הדפסה
לכתבה באתר
יש לא מעט דרכים בהן אמא אוהבת להעיר את בתה הקטנה. חלק מהן מגיעות עם שוקו מהביל למיטה, חלק מהן פוצחות בשירת בוקר טוב נעימה, חלקן נעזרות בליטופים ובנשיקות קטנות עד שהעוללה הקטנה תואיל בטובה לצאת מהמיטה.
אמא של רונדה ראוזי, לעומת זאת, הייתה מעירה את בתה כל יום על ידי נעילת בריח.
היום, אגב, אין לוחמת שלא מפחדת מהמהלך הזה. לא, הן לא מפחדות שאמא של ראוזי תקפוץ עליהן באמצע הלילה (למרות שאנחנו היינו נועלים את הדלתות לפני שהיינו הולכים לישון, רק ליתר בטחון), אלא שלימים הפכה נעילת הבריח הזו למהלך הכי מוכר של ראוזי בזירה, ולזה שגורם לכל המתמודדות שהעזו לעלות מולה להשתמש ביד הפנויה שיש להן כדי להכות במזרן ולהכריז על כניעה.
אבל לראוזי בת ה-25, תאמינו או לא, יש בעיות גדולות יותר מאשר הקשר הביזארי (והמצויין, אגב)עם אמא שלה. מאחוריה יש סיפור חיים כמעט לא יאמן, כשהפרק הכי מופרע שלו - אבל ללא ספק גם הכי טוב שלו - נכתב בימים אלו ממש.
לוחמת מלידה
בגלל שאי אפשר לדעת מאיפה להתחיל, כדאי שנתחיל בהתחלה. וכשאנחנו אומרים בהתחלה אנחנו מתכוונים לחדר הלידה, שם נולדה רונדה כשחבל הטבור חונק אותה, ועד שהצליחו הרופאים לשחרר אותה נוצר לה פגם בדיבור.
אביה, בראיין, היה זה שעבד איתה שעות על גבי שעות על דיבור, אבל את המילה הראשונה המובנת שלה אמרה רונדה רק בגיל שש. אחרי שזכתה באליפות העולם לפני כחודשיים אמרה למצלמות "אבא שלי תמיד אמר לי, כשהייתי ילדה ולא הצלחתי לדבר, שאולי עכשיו אני ישנה, אבל שכולם יחכו שאני אתעורר. שיום יבוא ואני אזכה באולימפיאדה ובחגורות אליפות ובכל דבר אפשרי".
לצערה של רונדה, אביה לא זכה לראות את ההישג המרשים והכמעט בלתי נתפס שלה. אחרי שעבר פציעת גב איומה בזמן חופשה משפחתית שהשביתה אותו ונכנס ויצא מבתי חולים באופן תדיר, החליט אביה לשים קץ לחייו כשרונדה הייתה רק בת 8. במכתב הפרידה שלו כתב שמצבו לא עומד להשתפר, והוא לא רוצה שהילדים שלו יזכרו אותו כנכה. ראוזי, שהייתה קרובה אליו מאוד, עדיין מתקשה להתמודד עם הפרידה והגעגוע עד היום.
שנה אחרי, בניסיון להפיג את הכאב, עברה המשפחה המצומצמת דירה אבל ראוזי, שהייתה עד אז שחיינית מצטיינת, סירבה להמשיך ללכת לבריכה. "זה היה משהו שלה ושל אבא שלה", מסבירה אמה, אן-מארי ראוזי דה-מארס, "ולא ידעתי מה לעשות איתה, אז שלחתי אותה לג'ודו".
רק כדי לסבר את העין, הבחירה בג'ודו ממש לא הייתה מקרית. זה אולי היה חלומו הרטוב של אביה שרונדה הקטנה תהיה לוחמת, אבל גם לפניה הייתה מישהי שלבשה את החגורה בבית. אמה של רונדה הייתה האמריקאית הראשונה שזכתה באליפות העולם בג'ודו בשנת 1984, כך שבהחלט היה לרונדה הקטנה ממי ללמוד.
