הדפסה
לכתבה באתר
>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
"יש לנו אורחת חשובה מאוד", אמרה בשקט מנהלת הסטודיו של מעצב האופנה ששון קדם, ליאורה שכטר, לאחד העובדים. "מי זאת?", שאל בפליאה. "קרלה סוזאני", ענתה לו. "היא כמו חצי אלוהים באיטליה". היה זה סוף יומו השני לביקורה של סוזאני בישראל, לרגל השתתפותה בשבוע האופנה חולון HOF 12. במסגרת הביקור, החלטנו ב-Xnet להציע לה לעשות "סיבוב שופינג" אצל מעצבים ישראלים ולחוות דעתה על התעשייה המקומית. בשעה שהרוחות בסטודיו של קדם געשו סביב נוכחותה בבניין התעשייתי בדרום תל אביב, סוזאני עצמה היתה עסוקה במדידה של מספר פריטים מקולקציית החורף של המעצב, ואף יצאה מהסטודיו עם שתי שמלות שחורות בגזרות מפוסלות.
"בליסימו", אמרה נפעמת מול המראה פעם אחר פעם, בעוד קדם שומר על ארשת פנים רצינית המסתירה את ההתרגשות שבפנים. רק לאחר שהוריד אותנו חזרה בכניסה למלון בו התאכסנה סוזאני, הרשה לעצמו לפרוק את המתח, וצרח ברכב במשך מספר דקות, כילד שמתקשה להאמין לגודל המעמד לו זכה. בכל זאת, לא כל יום אתה זוכה להיתקע בפקק ברחוב הירקון עם "חצי אלוהים" ברכב הברלינגו המסחרי שלך.
"אחרי שאחותי ביטלה את הגעתה לישראל (משבוע האופנה TLV בשנה שעברה) ברגע האחרון ויוז'י יאממוטו הבריז ביום הגעתו (מפתיחת התערוכה שלו במוזיאון לעיצוב בחולון), ידעתי שאם אני מאשרת הגעה - אני מוכרחה לבוא", צוחקת סוזאני. לפני 22 שנה היא הקימה את חנות הקונספט Corso Como 10 במילאנו, הראשונה בחנויות קונספט בינלאומיות, ומהבוטיקים המשפיעים והחשובים בעולם כולו – ומאז הפכה לגורו של אופנה ולסנדקית של מעצבים בתחום בכל רחבי העולם. מלבד בוטיק אופנה המציג את הקולקציות של המעצבים ובתי האופנה החשובים בעולם (אזדין אלאייה, קום דה גרסון, ג'וניה ווטנבה, ריק אוואנס, סלין, בלנסיאגה, ז'יבנשי ואחרים), המתחם של Corso Como 10 כולל גם גלריה משפיעה, מסעדה ובית קפה, חנות ספרים משובחת ומלון בוטיק בן שלושה חדרים בלבד. לזה קוראים אקסקלוסיב. כיום הפך הבוטיק למיני רשת, עם סניף בן שלוש קומות בשכונת אאוימה בטוקיו, שנפתח בשנת 2002 בשיתוף בית האופנה היפני קום דה גרסון. שבע שנים לאחר מכן הושק סניף נוסף, הפעם בסיאול בשיתוף קבוצת סמסונג.
לפני שהפכה לאשת עסקים משפיעה בתחום האופנה שימשה סוזאני כעורכת מגזין ווג איטליה במשך 18 שנים (1968-1986) - תפקיד אותו ממלאת מאז עזיבתה אחותה הצעירה, פרנקה סוזאני. כן, זו שהבריזה לנו בשנה שעברה ושנראית דומה כמו שתי טיפות מים לאחותה הגדולה. בתה היחידה של קרלה, שרה בת ה-39, עובדת גם היא כעורכת במגזין, ואמונה על פרויקט Vogue Talents, הרואה אור בגיליון מיוחד המצורף לגיליון ספטמבר מדי שנה, ואחראי על חשיפתם של מעצבים צעירים ומבטיחים מכל רחבי העולם. עם רזומה מפואר שכזה, המעניק לה את היכולת לקבוע בהינף יד את גורלו של מעצב צעיר ולהפוך אותו מאנונימי לכוכב בשמי עולם האופנה, מה הפלא שסוזאני נחשבת לחצי אלוהים?
לכן גם כל כך שמחנו לגלות שסוזאני נענתה להצעה שלנו להפגיש אותה עם מעצבים צעירים מישראל. הסיור, שאמור היה להימשך שעות בודדות, התארך ליומיים שלמים, במהלכם נחשפה אלוהי האופנה גם לדור הביניים הפועל בתל אביב, ולמותגי עבר כמו משכית ואתא, שהסיפורים והתמונות שהתלוו אליהם עניינו אותה לא פחות מהבגדים עצמם.
