הדפסה
לכתבה באתר
אוקיי: נכנסנו, מיקמנו רהיטים, בחרנו סקאלת צבעים, צבענו קיר, תלינו וילונות. עכשיו תולים תמונות על הקירות. אבל איך?
בתים רבים סובלים מסימפטום הקירות הריקים. בחדרי ילדים זה בולט במיוחד: אחרי שההורים השקיעו את מירב כספם ותשומת ליבם בבחירת רהיטים (לעתים גדולים, יקרים ומיותרים), פעמים רבות הקירות נותרים ריקים ואותה תחושה שולטת בחדר: ריקנות. גם בחלל הציבורי זה קורה: גם אם יש קיר מיועד לתמונה, אנחנו לא יודעים מה לבחור ואיפה, וכך עוברות שנים מול קיר ש"יום אחד נמצא מה לתלות עליו". את שלב ה"מה" לא אעזור לכם לפצח עכשיו - צריך בעיקר להחליט על תקציב ולקום ולעשות מעשה (להשתחרר מתחושת הגורל וה"מה אם זה יימאס עלי", שגורמת לנו להימנע מהחלטות), אבל בשנים ובחודשים האחרונים יש יותר ויותר גלריות מקוונות שמציעות אמנות מרשימה במחירים מגוונים.
קודם כל כדאי להתאפק: מעטים (ואני בהם עד לא מזמן) סובלים מתופעה הפוכה. כדי לתת לחלל תחושת ביתיות, אנחנו מקדימים לתלות את התמונות לפני שאנחנו סגורים על מה בא היכן. בגדול זה נכון: חדר ריק עם קירות מלאים ישרה אווירה ביתית ויספר על בעליו, יותר מאשר חדר עם ספה ושולחן שקירותיו עירומים. אבל חשוב לחכות עד שהכל במקום, כולל וילונות ותאורה וכל מה שמותקן על הקיר, כדי לראות מה המקום שנשאר לנו. אם יש תמונה מרכזית, כדאי למקם אותה כאחד הרהיטים הבולטים בחלל, ואפילו להציב בהתאם לה רהיטים. אבל בהנחה שלרוב זה לא כך - עדיף להגיע לתלייה בסוף.
בחדר השינה שלי תליתי את המראה ביחס לרהיט (כמה שיותר נמוך, כדי שאראה גם את הרגליים), ובצד בחרתי לתלות את שתי התמונות לא זו מעל זו, מפני שרוחב הקיר משתנה בגלל הווילון. הקו החיצוני של האחת מתייחס לקצה הרהיט. בקרוב אחליף אותן בתמונות עם מסגרת לבנה, או בתמונה גדולה אחת שלפתע נראתה לי מתאימה יותר (את רגלי השידה טבלתי! ואהבתי את התוצאה).
לכל אחד יש בבית גלויות ופוסטרים שקנה מתישהו, אולי בטיול בחו"ל או בחנות של איזה מוזיאון, והם מחכים ליום שבו ימסגרו אותם. כשהיום הזה מגיע, חשוב לדעת איך לתלות את התמונות על הקיר. החוקים לזה, כמו החלטות רבות בעיצוב, אינם מדויקים, אבל יש כמה כללי אצבע מועילים וגם כמה שיטות ואתרים שיכולים לעזור.
- כשאתם מחשבים תלייה של תמונה מדדו קודם את המרחק של התלייה מקצה התמונה, על פי מיקום הוו או החוט שעליהם תולים אותה. זה אמנם מובן מאליו, אבל כדאי לא לשכוח את זה לפני שדופקים מסמר בקיר.
- אפרופו זה: אל תחששו לתלות תמונות גדולות על מסמר. בהנחה שזה אינו קיר גבס - מסמרים הם דבר חזק ביותר, ולא כל תמונה מצריכה דיבל וקידוח בקיר.
