הדפסה
לכתבה באתר
לאחר תצוגת פתיחה מוצלחת של תמר פרימק, היום השני של שבוע האופנה TLV ראה לא מעט הפתעות - חלקן טובות וחלקן רעות. ארגון האירוע, שסבל מקשייים בערב הראשון, השתפר פלאים, וגם המעצבים הצעירים שהציגו הוכיחו כי יש בישראל לא מעט פוטנציאל אופנתי. מכולם בלטה לטובה ליאורה טרגן, שהשאירה את הקהל דומע ופעור פה, בעוד ליצני החצר פראו בלאו המשיכו לעשות בדיחות במקום בגדים. קבלו את כל הפרטים.
אניה פליט
פרחים, תחרות, משחקי בדים ושקיפויות אפיינו את קולקציית אביב-קיץ 2013 של אניה פליט, שהציגה תעוזה רבה לצד פספוסים ועריכה לא נכונה. המעצבת המוערכת הציגה מבחר גדול - ואולי גדול מדי - של מערכות לבוש שנעו בין יום לערב, בין מלבושים עליונים להלבשה תחתונה.
נקודות האור
האומץ. המעצבים הישראלים ידועים בחיבה מוגזמת לאפור וסולידי, אבל פליט מוכיחה שאפשר גם אחרת. הקולקציה שלה היתה נועזת בבחירת הבדים, במשחקי הטקסטורות ובצבעוניות והציגה לא מעט חיבורים לא שגרתיים. אם כבר להציג בשבוע האופנה, אין סיבה לא ללכת עד הסוף עם היצירתיות.
הטכניקה. למעט קבוצת המכנסונים שלא נתפרה כהלכה, אי אפשר לקחת מפליט את יכולתה הטכנית הגבוהה. פריטי העור היו מושכים במיוחד, וגם החצאיות הרבות שהוצגו ליוו את גוף הדוגמניות בהצלחה.
נקודות החושך
עירום מדי. אנחנו שמחים לכל ניסיון להוסיף קצת אקשן לתצוגה, אבל כשכל דוגמנית שנייה עולה על המסלול עם חזה או ישבן כמעט חשוף, גם אנחנו כבר מפהקים. בכל זאת, הבגדים אמורים להיות לבישים, לא?
לא כאן ולא שם. האמת, לא הבנו. הבגדים ליום או לערב? לצעירות מאוד או מבוגרות מאוד? לקיץ או לחורף? לחדר המיטות או לשיטוט ברחובות? היה לפריטים המון פוטנציאל, אבל התוצאה הסופית הותירה אותנו בעיקר מבולבלים.
ויצו
באופן ברור, אי אפשר לשפוט את הסטודנטים של ויצו באותם סטנדרטים של תצוגת אופנה של מעצב מסחרי ומגובש. כצפוי, הצבעוניות והגימיקים קיבלו דגש גדול יותר מהפרקטיות של הבגדים, וזה לצד זה ראינו בתצוגה הבלחות חביבות כמו מעיל כחול עם כתפיים מודגשות ועיטורי זהב מול לא מעט הדפסים צבעוניים עד ליצניים.
ללא ספק ויצו הולכים קדימה ומשנה לשנה נראה כי הממד האופנתי ביצירות של הסטודנטים משתפר. בניית הגזרות היתה מרשימה במקרים רבים ואי אפשר בלי להזכיר את קהל הסטודנטים והחברים המפרגנים - שהיה הצעיר והשמח ביותר שראינו עד כה בשבוע האופנה TLV.
ליאורה טרגן
שקטה אבל פראית, ארצית אבל חלומית - התצוגה של ליאורה טרגן, שהצטרפה לשבוע האופנה TLV ברגע האחרון, היתה נקודת האור הגדולה של היום. תוך ימים ספורים בלבד הצליחה טרגן, ביחד עם הסטייליסט כדורי אלישר, להרים תצוגת אופנה מלאת השראה, מגובשת ויוצאת דופן, שהצדיקה את כל הציפיות הגבוהות שהיו מהמעצבת שלרוב נחבאת אל הכלים.
בניגוד לשאר המציגים בשבוע האופנה, טרגן לא יצרה קולקציה חדשה יש מאין, אלא גיבשה אנסמבל של פריטים חדשים וישנים שיצרו תצוגת תכלית מרשימה. לפיכך, לא יהיה זה הוגן להתייחס לקולקציה שלה באותן אמות מידה שבהן נשפטים שאר המעצבים המציגים, אך אי אפשר להתעלם מיצירתה השלמה והמרגשת.
נקודות האור
החזון. בפעם הראשונה בשבוע האופנה TLV, באמת התרגשנו. ואנחנו לא היחידים - כל יושבי האולם הריעו בסוף התצוגה, שהצליחה ליצור אימפקט ויזואלי ורגשי, ועדיין לספר סיפור אופנתי מגובש ומעורר השראה. זו היתה אופנה במיטבה.
הצלליות. טרגן הציגה רגישות מיוחדת לגוף האישה ואהבה אמיתית לאופנה, שניכרו בכל פריט - מגלביות נשפכות ועד ז'קט עור קטנטן. גם השילובים בין המרכיבים הכביכול מנוגדים, יצרו הרמוניה מופלאה.
הסטיילינג. מנעלי הבלט השטוחות ועד האיפור האפלולי, מהכפפות הארוכות שנלבשו כשרוולים ועד השימוש בנוצות שהפכו כבר לסימן ההיכר של המעצבת - כל פרט בתצוגה של טרגן היה אמנותי, ייחודי ומפעים, והשלם היה גדול מסך חלקיו.
נקודת החושך
העומס. למרות הקסם הכללי ששרה על התצוגה, חלק ממערכות הלבוש נראו עמוסות מדי ואף מקושקשות. ויתורים קטנים פה ושם, ממש כמו בשאר התצוגות שראינו היום, היו עלולים רק להוסיף לתוצאה הסופית.
פראו בלאו
נקודת החושך הבולטת ביותר של היום היתה ללא ספק תצוגת האופנה של הזוג פראו בלאו. אסופת פריטים שמאחד אותם גימיק ההדפסים הדיגיטליים נראו מיושנים מדי, פשוטים מדי, עם חזון עיצובי לא ברור ומשוללי בשורה אופנתית.
נקודת האור
הנחישות. למרות כל הביקורות, פיליפ והלנה החביבים ממשיכים להאמין בדרכם ולהוציא לפועל את האסתטיקה שלהם. בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, הם ראויים להערכה על כך.
נקודות החושך
הבדים. המראה הזול, הנצמד והלא מחמיא (גם לדוגמניות) של הבדים, רק בלט יותר ככל שהפריטים עצמם ניסו להיות מתוחכמים יותר. השיא הגיע כשדוגמנית בטייץ מתוח יתר על המידה הסתובבה וחשפה באופן לא מכוון את פרטי ישבנה.
הגזרות. לצערנו אי אפשר להסתפק בהדפסים הדיגיטליים ולהניח שהם יחליפו את בניית הגזרות. נכון לעכשיו אי אפשר לדבר ממש על בגדים בקולקציה של פראו בלאו, אלא על אשלייה של הדפסים נלבשים. הגזרות פשוטות, מיושנות ולא מחמיאות.
ההדפסים. האמת, כבר שנים שההדפסים של פראו בלאו, שאמורים לגרום לשמלה להיראות כמו מעיל ולחולצה להיראות כמו חליפה מחויטת, לא מצחיקים אותנו. זה אולי היה גימיק חביב בהתחלה, אבל עכשיו זה בהחלט חסר חן.
הדס שואף