השראה בכל מקום: שירה, לא מה שחשבתם

ויסמן, יחד עם ארבעת חבריה לקבוצת "כתובת" - שי דותן, אריאל זינדר, גלעד מאירי וליאור שטרנברג - יצרה את הסרט "שירה בע"מ". "זה תיעוד של הניסיון שלנו לעשות מהפיכה בשירה. קבוצה של חברים טובים, שהם כמו משפחה בעצם, שמאמינים במילים ומאמינים בשירה ומוכנים ללכת רחוק כדי להביא אותה לכולם", מספרת ויסמן על הסרט.

"שאלתי את אחת הקופאיות אם אני יכולה לעמוד ולהקריא לידה והיא הסכימה מיד", מספרת ויסמן על הסצינה בסופרמרקט, "היה שם ילד קטן שהקשיב גם הוא. היא אמרה שהיא מאד נהנתה מזה. גם קונים אחרים האזינו. זה היה רגע שבו השירה ליוותה את פעולות היום יום שלהם כפסקול ולשם בדיוק ניסיתי לחתור".

קדימון הסרט, "שירה בע"מ":

מה מתחרז עם 100 גרם גבינה צהובה?

נכונותה של הקופאית לשתף פעולה לאו דווקא מעידה על מצבה - העגום למדי - של השירה בישראל. הבעיה אינה בתוכן או בצורה. זה אינו מקרה של דלות החומר. להיפך, יותר ויותר משוררים ויוצרים כותבים שירה, ישנם כתבי עת לשירה (מעין, דקה וכו'), ואפילו סצינות שירה תוססות בתל אביב וירושלים. יתרה מכך, גבולות ההגדרה של "מהי שירה" נפרצים מחדש בכל יום; השירה חוברת לעולם האמנות הפלסטית והווידאו ארט, לעולם המחול, חוצה את הגבולות שבין מילה כתובה לדיבור ולמנגינה באמצעות "ספוקן וורד" ועוד.

למרות חציית הגבולות וההתפתחות הז'אנרית, אמנות השירה נותרה בודדה ומורמת. רחוקה מההמון. מה לוכד את השירה במגדל השן האקדמאי? ישנן כמה וכמה סיבות לקושי השיווקי של אמנות השירה, ביניהן המורכבות הלשונית, שפת הצופן שדורשת חשיבה מעמיקה ולא "קלילה" על מנת לייצר תובנה, היעדר "עלילה" בהרבה מהמקרים. בעולם המודרני, שבו הטלוויזיה והקולנוע תופסים את קידמת הבמה ומספקים בידור ויזואלי, נדחקת הספרות הצידה. המדיום הכי פחות טלוויזיוני ובידורי בתוך עולם הספרות, לפחות לפי הדעה הרווחת, הוא השירה.

בדיוק ממניעים אלו החליטה חבורת המשוררים להקים את קבוצת "כתובת", שמטרתה להביא את השירה אל העם ולהוציאה לרחובות, הרחק מהספריה או מידיהם של יודעי דבר בודדים. בסרט "שירה בע"מ" הם נראים מדברים על הנושא, אך לא מסתפקים רק בזאת.

מעבר לסצינה בסופרמרקט, נראה אחד המשוררים מקריא שירה באצטדיון כדורגל בעת משחק, קולו נשמע על רקע שאגות האוהדים. באחרת משורר מקריא שיר לפועל בודד, אשר אמון על בניית הרכבת התחתית בירושלים. אפיזודות הקראת השירה המיוחדות הללו משובצות לאורך המסע שעוברת החבורה. הם מנסים לארגן ערבי שירה וסדנאות, ולהקים מפעל ספרותי מאפס ועם אפס מימון. מיותר לציין, שלפחות בתחילת הדרך, היו כל בני החבורה מתנדבים. כמו כן, ויסמן עבדה על הסרט כמעט ללא מימון חיצוני, מתעדת מתוך אהבה ואמונה שלמה בפועלה של החבורה. במהלך כארבע שנות עבודה הם נתקלו בקשיים רבים (בעיקר בתחום גיוס המשאבים). בהמשך, באמצעות די הרבה תושיה, גלעד מאירי מצליח לקדם את החבורה ולמנף את עבודתה. התהליך, כפי שמתועד בסרט, מוביל לערב הבכורה של פסטיבל השירה המהפכני "מטר על מטר", שהם מתכננים במיקום מפתיע: שוק מחנה יהודה. משמח מאד לדעת שבקיץ האחרון התקיים פסטיבל "מטר על מטר" מספר חמש. גם אליו, כמו לקודמיו, הגיע קהל רב (לכן נאלץ הפסטיבל לעבור לגנים הבוטניים בירושלים), אשר היווה רוח גבית וכלכלית להמשך פעילות הארגון.

גם ברחוב יש משהו מן הפואטי

חברי הקבוצה אינם מתעלמים מהקושי של השירה להתחרות באמנויות "בידוריות" יותר ומשום כך הם בוחרים שירים נגישים, ששפתם אמנם פרוזאית, אך הם שופעי הומור ובעיקר, עוסקים בחיי היומיום של הסובבים והמאזינים; קרקע מצוינת ליצירת הזדהות וחובבי שירה חדשים. "אנחנו מאמינים ששירה צריכה להיות ידידותית, שכל אחד יוכל להבין אותה, לא צריך תואר של פרופסור כדי ליהנות ולהבין שיר. בתוך כל התהליך הזה, שאנחנו מאמינים בו - שירה ברחובות, שירה בסופרמרקט, במגרש הכדורגל, מודפסת על מעטפות במפעל, תלויה על תחנות אוטובוס - אין זילות של השירה עצמה. האיכות שלה לא נפגעת אפילו במעט. חשוב להדגיש את זה", מסבירה ויסמן.

המסע שלה ושל חבריה הוא מסע קסום, אשר מתרחש בינות נופיה של ירושלים. הסינרגיה החושית באמצעותה מנסים משוררי "כתובת" לחבר בין השירה לבין הסביבה והחברה שבה היא נכתבת, ברורה ומיידית. כתובה, מוקראת בקול, שייכת לנוף, קושרת בין התוכן לבין הצורה והסביבה. הם חושבים ששירה צריכה להיכתב על ובשביל אנשים, בתוך המרחב שבו הם חיים. גם חווית הקניות בסופרמרקט יכולה להפוך בהינף עט של משוררת אחת אמיצה, ליותר מרשימת קניות, עגלה, מטלה. שירה, אמנות, יצירה, הופכות את החיים יפים יותר. מעוררי השראה, רבי קסם.

בחודש הקרוב תיסע ויסמן לפסטיבל הסרטים "קולנוע-שירה” במיניאפוליס, ארה"ב, שם תציג את הסרט במסגרת ההקרנות הרשמיות. הסרט השתתף בכמה פסטיבלים בעבר וזכה לתגובות מצוינות, גם בישראל וגם בעולם. חפשו אותו בסינמטק הקרוב לביתכם.

הצעת הגשה בהשראת "שירה בע"מ": באחת הארוחות של תקופת החגים, בחרו שיר קצר של משורר אהוב. הקריאו אותו ככה פתאום, מעל סיר המרק ולצידה של הדודה מכפר סבא. מתנה של שיר לשנה חדשה, לסליחה וכפרה או לאושפיזין הבאים עלינו לטובה. שתהיה שנה טובה ומלאת השראה.

צידה לדרך:

"שירה נועדה להעניק השראה חסרת פשר, לגעת ללא הבנה” (ניקולס ספארקס)