הדפסה
לכתבה באתר
>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
"כדי להיות מפורסם אתה צריך להיות וירטואוז, ואני אומר – זין בעין, אני רוצה לבוא רק עם מה שאני יודע לעשות. זה לא שבעטתי ביחסי ציבור, פשוט לא הסכמתי לשחק את המשחק הזה. הרגשתי שיש משהו שיוצא מתוך אמת פנימית חזקה שאני לא רוצה שירחיקו אותי ממנה. אבל רק תני לי ארבע מטרים של בד ויסקוזה, ואני אראה לך בדיוק מה אני יודע לעשות".
ההתבטאות הזו אולי היתה מפתיעה מכל מעצב אחר, אך ששון קדם, 48, אוחז במעמד ייחודי למדי בתעשיית האופנה המקומית. הוא מעצב בעיקר לנשים מלאות, אך יוצר בגדים אמנותיים, ארכיטקטוניים ורבי נפח, הנראים לפעמים כמו פסלים בדיגום חופשי – ההפך הגמור מפתרונות הלבוש המוצעים בדרך כלל לנשים שמידותיהן מעל הממוצע.
"זיהיתי מצוקה בתחום", מסביר קדם, שהתחיל לעצב לנשים גדולות בעקבות אשתו (היום גרושתו) לאחר שהצטרף לקורס אופנה של משרד העבודה כשהיה בן 26. "ראיתי שאפשר לתת לנשים שמנות אותם סופרלטיבים שנותנים לנשים רזות. המילה 'סקסי' אינה מתייחסת רק למבנה הגוף, אלא גם לאישיות. לכן כשאני עובד עם נשים שמנות, אני עובד על ההרגשה, על הנשמה. נשים כבדות משקל יכולות להסיר מחסומים עם הבגדים שלי, בתנאי שיש להן אישיות".
אנחנו פוגשים את קדם בסטודיו שלו בדרום תל אביב, מוקף בצוות עובדים מסור המלווה אותו כבר שנים ועובד במרץ לקראת גינדי תל אביב Fashion Week – שם יציג בסוף החודש קולקציה הלוקחת את הבדים הנכרכים ועודפי הבד המזוהים איתו לכיוון מודרני יותר. למרות שעתה הוא נחשב ליקיר המעצבים, מנחה פרויקטים בשנקר, משמש כיו"ר אגודת הידידים של מוזיאון העיצוב בחולון וחביב על העיתונאים בעולם, עד לפני שנים ספורות נעדר קדם כמעט לחלוטין מדפי העיתונות. התקשורת לא מצאה בו עניין, ולמרות עדת לקוחות נאמנות ומעריצות הכוללת את תיקי דיין, גילה אלמגור, רינה שיינפלד, לאה שבת, אחינועם ניני, מירה עוואד, חנה לסלאו ומפורסמים אחרים כמו עידו תדמור ועידן רייכל – הוא נחשב למעצב אפרורי בנישת המידות הגדולות.
מתי הרגשת שפתאום הפכת להיות מעניין בעיני התקשורת?
"לפני חמש שנים, כשטרנד האוברסייז תפס תאוצה. גם הטלוויזיה עזרה – נבחרתי לתפקיד של טים גאן בפורמט הישראלי של 'פרויקט מסלול', ולמרות שלא ידעו שם להוציא לגמרי את האישיות שלי, הפכתי למפורסם".
ומה עם שבוע האופנה שנערך בשנה שעברה? זכית בו להרבה התעניינות בינלאומית.
"לא יצא מזה כלום, חוץ מאגו. היו כתבות חד פעמיות בחו"ל, אבל מה שאני רוצה עכשיו זה כסף – אני בן 48 ואני יודע הרבה דברים, אבל אני רוצה לתרגם את הידע שלי לכסף. היו הבטחות, ראיונות באל הצרפתי, בלונדון, במילאנו ובקנדה. בשבוע האופנה בטוקיו קדו לי קידה. אבל לא יצא מזה כלום, זה התמוסס".
אז למה בחרת להשתתף בגינדי תל אביב Fashion Week?
