ירדן הראל, אוטוטו בת 28, כיתתה רגליים בתעשייה במשך תקופה ארוכה ולמדה את הביזנס מבפנים ומבחוץ, עד שהגיעה הפריצה הגדולה שלה השנה.

 

עכשיו, בין ימי צילום, קמפיין בגדי ים שעשתה הקיץ ל"פלפל" ותסריט לסדרה שעליו היא עמלה בימים אלו ("ההתחלה שלי הייתה בכתיבה. הדבר הראשון שעשיתי היה לכתוב למקומון בנהריה"), היא גם מתחזקת נישואים מאושרים עם עומרי, אהבת נעוריה. למרות כל המחויבויות, נדמה שירדן מצליחה לשמור על איזון ולא שוכחת איפה עובר הקו בין העבודה בתעשייה הנוצצת לבין החיים האמיתיים. אל תיתנו לנמשים להטעות אתכם, מדובר במקצוענית מהמעלה הראשונה.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

"הזמן פעל לטובתי"

 

השנה הזו היא השנה הגדולה של הראל, עם המעבר לפרונט ב"רוקדים עם כוכבים" וב"חדשות הבידור". אבל ההצלחה שלה ממש לא התרחשה בן לילה. "לקח לי שש שנים להגיע למקום שאני נמצאת בו", היא אומרת. "כשאני מסתכלת אחורה אני מבינה שהזמן הזה פעל לטובתי, כי כך יכולתי לבנות את עצמי מבחינה מקצועית.

 

"ברור שאם היו לי הצעות דומות לפני כמה שנים הייתי הולכת עליהן, אבל לא הייתי מביאה לשם את המקצועיות שאני מביאה עכשיו. צריך להשתפשף, לעשות את הפדיחות של השידורים החיים, ללמוד לראיין ולעמוד מול מצלמה. ניסיון בדברים האלו תמיד עושה את כל ההבדל".

 

איך את מסתדרת עם העומס?

"אין ספק שהתקופה האחרונה הייתה עמוסה מאוד בעבודה, אבל מאחר שאני חולת עבודה, זה דבר מבורך בעיניי. בתקופה שבה שתי התכניות שודרו במקביל עבדתי שישה ימים בשבוע, אבל נהניתי מכל רגע, כי זה באמת מה שחיכיתי לו בשש השנים האחרונות – שייתנו לי להוביל.

 

"עכשיו כשאני שם אני כל הזמן מנסה להציע דברים, לחשוב מחוץ לקופסה ולהגדיל ראש. חשוב לי לא לדרוך במקום. זה שקיבלתי את התפקיד לא אומר שנגמרה העבודה. אני אף פעם לא נחה, כי תמיד אפשר לעשות את זה יותר טוב ויותר מקצועי ולהביא עוד מעצמך".

 

איך הדינמיקה שלך עם המנחים שלצידך, ליאון רוזנברג וגיא זוארץ?

"שניהם מקסימים, אבל שונים מאוד זה מזה. את ליאון הכרתי עוד כשהייתי כתבת ב'חדשות הבידור' והוא הנחה לבד. כמנחה הוא תמיד היה נחמד ומפרגן, וכשהתחלתי להנחות לצידו הרגשתי שאני נכנסת למקום הטבעי שלי, ולא הרגשתי לשנייה שהוא חושב שאני גונבת לו פוקוס. להפך. הוא אמר לי מספר פעמים כשהתחלנו שהדינמיקה הזוגית הזו עובדת נפלא מבחינתו.

 

"הוא הכניס אותי לעניינים מיד, וזה ממש לא מובן מאליו. הוא גרם לי להרגיש שזה המקום שלי מהשנייה הראשונה. את תכנית סיום העונה צילמנו באילת וההרגשה הייתה כמו טיול שנתי. ליאון, שי פרץ ואני הסתובבנו יחד הרבה מעבר לשעות העבודה.

 

"ב'רוקדים' גם אני וגם גיא באנו לתפקיד בכוונה להיות מי שאנחנו. לא ניסינו להיכנס לנעליים של אף אחד או להשתוות למשהו שכבר היה, אלא להביא את עצמנו. אני חושבת שהצלחנו. העובדה שאני זו שבגרין רום אפשרה לי להיות נינוחה וטבעית יותר, למרות שהפורמט מחייב גם ממלכתיות מסוימת.

 

"עוד דבר שתרם לאווירה נינוחה בתכנית הוא זה שביליתי עם המתמודדים שעות רבות מאחורי הקלעים. דיברתי איתם על הכול, מדברים שקשורים לתכנית של אותו יום, ועד לקריירה, זוגיות ומשפחה. עם חלקם אני בקשר טוב עד היום, ובמיוחד עם עמית פרקש, שהפכה לחברה טובה".

