הדפסה
לכתבה באתר
"תקשיב", אמרתי הבוקר לטינאייג'ר. "אתה תמיד יכול לדבר איתנו".
בניגוד להרגלו, בגיל הזה, להתבונן בי באדישות, הדאגה שלי הצליחה לחצות אפילו את קווי הבהייה הטבעית שלו והוא שאל אותי מה קרה ולמה אני כל כך נסערת.
סיפרתי לו על רז אטיאס ז"ל ועל חברתו (אחר כך גם סיפרתי לו על ידיעה קטנה בעמוד פנימי בעיתון על נערה שניסתה להתאבד הלילה בעקבות הפצת תמונות עירום שלה באינטרנט).
בני נוער לא רואים את החיים כמסע ארוך. הם רואים רק את ההווה. הם רואים רק את הרגע הזה. צעירים חושבים שהשבוע הזה הוא כל החיים כולם
בני נוער עומדים לעיתים מול קושי קטן והוא נראה להם כמו חומה ענקית שאין איך לחצות אותה.
לפעמים חרם יכול להיראות להם כמו מוות, פרידה כמו מה שלא מותיר טעם לחיים וריב כמו נידוי לעולמי עולמים. צעירים עומדים לפעמים מול מפקד בצבא ולא זוכרים שיש למפקד הזה מפקד שאיתו אפשר לדבר ושיש גם אזרחות אחרי הצבא.
הם מסתבכים עם נאמנויות מקודשות, שומרים על סודות מיותרים, שורפים את הלב והחיים בדאגה על דברים שאפשר לפתור.
והתפקיד שלנו הוא להיות אלו שיודעים את הדברים האלו. התפקיד שלנו הוא להיות אלו שזוכרים את זה בשבילם. ושמזכירים להם את זה. מזכירים להם שיש גם את מחר, ואת שבוע הבא.
שיש את כל החיים לפניהם ושיש מעט מאוד טעויות שאי אפשר לתקן.
תפקידנו להרגיע.
כי אנחנו זוכרים איך היינו אנחנו כשהיינו בגילם. גם לנו העולם נראה כמו מקום שלא מבין ולא יכול לעזור.
והבטחנו להם, כשחיבקנו אותם בבית החולים, רגע אחרי שהם הגיחו לאוויר העולם, שנהיה שם בשבילם. שהם תמיד יוכלו לדבר איתנו, ואנחנו תמיד ננסה לעזור להם.
אני לא נכנסת למלחמת העולמות האיומה בין ההורים של רז ז"ל ובין הורי חברתו, אני לא קובעת אם עמותה זו או אחרת התערבה באופן זה או אחר בניסיון למשוך את שני הצעירים להחלטה כזו או אחרת ואני לא מאשימה אף אחד.
אני רק רוצה לבקש מכל האמהות שידברו היום עם הבנות שלהם ויגידו: "את תמיד יכולה לדבר איתי". ושנגיד את זה גם לבנים ויגידו את זה גם האבות לבנים ולבנות.
כי חשוב שהם ידעו שלא משנה כמה הבעיה גדולה וכמה הבעיה קשה, אנחנו פה כדי לעזור.
זה התפקיד שלנו כהורים.
הם רק צריכים לדעת שאנחנו באמת נעזור להם.
גם אם הם עשו את הדבר הכי נורא בעולם.
ילדים, תדעו, אנחנו כאן בשבילכם.