"כי אני נותן צ'אנסים. ביקשו ממני לעשות בגדים יפים, אז אני עושה. ברמה האישית, אני מרגיש שאני עדיין רלוונטי. למעצבים ותיקים יש בעיה לשמור על רלוונטיות – הרבה מעצבים מהדור שלי לא הצליחו לעשות זאת, כי הם לא התחברו לאופנה עכשווית. מעבר לכך, אני משתתף בשבוע האופנה גם לחינוך – יש כאן הרבה כישרון, ואם אנחנו יכולים להיות שגרירים ל-18 דקות, למה לא?"
למרות שההתעניינות התקשורתית הרבה בקדם בעקבות תצוגת האופנה שלו בשנה שעברה לא היתרגמה, ככל הנראה, לשגשוג כלכלי, הפך מאז הסטודיו של המעצב לתחנת חובה בכל סיור עיתונאי ועבור קניינים מרחבי העולם. לאחרונה היתה זו קרלה סוזאני, עורכת ווג איטליה לשעבר, גורו אופנה ובעלת חנות הקונספט קורסו קומו 10, שהרעיפה על המעצב מחמאות ב-Xnet.
יש לך הרבה אורחים בסטודיו. האם הרגשת שהביקור של קרלה סוזאני, שאף קנתה ממך שתי שמלות, הוא סוג של שיא מקצועי?
"זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש כשבוחרים בי להיות נציג של אופנה ישראלית. מגיעים לכאן הרבה אנשים חשובים שאני לא מכיר, אבל מכיוון שידעתי כמובן מי היא קרלה סוזאני, התרגשתי. היא נכנסה ואמרה שזו הממלכה שלי, אהבה את נפח העיצוב שלי ואת השפה המגובשת. היא לא הכירה אותי קודם, אבל ישר הבינה מי אני. מבחינתי זה היה וי גדול ברזומה".
סוזאני היא אישה קטנת ממדים, והיא קנתה שתי שמלות אוברסייז ענקיות. מדוע נשים רזות אחרות לא לובשות את הבגדים שלך?
"הן מפחדות! אתן מפחדות! דימוי הגוף של אישה רזה מורכב מהמבט הראשון בבוקר במראה. בכל בוקר נשים רזות מביטות ואומרות לעצמן 'איך אני כובשת את עצמי שוב'. נשים רזות רוצות לזהות את עצמן".
אתה חושב שנשים רזות מאבדות את הביטחון אם לא רואים את קו הגוף שלהן?
"כן, אצל נשים רזות ושמנות זה אותו דבר – הגוף הוא בעצם תכונה. הפיזיות מעצימה או מורידה ביטחון. אנחנו רוצים שינוי, אך מעדיפים לראות שינוי על מישהו אחר".
אבל למעשה, אפשר לטעון שהבגדים שלך בעצם מחמיאים יותר לרזות כי הם רק מרחיבים עוד יותר נשים מלאות.
"זה לא מעניין אותי. כשאני רואה אישה, אני רואה עולם. אני רואה את הרווח בין הגוף לבגד, הגוף הוא מעצור של הבד, של הבגד. יש בגדים ויש אופנה – בגדים יש לכולם, אבל אופנה היא חוויה רגשית. בעצם זה שמחזיקים את הבגד, שלובשים אותו, עוברים חוויה. פתאום הלובש הופך לכוריאוגרף המתכנן את התנועה. מי שלובשת אותי פתאום רואה שהיא משתנה, הגב שלה הופך זקוף".
כגורו של נשים מלאות, מה עמדתך לגבי חוק הפוטושופ?
"פוטושופ זה דבר מזעזע. אנחנו חיים בעולם של זיוף, עולם של 'תראו אותי'. צילום ללא פוטושופ זה מרגיע, הוא חושף אדם אנושי ואמיתי. אני לא יכול להאמין למישהי שנראית צעירה אבל אמורה לשדר שנים של ניסיון וחוכמת חיים. אני רוצה שהמראה יהיה מסונכרן בין החוץ לפנים".
הקטלוגים שלך עברו פוטושופ?
"מה פתאום. אני נגד. כמעט אין גם איפור, ולפעמים גם השיער לא ממש מסודר. כל דבר שמעיד על החיים זה נהדר. כל קמט מעיד על דרך".
