סיפורים על בריונות וירטואלית הם דבר שבשגרה, ולא פעם עולות לכותרות ידיעות העוסקות בבני נוער, שהתאבדו לאחר שבריונים העלו תמונות וסרטונים מביכים שלהם לאינטרנט. אולם, לא כל סיפור כזה מסתיים בסוף טראגי, דוגמה לכך הוא הסיפור הבא.

 

בלפרט קאור (Balpreet Kaur), סטודנטית אמריקאית מאוניברסיטת אוהיו, לא העלתה על דעתה, שתמונה שצולמה ללא ידיעתה תועלה לרשת ותעורר סערה וירטואלית מוזרה. מה שבטוח, שלאחר שתשמעו את מה שיש לה לומר, תסכימו שקאור היא לפני הכל אישה מעוררת השראה.

 

"כן, אני אישה סיקית, עם שיער על הפנים", מתוודה קאור, סטודנטית למדעי המוח ופסיכולוגיה, שהוטבלה על פי מסורת הפולחן הסיקי כחברה בקהילת המאמינים. "כן, אני מודעת לכך שאני נראית שונה ממרבית הנשים והמגדר שלי יכול לבלבל. אולם, התלמידים הסיקים מאמינים בקדושת הגוף - זוהי מתנה, שניתנה לנו על ידי הישות האלוהית (שהיא חסרת מגדר, למען האמת) ויש לשמור על מתנה זו שלמה בכניעות לרצון האלוהי".

 

הדת הסיקית היא דת מונותיאיסטית, שמקורה בחבל הפג'אב שבין הודו לפקיסטן. הדת התגבשה החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18, כשילוב של אמונות הינדיות, מוסלמיות ואחרות. המאמינים בה מכונים "תלמידים" ומונים כ-23 מיליון איש ברחבי העולם. תהליך ההצטרפות לדת ולקהילת מאמיניה כרוך בטקס טבילה, שעוברים בני העדה בגיל ההתבגרות.

 

 

אף על פי שקאור אינה הסיקית היחידה המקיימת את המצווה השנויה במחלוקת, מצוות רבות שהיו מרכזיות במסורת עוברות התאמה לחיים המודרניים ומרבית המאמינות קיבלו על עצמן את פולחן הגוף המערבי ומגלחות את שיער פניהן (במידה והוא קיים) ובחלקי הגוף השונים.

 

פמיניסטית או אורתודוקסית דתית?

 

התמונה הועלתה לראשונה לאתר רדיט תחת תגית "מצחיק", וגררה אחריה שובל תגובות, שנעו בין חוויות של גועל ודחיה, דרך סקרנות ועניין ועד התייחסויות חיוביות ומעודדות. המראה הלא שגרתי של קאור מעלה מיד שאלות הנוגעות לאידאל היופי בחברה, כמו גם כאלה הנוגעות לדימוי המגדרי המקובל.

 

לאחר שהתוודעה לעניין שעוררה תמונתה, החליטה קאור לענות למגיבים ובמניפסט אישי מרגש, המנפץ את בועת היופי, המגדר והנורמליות לכאורה, פנתה בעיקר להיגיון הבריא של כל אחד מהגולשים. נכון, הרבה יותר קל לנו לראות נשים כפי שאנחנו רגילים לראות אותן, אך אי אפשר שלא להתמלא פליאה וסקרנות לאור התגובה המושכלת של קאור, שבוחרת לאפשר לגופה להיות כפי שהוא ולהעסיק את עצמה בעניינים מהותיים יותר עבורה ועבור סביבתה.

 

"כשאני מתעלה מעל הסטנדרטים החברתיים של היופי, אני מאמינה שאני יכולה להתרכז יותר בפעולות שלי. הגישה, המחשבות והפעולות שלי טעונים בהרבה יותר חשיבות מאשר הגוף שלי, כיוון שאני מודעת לכך שהגוף הזה יהפוך בסופו של דבר לעפר ואפר. אז למה להתרגש ממנו יותר מדי?" כותבת קאור.

 

"לאחר שאמות אף אחד לא יזכור איך נראיתי", הוסיפה. "לעזאזל, הילדים שלי ישכחו את הקול שלי וכל זיכרון פיזי ילך ויעלם בהדרגה. לעומת זאת, ההשפעה והמורשת שלי ישארו, וכשאיני מתרכזת ביופי הפיזי, יש לי זמן לפתח את החלומות הפנימיים, בתקווה להקדיש את חיי ליצירת שינוי וקידמה בעולם הזה בכל דרך שאוכל".

 

מהו יופי? (צילום: Shutterstock)
מהו יופי? (צילום: Shutterstock)

 

"ציירי לך שפם"

 

"איזה שוני עצום מהחברה שלנו", כתב אחד המגיבים ברדיט, "שאומרת לנשים שהן צריכות לבזבז זמן רב וסכומי כסף גדולים בדאגה לשמירה על המשקל הנכון, בהתהדרות בתספורות יקרות, במניקור, פדיקור, עיצוב גבות ושעווה בכל חלקי הגוף, בכסף וזמן לאיפור, בהוצאות לקניית לבוש אופנתי ובנזק לרגליים (וכנראה ניתוח בשלב מאוחר יותר בחיים), כתוצאה מהליכה עם נעלי עקב. ככל הנראה, לבלפרט יש דימוי עצמי הגיוני ובריא כתוצאה מהדת שלה. הייתי אומר שהאל הזה די שימושי".

 

השאלות שמעלה קאור ימשיכו כנראה להעסיק אותנו כל עוד האדם ימשיך להתהלך על פני האדמה בצורת גוף. אך בכל זאת, תמיד יש מקום להתבונן פנימה ולשאול את עצמנו, מדוע אנחנו משקיעים כל כך הרבה זמן בלהיראות כפי שאנו נראים, איזה צלם אנחנו מנסים לשוות לעצמנו ולמה כך ולא אחרת? אולי יש דרכים אחרות להביע ולבטא את עצמנו ואת אמונותינו ולחיות את חלומותינו הלכה למעשה?

 

את דבריה מסכמת קאור בכמה משפטים פשוטים ואנושיים, המחזקים את האימרה השגורה, ש"מי שמאמין לא מפחד": "עבורי, הפנים לא כל כך חשובות, כמו החיוך ושמחת החיים המלווים אותן", היא כותבת. "אני מעריכה את כל התגובות שנכתבו כאן, את החיוביות וגם את החיוביות פחות. הן עזרו לי להבין את עצמי ואת הסביבה טוב יותר".

 

קאור לא רק לא מפחדת, אלא מוכנה להתמודד עם התגובות של החברה ברצינות, בהבנה ועם המון סבלנות גם כלפי אלה שלא מצליחים להתמודד בקלות עם המראה שלה ולראות בה קודם כל אדם. "אני לא מובכת או מושפלת מתשומת הלב השלילית והחיובית שהתמונה הזו מקבלת, כיוון שזה מי שאני", כותבת קאור ומזמינה את כל מי שרואה אותה בעתיד ברחבי הקמפוס של אוניברסיטת אוהיו, לעצור ולומר שלום.

 

צידה לדרך:

אדם בן חורין מודד את נפשו ומצבו לא במידתם של אחרים, אלא בזו של עצמו. האידיאל שלו הוא לא להגיע למדרגתם של האנשים הסובבים אותו, אלא לאותה המדרגה שכוחות נפשו מכשירים אותו להשיגה. (- אחד העם)

 

לאתר מהות החיים