשנה שעברה, בה נוצר באז בתקשורת הזרה סביב המעצבים דורית בר אור וששון קדם, השנה בעיקר התנהל הדיון של העיתונאים מחו"ל סביב הפיצול של שבועות האופנה ומזג האוויר ההפכפך של תל אביב.
נראה, אולי המצב ישתנה בחודש הבא, בשבוע האופנה גינדי תל אביב, שהבוקר פרסם כי יתקיים, סופית ורשמית, במשך ארבעה ימים, בתאריכים 16-19.12. כמו כן פורסם הבוקר כי שבוע האופנה גינדי תל אביב יארח לתצוגה פותחת את בית האופנה האיטלקי מיסוני, שיציג לראשונה בחשיפה בינלאומית את קולקציית pre-fall 2013 של המותג. אין ספק, הפכנו לבירת שבועות האופנה.
עידו רקנטי
"הקולקציה היא חזרה אל שנות ה-70 מתוך עיניים פוטוריסטיות - כיצד בשנות ה-70 של המאה הקודמת ראו את העתיד", הסביר מעצב האופנה עידו רקנטי בתום תצוגת הקיץ שהציג אתמול אחר הצהריים, שנבנתה, לדבריו, תוך עשרה ימים בלבד. "ההשראה הראשונית היתה פיראטים", הוא אומר. "אבל משם איכשהו הגעתי אל שנות ה-70". מבין הקולקציות שהציגו המעצבים בני דורו ביומיים האחרונים, רקנטי היה היחיד ששמר על קו הקז'ואל האופייני לו, והציג קולקציה מדויקת ואחידה ברמתה, גם אם לפרקים היתה מונוטונית וחסרת מעוף. ייתכן שעריכה נכונה של הקולקציה ודילול מספר הדגמים שהועלו אל המסלול, היתה מספקת לתצוגה מראה עוצמתי יותר.
נקודות האור
האביזרים. האביזרים שקישטו את מראה הדוגמניות בתצוגה עוצבו, בדומה לשנה שעברה, בשיתוף פעולה עם מעצבת האביזרים שלי דהרי. יחד יצרו רקנטי ודהרי תכשיטים תיאטרליים עם ראשי פלסטיק של חיות כמו שור, אייל, היפופוטם ועוד, שנצבעו בצבעים זרחניים כמו ורוד או צהוב ושובצו כתליונים של מחרוזות חרוזי עץ גדולים ועגילי פלסטיק צבעוניים. אין ספק כי התכשיטים חיזקו את הקולקציה, הקפיצו את שמלות הדנים החלקות והעניקו להן כתמי צבע משובבים.
הקז'ואל הישראלי. עבודתו של רקנטי כמעצב אינה מתרחשת בוואקום, אלא כחלק מהוויה אופנתית מקומית. זאת הסיבה לכך שאי אפשר לפספס את טביעת ידו כמעצב ישראלי - מהגזרות הקלילות שמחמיאות לגוף הנשי ועד לצבעוניות שתיראה נפלא באור המקומי. זה התבטא באלמנטים רבים, ביניהם בד הג'ינס הכחול שבלט לאורך כל התצוגה בשמלות מידי ללא שרוולים עם חיתוכים גיאומטריים, באוברולים ארוכים וקצרים, ובשמלות בהדפס אבסטרקטי של ורוד וירוק רעל, ששולבו בפאייטים. "אני בא מקז'ואל ולשם אני נצמד", מאשר רקנטי.
הגזרות. רקנטי יוצר גזרות לא מורכבות במיוחד, שמצליחות לחתוך את הגוף בחוכמה. השמלות ברובן היו ללא שרוולים ובגזרה קרובה אל הגוף, ולא קצרות מדי, אלא בין אורך מידי למיני.
נקודת החושך
האוברולים. רקנטי הציג מספר אוברולים באורך מלא ושניים באורך הברך, שנראו לא תפורים כהלכה. הדבר צרם במיוחד בחלקם האחורי, כשהנוכחים באולם יכלו לראות עד כמה לא הונחו נכון על הדוגמניות. להבא, כדאי להימנע ממראה מביך שכזה בתצוגה כה חשובה.
