הדפסה
לכתבה באתר
>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
בסתיו 2003 נפתחה במכון לתלבושות של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק התערוכה "לב אמיץ: גברים בחצאיות" (אוצרים: אנדרו בולטון, הרולד קודה), שבחנה את ההיסטוריה של גברים עם הפריט הנתפש כיום כנשי לחלוטין, והשפעתה על מעצבים עכשוויים כמו היפנים ריי קוואקובו ל"קום דה גרסון" ויוז'י יאממוטו, הבלגי וולטר ואן בירנדונק, והצרפתים מרטין סיטבון ומרית'ה פרנסואה ג'ירבו.
עם הגעת התערוכה לניו יורק התקיימה מחוץ למוזיאון הפגנת תמיכה בת כמאה משתתפים, רובם ככולם גברים, שמחו כנגד "רודנות המכנסיים". "אנחנו לא טרנסווסטיטים, הומוסקסואלים או לובשי בגדי נשים", סיפר דיוויד ג'ונסון, מורה לשעבר, בשיחה עם ה"ניו יורק טיימס", "אנחנו גברים. גברים המעוניינים בזכות ללבוש חצאית". "הציפור ממין זכר היא היפה יותר, ולא זו ממין נקבה", הוסיף כריס טיילור. "מדוע בני אנוש ממין זכר אינם יכולים להתלבש בצורה מסוגננת וצבעונית?"
הדיון האופנתי והחברתי סביב סוגיית החצאיות לגברים, הגיע עד לתוכנית הלימודים בשנקר בשנה שעברה, שם לראשונה בתולדות קורס המחויטים לגברים, שמעביר מעצב האופנה אילן בז'ה מזה 14 שנה לסטודנטים בשנה השנייה ללימודיהם, בחר בז'ה (יחד עם המנחה הטכנית דניאלה דותן) להציע לסטודנטים להתמודד עם אתגר החצאיות לגברים.
"רציתי לאתגר את הסטודנטים עם הגוף הגברי", אומר בז'ה, שמשמש גם כסמנכ"ל הרכש של קבוצת H&O ובעבר היה המעצב הראשי של טאג וומן ושל קו הגברים בגולף. "זאת הפעם הראשונה שמוקדש בשנקר, ולדעתי בעולם כולו, קורס שלם לחצאית הגברית. מדי פעם אתה רואה עבודות של סטודנטים שעושים חצאיות לגברים, אבל לא במסה כזאת".
חצאיות לגברים הן עניין ותיק בתולדות הלבוש. ציורי קיר שנמצאו בפירמידות במצרים מוכיחים כי כבר בין השנים 2150 עד 2650 לפני הספירה לבשו המצרים "קאונקס" (Kaunakes), חצאיות עשויות יריעות בד מצמר או מעורות עזים וכבשים, שנכרכו סביב המותניים. מאוחר יותר, בתקופה הפרעונית, הומצא ה"שנדיט" (Shendyt), שהורכב משתי יריעות בד שנקשרו בקדמת הגוף באזור המפשעה, ועם עליית האימפריה היוונית, הושם דגש על הטוניקות, ואז התבסס דגם "הימיישן" (Himation) הפופולארי, מעין שמלת טוגה שנכרכת סביב המותניים, כשיתרת הבד מונחת על כתף אחת באופן א-סימטרי. והיו כמובן גם הקילט הסקוטי, הגלבייה הערבית והסרונג האסיאתי - כולם עדיין פופולאריים בתרבויות מהם הגיעו, חלקם כבגד מסורתי הנלבש באירועים מיוחדים בלבד.
גם בימינו החצאית הגברית ממשיכה להבליח מדי פעם בתצוגות, בין אם על דוגמנים ובין אם על מעצבים דוגמת מארק ג'ייקובס, חובב חצאיות ידוע. אולם ברוב המקרים מדובר בקוריוז, ולא ממש בפריט היוצא להפצה מסחרית. לדברי בז'ה, מטרת הקורס היתה להפגיש את הסטודנטים עם החצאית הגברית, יותר מאשר לנסות וללמוד על אופייה המסחרי. כתוצאה מכך, התבקשו הסטודנטים לבחור לפרויקט מקור השראה משפחתי, ומשם לבנות את הרעיון של החצאית והז'קט שהתבקשו לתפור במסגרת הקורס. "כדי לרכך את המורכבות והקושי של הפרויקט, ביקשתי מהם לבחור במשהו שקרוב אליהם באופן אמוציונלי, כדי שיהיה להם קל יותר לעבד את הנושא". "עם זאת", הוא מזהיר, "שמרנו שהתוצאה הסופית לא תהיה פולקלוריסטית, אלא חלק משיח של אופנה עדכנית".
הסטודנט דור טולצ'ינסקי, בן לאב ממוצא רוסי ולאם ממוצא כורדי, יצר ז'קט עור בחיתוכי לייזר וחצאית באורך הברך עם הדפס בהשראת ספרי קודש כורדים. "בתחקיר שעשיתי מצאתי סידור תפילה של סבא שלי, שהיה עטוף בבד צבעוני ושימש לי השראה", הוא מספר. גם הסטודנטית עדי חקימיאן, ששני הוריה יוצאי פרס, חיטטה בעבר וגילתה כי סבה היה סוחר בדים ובעל עסק לאריגת שטיחים פרסיים. במהלך הקורס היא יצרה ז'קט שמעליו שכמיית קורדרוי עם הדפס דיגיטלי של שטיח, וחצאית במראה של שרוואל, שלדבריה משדר מראה נינוח, אלגנטי וגברי.