הנסיקה של ראוזי בג'ודו הייתה כמעט מטאורית, ואפילו היריעה האינטרנטית קצרה מדי מכדי להכיל את כל הישגיה. מעל כולם, אין ספק, זוהרת מדליית הארד שהשיגה באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008 במשקל של 70 ק"ג. כולם, ללא יוצא מהכלל, חשבו שזה שיא הקריירה של ראוזי.
רונדה, לעומת זאת, ידעה שזו רק ההתחלה.
ניצחון ב-23 שניות
בגלל מותו של אביה והעובדה שהמשפחה נשארה עם מפרנס יחיד בדמות אמה, הם חיו רוב השנים, כפי שתיארה זאת ראוזי עצמה, בעוני מחפיר. "הדיאטה היחידה שהייתה לנו הייתה דיאטת תאריכים", סיפרה ראוזי בראיון, "היינו רצים בסופר וכל מה שהיה בחצי מחיר בגלל שהתאריך שלו עומד לפוג או כבר פג היינו קונים. זה כל מה שיכולנו להרשות לעצמנו". למרות הזכייה במדליה וההכרה העולמית, כסף, כידוע, הוא לא ממש משהו שיש בג'ודו נשים. וראוזי הממולחת ידעה שאת הכסף היא תמצא רק במקום אחד: ליגת אומניות הלחימה המשולבת, ה-MMA.
את הבכורה שלה ערכה ראוזי בשישי באוגוסט 2010, כחובבנית מן המניין. היא התמודדה מול היידן מונוז והביסה אותה - בנעילת בריח, איך לא - תוך 23 שניות בלבד. אז זה היה נחשב זמן שיא, אבל בהתחשב בקרבות של ראוזי שבאו לאחר מכן, זהו בהחלט זמן ממוצע. אחרי שהביסה גם את טיילור סטנפורד ב-24 שניות החליטה להפוך למקצוענית, וב-27 למרץ 2011 התמודדה מול אדיין גומז ואכן נאלצה להתאמץ קצת יותר, אבל הצליחה להכניע אותה ב-25 שניות.
כל מי שעיניו בראשו כבר הבין שגיבורה חדשה נולדה. רק שלאף אחד לא היה מושג כמה מהר זה יקרה.
ב-17 ביוני אותה שנה התמודדה מול אלופת הקיקבוקסינג שרמיין טוויט, והיא אכן הזיעה לפני שהביסה אותה ב-49 שניות, נצח במונחים של ראוזי. או אז התוודעה התקשורת גם לפה המלוכלך שלה, מה שהפך אותה לחביבת הקהל מהר מאוד.
ראוזי, ראוי להבהיר, טובה בטראש טוק כמעט כמו שהיא טובה בזירה, אבל לשם עוד נגיע. הילדה הקטנה עם הפה הגדול קראה תיגר על מיישה טייט, מחזיקת החגורה בקטגוריה. רבים נדהמו מהחוצפה של ראוזי (שעד אז הספיקה להביס גם את שרה ד'אליילו ב-25 שניות ואת ג'וליה באד ב-39 שניות), אבל טייט הסכימה לאתגר, והשתיים נפגשו באירוע המרכזי בקולומבוס, אוהיו.
זה היה, ללא ספק, הקרב הארוך ביותר של ראוזי, והראשון שחצה את רף הדקה מאז שהפכה למקצוענית. זה לקח לה סיבוב אחד, ארבע דקות ו-27 שניות על מנת לגרום לטייט להיכנע לנעילת הבריח הקטלנית (דלגו ל-8:23 בקטע שלמעלה כדי לשמוע את השדר יוצא מגדרו). החגורה החליפה ידיים. ולא נראה שהיא תחליף ידיים בקרוב שוב.
מסתכלת במראה ושונאת את עצמי
נכון שגם לפני ראוזי היו נשים מדהימות מבחינה מקצועית (ג'ינה קאראנו וסייבורג הן רק שתיים שעולות בראשנו), אבל דומה שבראוזי יש משהו אחר. המהירות שבה היא טיפסה עד לחגורה, כמו גם היעילות המדהימה שבה היא משביתה את יריבותיה, גורמת לכולם להבין שיש כאן משהו שעוד לא ראינו אף פעם.