אילנה אפרתי
עשור מאז העלתה בפעם האחרונה תצוגת אופנה, אילנה אפרתי חוזרת אל המסלול. על רקע עבודת וידאו ארט שהציגה גלי ים סוערים, הציגה מעצבת האופנה אילנה אפרתי קולקציית אביב-קיץ שנראתה באופן מקרי כמו המשך של תצוגת האופנה של עידו רקנטי. אפרתי מספרת כי רקנטי היה תלמיד שלה בשנקר, ומאשרת כי ניתן למתוח קו ישיר בין שתי הקולקציות. "היא האכילה אותי מרורים כסטודנט", צוחק רקנטי, אך מודה כי ייתכן ומשהו מכתב ידה של המעצבת חלחל אל עבודתו. בשיחה עם אפרתי בסוף התצוגה, הסבירה ארוכות על ההדפסים של הבדים שנעשו במיוחד לתצוגה באיטליה, וסיפרה כי ניסתה ליצור סיפור אוניברסלי של פריטי לבוש ללא גבולות. למרות דבריה, קשה להתעלם מהניחוח המקומי ומהקישור המיידי של המעצבת הוותיקה לאופנה הישראלית.
נקודות האור
הצבעוניות וההדפסים. אפרתי שילבה בתבונה בין הדפסי משי שנשלחו ישירות לאיטליה ונעשו שם, כהמשך ישיר לתערוכת היחיד "אני אף פעם לא הפסקתי לראות עננים", שהציגה לאחרונה בגלריה פריסקופ בתל אביב. הדפס עננים בכחול שמיים או צהוב סביון הבהבו על שמלות משי בגזרת גלבייה ועל חצאיות מידי קלילות, שריחפו על המסלול בקלילות. אפרתי עשתה שילוב מעניין בין בדים חלקים לכאלה בעלי דוגמאות פסים בחיתוכים גיאומטריים, שיצרו יחד קולקציה אלגנטית וקז'ואלית, שוודאי תתחבב מאוד על לקוחותיה של המעצבת.
האווירה הנינוחה. אפרתי היא מעצבת הדוגלת בנוחות. היא לא תציע ללקוחה בגד לא נוח או מעקצץ. את האמת הפנימית שלה היא בחרה להציג על המסלול באופן הפשטני והישיר ביותר. את הדוגמניות שצעדו על המסלול היא שלחה בכפכפי בירקנשטוק לבנים שטוחים ובשיער פזור ורטוב. בטרם עלו אל המסלול הכריזה כל אחת מן הדוגמניות במיקרופון את שמה ואת שם העיר ממנה הגיעה, לצלילי מוזיקה שהיתה תערובת של סגנונות וקולות מישראל ומהעולם. התחושה הסופית יצרה אווירה מחבקת וחמימה. "רציתי ליצור תחושה של איחוד ולא של הפרדה", אומרת אפרתי. "אנחנו כולנו בני אדם. ללא לאום וללא מדינה. לכן גם הקפדתי שהדוגמניות יאמרו את שם העיר ממנה הגיעו ולא את שם הארץ".
רמת הביצוע. בדומה למעצבים רבים אחרים בשבוע האופנה הנוכחי, גם אפרתי מספרת שהרימה את הקולקציה בעשרה ימים בלבד. כמעצבת הידועה ברמת גימורים גבוהה ובאיכות בלתי מתפשרת, היא הוכיחה שגם בזמן קצר היא לא מחפפת. הבגדים היו גזורים ותפורים לעילא, ונדמה כי הושקעה מחשבה רבה בבניית הקולקציה ובתפירת הפריטים, כולל הבטנות העבודה על החלק הפנימי של הבגד.
נקודת חושך
אנטי קליימקס. העיצובים של אפרתי שקטים מאוד, עד שלפעמים נדמה כי הדממה הזו מונעת ממנה את האפשרות לייצר שיאים בתצוגה. למרות שהתצוגה היתה טובה מאוד ושמרה על קו אחיד, כצופים חסרה לנו מידה כלשהי של תעוזה, או בדיקת הגבולות החורגים מעט מהקונבנציות המוכרות לה. לעתים כל שנדרש ממעצב הוא להסיט מעט את המבט ימינה או שמאלה.
ירון מינקובסקי
הקהל שצבא על הכניסה לתצוגת האופנה של המעצב ירון מינקובסקי הורכב משלל לקוחות מסורות, אי אילו סלבס זניחים וקומץ חובבי אופנה. בניגוד לתצוגות הערב של היום הקודם, שנותרו מיותמות מאדם, התצוגה של מינקובסקי התפקעה מאנשים, וגם מדגמים. מינקובסקי העלה אל המסלול מבחר רב ומגוון של שמלות ערב, אשר הציגו מעצב עם יד טכנית חזקה וטעם מפוקפק בבחירת הבדים ואופן הטיפול בהם. עם זאת, קשה להתעלם מכתב ידו של המעצב, ששומר על מקומו כאחד ממעצבי שמלות הערב הבולטים בצפון דיזנגוף. הוכחה לכך ראינו ממבטן שבע הרצון של כמה מהנשים באולם במהלך התצוגה.