- גובה: חשבו על גובה העיניים - איננו צריכים להרים את הראש כדי להביט במרכז התמונה. כלל אצבע: שהקו העליון של התמונה לא יהיה מעל קו המשקוף או הדלת (בדרך כלל בין 205-210 ס"מ. מרכז התמונה צריך להיות בין 155-160 ס"מ מהרצפה). מחלה מוכרת היא תלייה של תמונות גבוה מדי. כשאנחנו תולים תמונות גבוה, אנחנו אולי "מגביהים את החלל" אבל יוצרים תחושה של גלריה, שנוטים ליצור אווירה מנוכרת. עדיף להגביה תמונה נמוכה מאשר לנסות להנמיך תמונה גבוהה ולהישאר עם חור של מסמר. חשבו נמוך, ואז תנמיכו עוד קצת.
- יישרו קווים: בין אם זה קו עליון עם קו חלון או דלת קרובים, צדדים מיושרים לפי מפסקים, שקעים, מזגנים או רדיאטורים - הביטו על כל הקיר כקומפוזיציה, שבה כל האלמנטים צריכים להיות מאוזנים. מפסק שצמוד לתמונה או בולט ממנה 3 ס״מ עלול להרוס הכל.
אם מדובר בחלל מדרגות - חשבו על הגובה הממוצע של העיניים במדרך שעליו מדובר, גם אם זה נראה נמוך מלמעלה. תליית התמונות יכולה להתייחס לצורת המדרגות (ללוות את האלכסון) או להתרכז בפודסט - landing
- לא טוב היות אדם לבדו: תמיד תלו בשניים. בקשו מעוזר/ת שיחזיק את התמונה על הקיר וקחו מרחק, לראות את האפקט שנוצר בחדר. שחקו עם הגובה עד שזה נראה מתאים.
- אם התמונה ממוקמת מעל רהיט מסוים, מקמו את התמונה כ- 20 ס"מ מעל קצה הרהיט או אפילו פחות (אלא אם אמורים לעמוד עליו דברים גבוהים. גם אם יסתירו קצת זה לא סוף העולם).
- התאימו את גודל התמונה לגודל הקיר: לא "לחנוק" תמונה גדולה מדי על קיר צר מדי. תמונה קטנה תלך לאיבוד על קיר גדול, ותמונה גדולה תכביד על קיר קטן. התייחסו אל שתיים או שלוש תמונות כאחת גדולה, והקפידו על רווחים קטנים ביניהן - 5-6 ס"מ אמורים להספיק.
- צבע: אפשר ורצוי להתאים את הציור למה שיש בחדר, להדגיש או לסתור את גוון הקיר או הרהיטים. אמנות ש"מתאימה מדי" או שהוזמנה כדי להתאים לצבעים של הסלון עלולה לשעמם, אבל גוונים דומים או נושא שמתאים לאווירה יכולים להוסיף (וכדי לענות מיידית על השאלה המתבקשת: לא תודה, אני לא אוהבת "ציורי אווירה". הם לדעתי עלבון לאמנות ועלבון לאווירה).
- מסגרת: אישית, תמיד אעדיף למסגר עם "פספרטו" - אותה מסגרת לבנה שמקיפה את התמונה. הכל נראה טוב יותר עם פספרטו, וגם תמונה קטנה יכולה לקבל רושם גדול בתוך מסגרת גדולה עם פספרטו רחב. פעם הייתי מתחכמת ומשלבת צבעים שונים של מסגרות עם צבעי פספרטו שונים. עם השנים נהייתי שמרנית ומעשית יותר: לבן הכי מתאים, תמיד. גם פוסטר "פשוט" של סרט ייראה טוב יותר עם פספרטו. הנה, בחדר הילדים מיסגרתי פוסטר, ואני שמחה שלא הקשבתי למוכר בחנות המסגרות שאמר לי ש"לפוסטר לא עושים פספרטו". אני כן, וזה יצא נפלא.