את הסיור פתחנו בשוק הפשפשים ביפו, מתחם אופנה מתעורר לחיים. מעצבת האופנה הצעירה רחל כהן מהמותג Common Raven הציגה בפני סוזאני את קולקציית החורף בעיצובה, ודיברה על קשיי הייצור של מעצבים צעירים בישראל. סוזאני, שרגילה למודל עסקי מסודר, נדהמה לשמוע על האופן בו פועלת תעשיית האופנה הישראלית, המייצרת מעונה לעונה ולא כנהוג חצי שנה מראש, ויתרה מזאת - על האיכות הבינונית שמציעות המתפרות המקומיות. "מאוד עצוב לי לשמוע את זה", היא אומרת לי מאוחר יותר. "למה שמעצבת צעירה כמו כהן תיאלץ לצאת ולייצר בטורקיה, כי האיכות בארץ לא מספיק טובה? אתם חייבים את זה לעצמכם, כי תהליך הייצור הוא חלק מהותי וחשוב בהתפתחות של התעשייה". בחנויות של גוסטה ושרון ברונשר שמחה סוזאני לגלות כי ישנו בישראל סגנון קז'ואל איכותי בשילוב של עבודות יד וחשיבה קונספטואלית. גם מהתכשיטים של מעצבת האביזרים שירלי איציק מהמותג רובי סטאר התרשמה לטובה, וטענה כי הם ייחודיים ובעלי חשיבה מקורית.
הסיור עם סוזאני היה דרך מצוינת להתוודע לא רק לאופנה המקומית, אלא גם להארד קור של תעשיית האופנה הבינלאומית. היא אומנם דיסקרטית מאוד ולא מנדבת מידע באופן עצמאי, אבל אם תשאלו אותה על כל נושא בעולם האופנה, היא תפגין בקיאות, כולל אזכור השנים בהן הונפקו קולקציות ספציפיות. למשל, מקרה ג'ון גליאנו. "גליאנו היה אמור להשתלב בסקיאפרלי (בית האופנה שייסדה המעצבת האיקונית אלזה סקיאפרלי, א"י), אך לבסוף זה לא הסתייע", היא מאשרת את השמועות שהסתובבו בחודשים האחרונים. "מאוד עצוב מה שקרה לו. הוא היה שבר כלי אחרי שסטיבן נפטר (סטיבן רובינסון, יד ימינו של גליאנו, א"י) ממנת יתר. הם היו אדם אחד. אני לא מאמינה שהוא אנטישמי כפי שניסו לצייר אותו בתקשורת. אני מכירה אותו, ויש לו חברים יהודים רבים. הוא פשוט היה במצב נפשי מאוד קשה, ובעלי השליטה בדיור רק חיפשו הזדמנות להעיף אותו מהמותג. למה? כי הוא היה יקר מדי עבורם. זה הסיפור".
התחנה הבאה: המעצבת והשחקנית דורית (דודו) בר אור, שפתחה לפני כשנתיים וחצי את מותג האופנה Pas Pour Toi (מצרפתית: לא בשבילך) בבוטיק נחבא אל הכלים בנווה צדק. בר אור, מופע של אישה אחת, הפכה מאותו ביקור ל-BFF המקומית של סוזאני. לאחר שהתעניינה סוזאני בקולקציה הנוכחית של המעצבת, ואף מדדה מתוכה שכמייה בשחור זהב, התפנתה לבחון את קולקציית הכפתנים של בר אור. "זה פריט מצוין לאקלים המקומי", אמרה לבר אור, שמצידה הפגינה חוש הומור והשוותה בין בית האופנה שלה לזה של סוזאני. "זה הקורסו קומו הקטן שלי", צחקה בר אור. שלושת חדרי הבוטיק של בר אור אומנם רחוקים שנות אור מהקומפלקס המרהיב של סוזאני, אבל רוח האקסקלוסיביות מפעמת בשניהם. "אם יש מעצב ישראלי מאלה שפגשתי שיכול להצליח בעולם כמו אלבר אלבז, למשל, אין ספק שזאת דודו", תאמר לי מאוחר יותר סוזאני. "מלבד השפה העיצובית המאוד ייחודית, היא, כאדם, פשוט מאוד מאוד רוצה את זה. וכמעצב זה מאוד חשוב לדעת מה אתה רוצה ולאן פניך מועדות". רשמתם לפניכם?