 

"אני לא רוצה אף אחד אחר"

 

כשהראל מספרת על העיסוקים שלה בזמנים שבהם הייתה לה פחות עבודה מול המצלמה, היא מתייחסת בעיקר לעמידה שלה מאחוריה, כצלמת. "התחלתי להתעניין בצילום עוד בבית הספר", היא מספרת. "אבא שלי קנה לי מצלמה ליום הולדת וצילמתי באמצעותה חברה במרפסת של הבית שלי. היא הביאה את התמונות לבית הספר, הראתה אותן לכולם בהפסקה והייתה התלהבות.

 

"יותר מאוחר, כשלמדתי תקשורת ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב, עשיתי קורס בצילום ופיתחתי את הידע שלי בנושא. וכמובן שבכל יום צילום שאליו הגעתי כמצולמת נהגתי גם לשבת עם הצלמים, לשאול שאלות ולנסות להבין יותר. הייתי שואלת על תאורה ועל זוויות, יושבת איתם מול המחשב ושואלת 'ומה אתה עושה עכשיו? ואיך אתה מתקן את זה?' אני מקווה שהם לא חשבו שאני מציקה, אבל בשבילי זו הייתה חוויית לימוד מעולה".

 

ומה לגבי משחק? יש לך נגיעה גם לתחום הזה?

"היה לי תפקיד בסדרת הילדים 'מה בכריש' ועוד כמה תפקידי אורח שונים. אני מודה שזה מאוד מעניין אותי. החיים אמנם הובילו אותי לכיוון של הגשה, אבל אם תהיה הצעה מעניינת בתחום המשחק אני לא אהסס ללכת על זה. אני לוקחת שיעורים פרטיים במשחק אצל סיגל גינצבורג, גם לפני אודישנים וגם באופן כללי. מזל יכול להביא אותך רק עד נקודה מסוימת. השאר זה עבודה קשה והשקעה מתמדת".

 

התדמית שלך מאוד נקייה ומהוגנת. בת השכן שכזו. זה אימג' שנוח לך איתו, או שאת עוד מתכננת לנפץ את התדמית הזו?

"זה לא משהו מתוכנן, זו אני. ככה באתי מנהריה ואני אותו בן אדם גם על המסך. אם תגיע הצעה למשהו נועז יותר, ואני אחליט שזה משהו שנכון לי ומגניב לי, אני לחלוטין אשקול אותה בחיוב.

 

"בתחום המשחק אני מעדיפה תפקידים שהם הכי רחוקים ממני. בשביל זה הלכתי ללמוד משחק, כדי לצאת מהקופסה ומאזור הנוחות שלי. עם זאת, אני לא אעשה משהו רק לשם הפרובוקציה, כדי להגיד 'תראו, ניפצתי את התדמית'".

 

אם כבר מדברים על תדמית, מה עמדתך בנוגע לכל ענייני משטרת הסטייל?

"אני לא מתעסקת בזה ברמה אובססיבית, אבל זה כן מעניין אותי וכן אכפת לי מאיך שאני מתלבשת ומהתגובות לכך. קיבלתי פעם 'שוּק' ולמרות שלא נכנסתי לדיכאון מזה, אני מודה שהתבאסתי, בעיקר בגלל שאני כן חושבת על מה אני לובשת. כשאתה חושב ומשקיע ובכל זאת מקבל ביקורת שלילית, זה מבאס.

 

"אני משתדלת לקחת את הדברים האלו בפרופורציה אבל בואי נגיד שמאז לא מיחזרתי את האאוטפיט הזה. מצד שני, קרה כבר שקיבלתי על אותו בגד מחמאה בעיתון אחד וקטילה באחר, כך שאני באמת משתדלת לקחת את הכול בעירבון מוגבל".

 

את אמנם נצפית בהשקות, אבל לרוב חיה חיים סולידיים, הרחק ממדורי הרכילות. זה נחמד שיש לך את השקט הזה?

"מבחינת אירועים, אני לא מתנזרת ואכן הולכת לדברים שמעניינים אותי ולדברים שנוצרו על ידי חברים. אני לא אלך לאירוע רק כדי לסמן וי, ובוודאי שלא אלך להשקה שהנושא שלה ממש לא מעניין אותי.