וכן, גם העובדה שהיא יפה וסקסית להחריד לא מזיקה לאף אחד.
ראוזי, אגב, היא האחרונה שחושבת שהיא יפה. תמונות שחשפה מילדותה הראו נערה שהלכה עם סוודרים ענקיים ומכנסי באגיז, ולדבריה של ראוזי עצמה "הייתי מסתכלת במראה ופשוט שונאת את עצמי. הדבר שאני הכי גאה, מכל הדברים שעברתי בחיים, שהצלחתי להתגבר עליו זה זה".
והיא בהחלט התגברה.
בגיליון של "BODY ISSUE" של ESPN היא הופיעה ללא בגדים בצילום סקסי להדהים, אבל הוידיאו שצולם בזמן צילום השער חושף שראוזי הייתה צריכה אינספור חיזוקים, ואולי לא ממש התגברה לגמרי על העניין. "ברור שתגידו לי שאני יפה", אמרה ראוזי למאפרת רגע לפני שפשטה את בגדיה, "אתם חייבים להגיד לי שאני יפה. אתם צריכים אותי ערומה".
אבל היופי של ראוזי באמת, כך נראה, חוצה גבולות. מי שהפך להיות המעריץ מספר אחד שלה הוא לא אחר מדאנה וויט, נשיא ה-UFC, שאמר עליה: "יש בה כל מה שצריך בלוחמת, היא פשוט החבילה המושלמת. בכל ההיסטוריה לא ראינו מישהי כמוה. היא שינתה את הדעה של הרבה אנשים לגבי היאבקות בכלל אחרי הקרב שלה מול מיישה טייט. זה היה קרב ברמה של קרב אליפות של גברים. וזה גם לא מזיק שהיא נראית כמו שהיא נראית".
סקסית מדי?
ראוזי הפכה למודל לחיקוי ללא מעט נשים בזמן הקצר שבו היא נמצאת בזירה, וככזו היא בהחלט נלחמת בכל החזיתות. לפני כשבוע פסל המגזין OXYGEN תמונת שער שלה בטענה שהיא "יותר מדי סקסית", וראוזי העלתה את התמונות לאינסטגרם שלה כצעד מחאה.
"אני יכולה להיות גם מתאגרפת וגם יפה, זה לא סותר", אמרה בראיון לרשת שואו-טיים. "זה מדהים, האמת. הייתי צריכה לעבוד פי שתיים יותר קשה כדי שיסתכלו על היכולות המקצועיות שלי כבחורה, כי זה בכל זאת ספורט של גברים, ועכשיו אני צריכה לעבוד פי ארבע יותר קשה כדי שנשים יפסיקו להסתכל לי על התחת ויסתכלו על הימנית שלי. עבדתי קשה על קריירת האגרוף שלי, עבדתי קשה על הגוף שלי, ואני לא אתן לאף אחד להרוס לי את ההנאה משני הדברים".
ומה עכשיו עבור ראוזי? ובכן, אחרי שזכתה בתואר "המתאגרפת הסקסית ביותר בעולם" ו"המתאגרפת הטובה ביותר בעולם", דומה שהיא פשוט רעבה לאתגר חדש. המתנגדת הגדולה ביותר שלה, שרה קאופמן, דרשה ממנה קרב על האליפות וגם קיבלה. השתיים פצחו בטראש-טוק שהיה שם כמה גם מתאבקים גברים בצל, כשקאופמן אמרה על ראוזי: "היא יפה? אחרי הקרב איתי היא כבר לא תהיה יפה בכלל", וראוזי מצידה החזירה ב:"אני באה לזירה כדי להרוג את קאופמן. זה יהיה התפקיד של השופט לעצור אותי".
הקרב, אגב, התקיים בחודש שעבר. ולמרות ההייפ והעובדה שקאופמן נחשבת לאחת הטובות בתחום, ראוזי אפילו לא התאמצה לפני שגרמה לה להיכנע ב-54 שניות. "הסינדרלה של המאה ה-21", כפי שהיא מכונה, היא כנראה משהו שבאמת עוד לא ראינו.
ואנחנו בהחלט נהנים מכל רגע.