לדברי בז'ה, לכל הסטודנטים היה חשוב לשמור על חצאית בעלת סממנים גבריים. "כשאתה מעצב לנשים", מסביר טולצ'ינסקי, "באופן טבעי אתה מנסה להחמיא לגוף האישה. אבל כשאתה מעצב לגבר, במיוחד חצאית, אתה מקפיד שהוא ייראה גברי". דברים דומים אומרת חקימיאן: "בעולם המערבי שלנו, חצאית לאישה, בין אם היא מיני או מידי, צרה או רחבה, מבקשת להעצים את הנשיות ולחגוג את גוף האישה. אבל כשאתה מתבקש לעצב חצאית לגבר, אתה צריך לשנות את קו המחשבה שלך. אתה צריך לחשוב על הפרופורציות של הגוף הגברי ואיך להחמיא לו".
למרות שהיצירות של הסטודנטים בקורס ודאי יישארו בארונם כמזכרת בלתי שימושית, בז'ה והסטודנטים נשמעים כאוהדים גדולים של השתלבות המגמה ברחוב הישראלי. "כבר בביקורות, הדוגמנים שלבשו את החצאיות הרגישו נינוחים והצהירו כי זה פרקטי ונוח", אומר בז'ה ומסייג את דבריו בכך שהוא עדיין סקפטי בנוגע להשתלבותה של המגמה ברחוב הישראלי. "למעט במקרים של לבוש מסורתי, החצאית התפוגגה מהמלתחה הגברית המודרנית", אומר בז'ה. לדבריו, הניסיונות להחזיר אותה על ידי מעצבי אופנה כמו ריק אוונס או ז'אן פול גוטייה עולים לרוב בתוהו, כיוון שהחברה המערבית יצרה הפרדה ברורה מאוד בין לבוש נשי ללבוש גברי. "הז'קט, המכנסיים, החולצה המכופתרת - אלו פריטים שנחשבים גבריים בהגדרתם. חצאית, לעומת זאת, נתפשת בקטגוריה של פריט נשי. כמו שמלה", הוא מסביר. "בהנחה שאתה לא גבר אקסטרווגנטי, אין ספק שחצאית לגבר היא פריט חריג בנוף הנוכחי. גבר שרוצה ללבוש חצאית צריך להיות בעיקר בטוח בעצמו ובגבריות שלו".
ובכל זאת, איך זה שבתקופה שבה פריטים מהארון הגברי עושים כל הזמן תזוזות לכיוון הארון הנשי, דווקא החצאית נתקעה לבלי שוב בארון הנשי?
"קוד לבוש עסקי, שכיום כולל חליפת מכנסיים ולא חליפת חצאית, משדר הצלחה, מודרניות, קדמה. בהחלט ייתכן שגבר שלובש חצאית נתפש כחריג בחברה המערבית, שמקדשת מצ'ואיזם וגבריות - הן מבחינת לבוש והן מבחינת התנהגות. הקונבנציות שאנחנו פועלים לפיהן הן מאוד שמרניות. אף אחד לא רוצה להיות חריג בחברה המערבית, כולם רוצים להיות דומים אחד לשני".
איך לדעתך יגיב הרחוב הישראלי לגבר בחצאית?
"לצערי, הוא יזכה לתגובות שליליות. במשך רב שנות הקריירה שלי שמעתי גברים אומרים 'הלוואי שיכולנו ללכת עם חצאית, זה נראה ממש נוח'. אבל אני מניח שבחור צעיר שילך עם חצאית ברוטשילד יזכה לקריאות גנאי. אני אפילו לא יכול לדמיין אייקוני אופנה צעירים כמו ציון ברוך או איתי תורג'מן מגיעים לפרמיירה עם חצאית גברית, למרות שהיא יכולה מאוד להחמיא להם".
טולצ'ינסקי וחקימיאן נשמעים נלהבים יותר: "אין לי עוד חצאית בארון, אבל אני לובש טוניקות אם זה עונה לך על השאלה", מצהיר טולצ'ינסקי. "אם לפני הקורס חצאית לגברים נשמעה לי כמו דבר הזוי ומשוגע, אז אחרי הקורס הבנתי שחצאית רלוונטית לנשים ולגברים כאחד", אומרת חקימיאן.
היית יוצאת לדייט עם גבר בחצאית?
"אני משכנעת את החבר שלי ללבוש חצאית, אבל קצת קשה לו עם זה. אם תשאל אותי - גבר בחצאית משדר ביטחון עצמי. וגבר עם ביטחון עצמי זה הדבר הכי יפה שיש".
*פרויקט הגמר של תלמידי הקורס בשנקר צולם בשיתוף דוגמנים מסוכנות יולי מודלס ותלמידי המחזור הראשון בקורס לצילום אופנה של בית הספר The Practice של צלם האופנה עדו לביא, שזהו עבורם פרויקט גמר גם כן. התוצאות המצולמות לפניכם.