סוזאני עצמה יישמה בחייה את הטיפ הזה. לפני 25 שנה בחרה לפרוש מעריכת מגזינים לטובת עולם האמנות. למרות שאופנה מלווה אותה ואת אחותה הצעירה פרנקה עוד מילדותן בעיר מנטובה שבצפון איטליה, אמנות היתה ונותרה אהבתה הראשונה. "אחרי 20 שנה בעסקי המגזינים, הייתי עייפה מלערוך", היא מספרת כשאנו מסיירים לאורך רחוב דיזנגוף. "כעורך מגזין, הפידבק היחיד שאתה מקבל לעבודה שלך הוא ממחלקת הפרסום. אם רוכשים מודעות או לא. היום העולם שונה, אבל לפני 25 שנה זה היה עולם ללא אינטרנט. ללא בלוגרים, טוויטר או אינסטגרם. אותי עניין לייצר דיאלוג ולא הרגשתי שאני יכולה לעשות את זה במודל של מגזין. אז החלטתי לפתוח את הגלריה".
בשנת 1990 השיקה סוזאני, יחד עם בן זוגה, האמן כריס רוס את "גלריית קרלה סוזאני" בבניין מספר 10 ברחוב קורסו קומו במילאנו, ששימש עד אז כגראז' נטוש, הרחק ממרכז העיר, וכיום הוא מוקף גורדי שחקים נוצצים. שנה לאחר מכן נפתחו במקום על פי הסדר הבא גם חנות ספרים, חנות בגדים, בית קפה ובית מלון. המקום עוצב, כולל חלק גדול מהרהיטים, על ידי רוס. עד היום הוצגו בגלריה כ-250 תערוכות, כולן נאצרו על ידי סוזאני. "למרות שנדמה שחנות הבגדים היא הלב של קורסו קומו, דווקא הגלריה היא מרכז הפעילות שלי", היא מסבירה. "אני לא מגיעה עם גב כלכלי, ולכן האופנה משמרת את האמנות. אנחנו לא גובים כסף על התערוכות והכניסה חינם".
חזרה לרחוב התל אביבי. זוהי שעת אחר הצהריים מאוחרת ורחוב דיזנגוף פורש בפנינו מסלול נעים, עם בוטיקים בעלי שפה אינטימית ועצמאית. עבודות היד של מריה ברמן, הסגנון המינימליסטי של שרה בראון, בגדי הרטרו של נעמה בצלאל (שהעלו חיוך על פניה של סוזאני), הלנז'רי הרומנטי ופריטי הקז'ואל דה לוקס של לולו ליאם בבנות, קולקציית הנעליים של קאפל אוף ושמלות הערב של יוסף - כולם לא נפקדו מעיניה הבוחנות של סוזאני, שחזרה למלון עמוסה בקטלוגים ובכרטיסי ביקור. "הפתיע אותי לגלות שיש כל כך הרבה בוטיקים של אופנה בישראל", אמרה מופתעת. "לא ציפיתי לכמות כזאת של מעצבים צעירים".
עברנו רק על מספר זעיר מתוך המעצבים הפועלים בתל אביב. איך התרשמת ממה שהספקנו לראות?
"המעצבים הישראלים שונים מאוד אחד מהשני. זה נחמד לגלות שיש מגוון קולות. ממה שראיתי, אני לא יכולה לומר שיש סגנון ישראלי, או לוק ישראלי אחד, וזה מאוד יפה. זה כמו שארמאני ודולצ'ה גבאנה הם איטלקים, אבל אתה בטח לא יכול להשוות ביניהם".
מי לכד את עינייך?
"שני קולות חזקים הם דודו וששון קדם. שניהם אנשים עם אישיות מאוד דומיננטית, עולם שלם ושפה ייחודית. דודו היא אומנם לא טעמי האישי באופנה, אבל יש לה פוינט אוף וויו מאוד מאוד חזק - וזה דבר חשוב מאוד כמעצב. מאוד התרשמתי גם מהמעצבת הצעירה רחל כהן, אבל היא רק בקולקציה השנייה שלה, אז עוד מוקדם לקבוע את השפה שלה".
רחל סיפרה על הקשיים של מעצבים צעירים בישראל. מה את ממליצה להם לעשות כדי להצליח?
"מאוד פשוט, לעשות את מה שאתה מרגיש. אוברסייז או צמוד - נשים רוצות היום להציג את הגוף שלהן בכל וריאציה. מעצב צעיר צריך אינטגריטי. אם אתה מאמין בדרך מסוימת - צעד בה. בעידן הנוכחי, בו כולם רוצים רק ללבוש דברים חדשים, אני מאמינה בשפה אישית ובפריטים קלאסיים שהם אנושיים. גימיקים כבר לא עובדים. בכל מקרה, אי אפשר לרצות את כולם, ומעצב לא צריך לחלום להלביש את כולם".
