כן רואים ממטר: שיפוץ מושקע שלא חסך בגימור - אלא רק במטראז'

את הבית הזה – דו-משפחתי שנבנה לפני כ-30 שנה בשכונה שקטה במערב רמת השרון – רכש זוג עם שני ילדים, חייל ונערה. השטח: 270 מ''ר בנויים על מגרש של 400 מ"ר. במשך תשעה חודשים הוא שופץ מהיסוד, בתקציב כולל של מיליון שקלים וחצי. "הגענו למסקנה שאם מתעקשים על רמת גימור מסוימת, אי אפשר לחסוך במחיר למטר", מספרת בעלת הבית. "הפתרון מבחינתנו היה לחסוך במספר המטרים הבנויים. החלטנו לא להגדיל את שטח הבית, אלא לשפץ את הקיים". התוצאה מרשימה: דו-משפחתי בסגנון אופייני לשנות ה-80 הפך לבית יפהפה ומואר בקווים נקיים, שכמו מגדילים את החללים.

הכניסה הראשית שינתה את מיקומה, כדי ליצור מבואה נפרדת שבה יאוחסנו נעליים, תיקים ומעילים מבלי שיפריעו את הסדר בבית. דלת הכניסה הוזזה לכיוון שער הכניסה כדי ליצור את המבואה החדשה, ובינה לבין חללי הפנים מפרידה דלת זכוכית עם פרופיל כחול. כאשר הנכנסים סוגרים אותה מאחוריהם, הם נמצאים בחלל גדול ופתוח שמשקיף על הגינה והבריכה, וכולל את המטבח, הסלון ופינת האוכל.

מבט אל דלת הזכוכית שמפרידה בין המבואה לפנים הבית (צילום: עמית גרון)

בקומת הכניסה חופתה הרצפה בבטון סדוק בגוון טבעי-מעונן ולא הומוגני, בבחינת רקע נייטרלי לעיצוב החלל. המשפחה ביקשה מטבח גדול, שיהיה חלק בלתי נפרד מהחלל הפתוח, וניכרת בו תשומת לב לפרטים הקטנים ביותר: על גבי הקיר חסר החלונות (המשותף עם הבית הצמוד) תוכננו ארונות גבוהים. מולם הוצבו שני "איים" שמשמשים לעבודה ולישיבה, בקווים מקבילים לשני חלונות ארוכים בקיר. על האיים הונח משטח אבן קיסר שחור (הד לפרופילי החלונות השחורים), שחלקו "מרחף" כדי שאפשר יהיה לאכול לצדו. באי הסמוך יותר לכניסה מוקם הכיור, ומולו, באי השני, שולבו כיריים ותנור. קולט אדים שנראה כמו קוביית נירוסטה, וגוף תאורה דקורטיבי בצורת גליל, שעיצב פיירו ליסוני ("יאיר דורם"), משלימים את הניקיון הסגנוני. בגלל מיקומו של המטבח במרכז הבית הוחלט לבנות ארונות בגוון עץ אלון טבעי ובמראה פשוט, שיסתירו את מכשירי החשמל. הנגר אריה אלפסי ("נגריית היובל") יצר בקיר הארונות דלת-כיס שמסתירה מקרר, טוסטר, קומקום, בר מים ועוד מכשירים וכלים.

ארונות המטבח מסתירים מקרר ומכשירים אחרים (צילום: עמית גרון)

בפינת האוכל ביקשה חמיצר לאפשר אירוח של סועדים רבים. השולחן שנבחר ("הביטאט"), באורך שלושה מטרים, יכול להתארך בעוד 120 ס"מ. סביבו מוצבים כסאות מ"טולמנ'ס". בפינת השולחן הקרובה לחצר נערמו כיסאות שקופים של "קרטל", שמשמשים את בני הבית כאשר פותחים את השולחן לאורחים נוספים. התפישה ששולטת בעיצוב הבית, שגורסת כי אין אלמנט ללא תכלית, הוטמעה גם בנוגע לכיסאות האלה: כשהם מגובבים יחדיו הם יוצרים מעין פסל צבעוני. על הקיר תלויה עבודת אמנות של יובל שאול, ואת השולחן מאירה מנורת קיר ("פלוס"), וריאציה למנורת קריאה, שמחליפה את הנברשת המקובלת. "תפקידנו כמעצבים הוא לספר את הסיפור של הלקוח שלנו", אומרת חמיצר. "כל סיפור חייב דרמה, ואין אלמנט יותר דרמטי מתאורה". הנטייה שלהם, היא מעידה, היא להעדיף גופים בעלי מראה טכני שאינו מתחנף.

חפרו באדמה כדי להגביה את התקרה

חדר המשפחה מוקם חצי מפלס מתחת לסלון, בצדו השני של הבית. לפני השיפוץ היתה תקרת המפלס הזה נמוכה במיוחד, לכן הוחלט לחפור לעומק האדמה, להנמיך את המפלס ולקבל תקרה גבוהה יותר. הפתחים המקוריים, שמובילים אל מרפסת קדמית, נמתחו לצדדים ובכך תרמו לטשטוש הגבולות בין פנים וחוץ. בקיר החיצוני, שעליו נשענת הספה, שוקע המזגן והוסתר בחיפוי עץ אגוז. בהמשך הקיר נחרץ מדף, שעליו מונחים מחשב נייד ומודל של ספינה. מתחת לספה המשפחתית שהביאו בני הבית הונח שטיח בגווני חום וכחול ("אלי ששון"). כורסת אימס קלאסית הגיעה מאוסף של רהיטים סקנדינביים, מבית הוריה של בעלת הבית.

גרם המדרגות הושאר במקומו המקורי, אך חמיצר ולוי ביטלו את הפטיו הפנימי שהיה שם, וכך פתחו את פינת המשפחה אל החלל הגדול. במקום מדרגות האבן הורכבו מדרגות עשויות ברזל שחור ("אריכא"), ומעליהן נפתח סקיי-לייט. על קיר המדרגות נבנתה ספריית ענק ששטחה 21 מ"ר, והיא מתלווה למדרגות ומנצלת אותן כסולם שמאפשר להגיע למדפים הגבוהים. "בעלי הבית הם אנשי תרבות וספר", מציינת חמיצר. "בביתם הקודם היו פזורות ערימות ספרים בכל פינה. הוחלט לתכנן ספרייה שתהיה גדולה מספיק להכיל את הספרים שלהם".

הספרים ''מלווים'' את המדרגות לגובה הבית (צילום: עמית גרון)

שביל הכניסה המוביל לבית הורחב וחופה בדק. שני גרמי מדרגות מובילים אל מפלס הכניסה ואחריהם ממשיך השביל לאורך הסלון, עד לגינה האחורית, שם נמצאת הבריכה. הבריכה המקורית הייתה עגולה, כפי שכבר נכתב, ובהתחלה ביקשו האדריכלים ליישר את הקווים, אך עם התקדמות השיפוץ הוחלט שאין סיבה טובה לעשות זאת. "הבריכה היא 'אוף-ניקיון' במקום שכולו דיוק וליניאריות, ומבחינתנו היא לא הייתה יכולה להיות מושלמת יותר", אומרת חמיצר, "ולכן השארנו אותה במצבה המקורי".