 

"עומרי ואני חגגנו לא מזמן שלוש שנות נישואין. התחתנו כשהייתי בת 24, לכאורה גיל צעיר, אבל יצאנו במשך 10 שנים קודם לכן, אז כשחושבים על זה, זה לא כל כך מוקדם. היינו פרודים שנתיים במהלך הצבא, כך שהיה לי זמן להבין אם אני רוצה או יכולה לחיות בלעדיו.

 

"בסוף השנתיים ההן, אחרי שלא היינו בקשר כל התקופה, עומרי התקשר אליי וידעתי מיד שזהו, אני לא רוצה אף אחד אחר. הוא באמת תומך בצורה לא רגילה. בתקופה העמוסה שהייתה לי השנה הוא ידע תמיד לתת לי את המקום שלי ואת הספייס שהייתי זקוקה לו. העובדה שהוא לא קשור לתעשייה גם עוזרת. ההפרדה הזו חשובה.

 

"יש משהו מאוד נכון בעיניי בלא להישאב לעולם הזה ולחיות רק אותו. צריך שיהיו לך עוד דברים בחיים, עוד תחומי עניין. צריך חברים מחוץ לתעשייה. אבל כשאתה כבר עושה את העבודה שלך, חשוב לתת את המאה אחוז כשאתה שם. אני יודעת, קל להגיד וקשה לעשות, אבל זו הנוסחה שלי לחיים".

 

"אישה צריכה חדר ארונות"

ביקשנו מירדן לענות על שאלון סטייל מורחב, ושמענו ממנה איך הרוויחה כסף על שמלה של קלואה, למה שמרה עד לאחרונה חולצה מכיתה י', וגם מה נשים צריכות

 

מי הן המתלבשות האהובות עלייך?

"דיאן קרוגר, ניקול ריצ'י ובעיקר קייט בוסוורת'".

 

ומי המעצבים שאת הכי אוהבת?

"בחו"ל אני מאוד אוהבת את בלומרין. אני חולת פאייטים, ויש להם מלא דברים עם פאייטים. אחותי מזמינה הרבה פריטי יד שנייה שלהם ואני פשוט לוקחת לה.

 

"מעצבים ישראלים שאני אוהבת יש לא מעט: לילהמיסט, אלון ליבנה, גדי אלימלך וגם סיון רג'ואן־דיין, מעצבת חדשה יחסית שמוכרת בבוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר. תכשיטים אני קונה כבר שנים אצל ליאת גינזבורג, שהיא באמת אחת ויחידה בתחומה. התכשיטים היצירתיים והצבעוניים שלה משדרגים כל דבר".

 

מה הפריט הכי יקר בארון שלך?

"באופן כללי אני לא קונה דברים יקרים מאוד. לחתונה של אחותי הזמנתי ב־eBay שמלה של קלואה, וגם מכרתי אותה בחזרה וברווח. היא עלתה משהו כמו 7,000 שקל והצלחתי למכור אותה ביותר. זו הייתה שמלת משי עד הברך בשני גוונים של צבע מנטה וקשירה עם חוטי כסף. היא באמת הייתה יפהפייה. כאב לי קצת הלב למכור אותה".

 

ומה הפריט הנחרש ביותר בארון שלך?

"כל הג'ינסים שלי, מעיל שחור ממנגו ומגפיים שחורים שטוחים של אלדו שאיתם אני הולכת 90 אחוז מהחורף".

 

ספרי לי על פריט עם ערך סנטימנטלי.

"עד לא מזמן הייתה לי חולצה שבכיתה י' ממש חשקתי בה. אני לא זוכרת של איזו רשת היא הייתה, אבל אני זוכרת שרציתי אותה מאוד ושאי אפשר היה להשיג אותה בנהריה. עומרי נסע אז לכרמיאל לקנות לי אותה. זה היה כל כך הירואי מצידו באותו זמן, לא היה לו עדיין רישיון והוא נסע עם אחיו במיוחד בשבילי.

 

"שמרתי אותה עד לפני שנה, ואז תרמתי אותה. היא עשתה את שלה וכשחושבים על זה, היא גם לא באמת כזו יפה. יש גם תיק ערב של אמא שלי ששאלתי ממנה פעם ואימצתי אותו לצמיתות. הוא לבן עם פאייטים ונראה לגמרי וינטג', והוא פשוט מתאים לי למלא דברים".

 

איך היית מגדירה את הסטייל שלך?

"זה מאוד תלוי בעונה. בקיץ הוא צבעוני ואוורירי. בחורף הסטייל שלי בעיקר צמוד, מלא שכבות וחנוט".

 

אילו שלושה פריטים כל אישה צריכה בארון?

"זה מאוד אינדיבידואלי. בואי נתחיל בזה שאישה צריכה חדר ארונות".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד במגזין GOstyle :