נקודות האור
היד החזקה. כמעט כל שמלה שיצאה אל המסלול הפגינה טכניקה חזקה של עבודות יד. מינקובסקי הוא בין המעצבים היחידים שלא מפחדים לשחק בפלטת הצבעים, והוא אף מקפיד לייצר בעצמו את הטקסטיל, אם זה ברקמות שהוא משלב בבדים ואם זה באפליקציות ובגזירי הבד שפתחו את התצוגה. אפשר להתווכח על הסגנון של אלו, אך אין עוררין על כך שמינקובסקי מצליח להפגין יד חזקה בטכניקה.
תמונת הסיום. השמלות שיוצר מינקובסקי לא הצליחו להפגין מראה מלבב כשהוצגו כל אחת בנפרד, אולם תמונת הסיום שיצר המעצב, כאשר הציג את הקבוצה האחרונה שהעלה אל המסלול, יצרה תחושת עילוי קלה וצבעוניות מלבבת.
נקודות החושך
הסגנון. קשה לומר את זה בעדינות, אבל ננסה בכל זאת - מינקובסקי לא מתהדר בטעם משובח. הבדים שהוא בוחר, יוקרתיים ואיכותיים ככל שיהיו, סובלים תמיד מהפרזה. מינון, במקרה של מינקובסקי, היא בהחלט מילה גסה. אם זה בעיגולי הבד בשחור לבן שפתחו את התצוגה, או בגזירי הבד בדוגמת תלתן ולב בשחור - שנתפרו על שמלת ערב כאילו מדובר בתחפושת של מלכת חפיסת הקלפים. שזה, אם תשאלו אותנו, לא מראה שיחמיא ללובשת בערב שאינו קרנבל או מסיבת פורים.
הגזרות. בנוסף לסגנון העמוס והמיושן של מינקובסקי, קשה היה להתעלם מהגזרות השבלוניות והסתמיות שהעלה אל המסלול. נדמה כי הוא שם את יהבו על בדים שיתפסו את העין, במקום להתאמץ על גזרות מחמיאות יותר. ממעצב בעל שיעור קומה כמינקובסקי היה מצופה להרכיב גזרות מעניינות הרבה יותר מגזרת קולר, שרק עשתה עוול לדוגמניות.
אופיר דהאן
גם התצוגה שחתמה את שבוע האופנה TLV השני, היתה מלאה עד אפס מקום. מפתיע, בהתחשב בכך שדהאן הוא מעצב יחסית אלמוני בנוף. כך הוא כך, אם תמר פרימק היתה מעצבת ראויה לפתוח את שבוע האופנה יום קודם, הרי שדהאן היה בחירה מעט תמוהה. במקום להשאיר את הצופים והאורחים הזרים עם התרוממות רוח שתיזכר לאורך זמן מהאירוע, התצוגה של דהאן הותירה אותנו בעיקר מאוכזבים. ככה לא סוגרים שבוע אופנה.
נקודת האור
נגיעות הרטרו. מתחילת דרכו ועד היום דהאן משלב בעבודתו ציטוטים אופנתיים משנות ה-50 וה-60, והוא עושה זאת לא רע, למרות שבמקרים מסוימים נראים הדגמים כמו רפליקות נטולות תרגום מחודש לעידן הנוכחי. שמלות ללא שרוולים בסגנון שנות השישים עם חיתוכים גיאומטריים, היו מהמוצלחות בקולקציה. חבל שהמעצב לא בחר להיצמד אל קו זה ובחר להתפזר ולהתברבר בדרך אל הסיום הצורם.
נקודות החושך
חוסר קוהרנטיות. נדמה כי התצוגה בשבוע האופנה היתה גדולה בכמה מידות על דהאן, שלא הצליח לייצר אמירה חזקה אחת, אלא רעש לבן בלתי פוסק שעשה לנו שחור בעיניים. העריכה הלא ברורה של הקולקציה, שהובילה להופעתם של דגמים לא קשורים אחד לשני, וכן לשיבוץ מספר לא מבוטל של פריטים תמוהים, כמו חולצה ללא שרוולים בהדפס פרחים סגולים או שמלת יום שחורה עם רוכסן קדמי לכל אורכה.
שמלות הערב. חטיבת שמלות הערב שחתמו את התצוגה היו בעלות גזרות מיושנות ונעשו בטעם רע. דהאן שלח אל המסלול שמלות ערב ארוכות משיפון משי עם קישוטים ואבנים משובצות, שנראו, במבט מקרוב, כאילו נלקחו מאחת מחנויות שמלות הפאר ברחוב אלנבי בתל אביב. להבא, אנו ממליצים לחדד את כתב היד ולנסות ללמוד את היסודות לבניית קולקציה.
איתי יעקב