עם תליית הפוסטר הזה, למשל, לא יכולתי להתאפק. על אף ששאר האלמנטים שאמורים להיות תלויים על הקיר לידו טרם נתלו, מירכזתי אותו מעל לחלק הריק של החדר - זה שבין המיטה לדלת.
חלום שיש לכולנו, ומעטים מיישמים אותו בצורה מושלמת, הוא קיר ובו מערך תמונות. באנגלית זה יכול להיקרא picture wall או frame wall collage, והרשת מלאה טיפים על מערך תמונות. כאן הכללים קשים קצת יותר, וצריך לנהוג בזהירות. לפני שמחוררים את הקיר כדאי לעשות חזרות - בין אם על הרצפה או על הקיר עצמו, בדימוי כלשהו של המערך. דרך פשוטה ומרשימה היא לתלות הרבה תמונות דומות במסגרת זהה וברווחים קבועים. כך נשיג אפקט מרשים גם בלי לבחור תמונה ענקית. הנה דוגמה לא טובה, לדעתי, בגלל רווחים מוגזמים:
זהו קיר מפוספס, כי הרווח, משהו כמו 20 ס"מ, רחב כמעט כמו התמונה, ולכן הן נראות כשש בודדות במקום מקבץ אחד גדול. אילו הרווח היה קטן יותר, האפקט היה מרשים וחמים יותר. נדמה לי שבמקרה של הקיר הזה, שסמוך לפינת אוכל, רצו ליצור רושם של תמונה גדולה, וניסו להשיג אותו על ידי ריווח התמונות. מה שאפשר היה לעשות הוא להוסיף עוד שתיים באמצע בלי להזיז את הקיצוניות: הייתה נוצרת תחושה של מקבץ צבע וצורה גדול יותר, שמתאים יותר לפינת האוכל. הנה דוגמה טובה יותר של מסגרות זהות מעל ספה:
מעבר לכך שהתמונות כמעט צמודות, יש אפקט מקסים למסגרת הלבנה על הקיר החום. בקונטרסט כזה חייבים להקפיד על מרווחים שווים ויישור מוחלט של התמונות. עוד אפשרות למערך תמונות זהות היא דווקא לשבור את המערך בצורה מפתיעה:
אבל עוד לפני כן: כדי לשבור את הכללים ולהצליח צריך מידה של חזון עיצובי. אם אתם מנסים זאת לראשונה, היצמדו לכמה כללים פשוטים: מסגרות ייראו טוב יותר אם יש ביניהן אחידות מסוימת - סגנון של מסגרת, גוון של מסגרת, עובי וכמובן פספרטו. גיבוב של תמונות, איורים וצילומים, כשכל אחד ממוסגר בגודל, בצורה, בחומר ובצבע אחר ייראה בדיוק כך: גיבוב. הנה אחד כזה, לטעמי:
נסו להישאר אחידים לפחות בשתי רמות: גודל, עובי מסגרת, חומר של מסגרת (מתכת ועץ, עם או בלי פספרטו לא תמיד ייראו טוב יחד). גם אחידות של צבעים או נושא עוזרת.
הקפידו לפחות על קו אחיד אחד: קו אמצע או קו תחתון אחיד, ועל רווחים קטנים יחסית בין התמונות ( 5 ס"מ מספיקים בדרך כלל).
אפשרות טובה, גם אם מורכבת, היא "לפרק" כמה משפחות של תמונות ליצירת קיר גדול ומרשים, כמו בתמונה הזאת מתוך Pottery Barn:
בקיר הזה יש למעשה כמה מסגרות זהות, שהופרדו ונתלו יחד: החומות עם הפספרטו החום, השחורות הגדולות, השחורות הקטנות, חיתוכי העץ הקטנים והמסגרות הכהות שלמעלה. הסידור שלהן שומר על גבולות זהים בכל החלקים, עם רווחים שבשום מקום אינם גדולים מדי.
מערכים מורכבים כאלו חייבים לתכנן בקפידה, כי אם סתם ניגשים לקיר (אפילו עם סרגל, מטר, פלס ומחשבון), הסיכוי לצאת עם סידור מושלם קטן מאוד. הבלוגרית ג'אנל בילז מהוובזין "House of Fifty" מדגימה את השיטה שלה לתלייה של תמונות מרובות. שימו לב להתייחסות לגובה מעל לרהיט, לרווחים בין התמונות, ולתמונות עצמן, שבהן הגוונים והסגנון של המסגרות דומים:
כמעט לכל התמונות מסגרת שחורה, והאמנות המוצגת בהן גם היא כמעט כולה בשחור לבן. הקומפוזיציה כמעט סימטרית - המקבץ נערך מעל לרהיט ויש לו כמה "נזילות" לצדדים. הקו התחתון של שתי התמונות התחתונות אחיד, וגבוה רק בסנטימטרים אחדים מקצה הרהיט. ראו כמה פשוט: ג'אנל סידרה את התמונות על נייר עיתון גדול, כל מסגרת מצוירת ורשומה, ציינה את מיקום המתלה בכל אחת מהן ואז העתיקה אותו אל הקיר. המשקיעים יגדילו לעשות כמוה, ויציירו את הרהיט עצמו על הנייר.
אם יש לכם סרגלים כאלו או לייסטים ישרים של עץ, הרבה יותר פשוט להשתמש בהם במקום למדוד. אני ממליצה על חבילות קרטון של מקרוני, או של ניילון נצמד. אלו בערך המידות, ויש את זה בכל בית. אפשר פשוט לגזור את הגדלים של התמונות ולנסות להדביק אותן בעדינות על הקיר לפני התלייה. זה דורש יותר עבודה אבל פחות נייר, וההדמיה דומה יותר לתוצאה הסופית.
במערך הזה, למשל, קו האמצע האופקי הוא הסימטרי, והקו התחתון אינו אחיד. אם תרצו להגדיל לעשות, סידור תמונות א-סימטרי על קיר כמוהו כעימוד תמונות וכתבות בעיתון. העין שלנו נמשכת קודם כל אל מה שלמעלה ומימין. גם סידור תמונות על הקיר מארגן אותן בהיררכיה משלהן. חשבו מה תלוי ליד מה, מה תרצו להבליט יותר ומה פחות (ב-BHG יש יופי של כתבה על זה, ועוד אחת עם כללים טובים גם כאן).
יש חברות שמאפשרות לכם לקנות מערכים מוכנים, כולל המסגרות והמבנה שלהן על הקיר. גם זו דרך פשוטה! הנה אחד והנה השני. אני בטוחה שיש עוד. פוסט שכתבתי מזמן עסק בתליית צלחות על הקירות - הארגון שלהן לא שונה הרבה מזה של התמונות, אבל זה באמת למתקדמים... (אחרי הפוסט הזה רכשתי בשוק עתיקות שש צלחות קיטשיות להחריד של אגדות האחים גרים. אני מקווה שתוך כמה חודשים בעלי יתגבר על הבחילה ויסכים לתלות את זה בבית, ואז מבטיחה לצלם ולהראות).
ולסיום: הסוד ב"פטיש, מסמר" הוא ה"ניקח מהר". היתרון במסגרות הוא שאפשר להחליף את מה שנמצא בתוכן, ולכן אנחנו יכולים להרשות לעצמינו לא להיות כבדים ופשוט ללכת על זה. עד שתמצאו את ה-תמונה שראויה להיתלות בבית שלכם, תלו "בינתיים" משהו שפשוט משמח אתכם: כל דבר עדיף על קירות עירומים וחדרים קרים וחסרי אופי. אני שוב מזמינה אתכם אל לוח הפינטרסט שלי, שבו קיבצתי עוד דוגמאות טובות ורעות, ומבטיחה להראות לכם את התוצאות אצלי, ברגע שאתקדם. בהצלחה!