כאשר כותבים על אופנה ומתארים אותה מרבים לעסוק בבגדים כפי שהם נראים למתבונן מן הצד, ולא ללובש. מן הסתם, הדבר נובע משום שהאופנה היא בעיקר חיצונית, כלומר היא נוצרת בחיבור שבין האסתטיקה של הבגד והחברה בה הוא נלבש. לכן, אופנה היא כל ההיבטים החיצוניים של הבגד: צורה, צבע, אורך, גזרה, חומריות, פרופורציות. אך חוויית הלבישה של הבגד אינה זהה לצילום אופנה בעיתון.

 

  (צילום: בלוג מסעות)

 

ההתעלמות המופגנת מהלובש עצמו בדיון על אופנה מפתיעה אותנו. התחושה היא שכמעט ואין דיון ושיח בהיבטי הבגד החשובים ללובשת: הבטנה והפנימיות של הבגד, למשל. אילו תחושות הבגד מעורר במגע עם הגוף? חספוס או נעימות חלקלקה, קרירות פריכה או חום מכביד?

חוויית הבגדים היא לא רק ויזואלית, אלא גם מוחשית. המגע חשוב לא פחות מהמבט במחשבה על האופנה. מדי יום אנו מביטות אל פנים הבגד וגם חשות בו כשאנו לובשות ופושטות אותו מגופנו. האם למבט הזה ולתחושה הזו יש חשיבות? האם פנים הבגד הוא גם עניין "אופנתי", או שעיצובו נובע מצרכים פונקציונליים בלבד, ממסורות קבועות, או מיד המקרה?

 

  (צילום: בלוג מסעות)

 

בעבודתנו אנו מעניקות לפנים הבגד חשיבות זהה לחיצוניות שלו. האסתטיקה הפנימית מעניינת אותנו. היא אינה בנאלית ולא נשארת מחוץ לתחום. העניין בפנים הבגד נובע מכך שלפי תפיסת עולמנו הבגד הוא עולם אחד - פנים וחוץ. בנוסף, ההשקעה והמחשבה המוקדשות לחלקו הנסתר של הבגד היא מחווה של כבוד ללובשת. לא רק הרושם החיצוני של הבגד חשוב, אלא גם חוויית הלבישה הוויזואלית והמוחשית שלו.

 

  (צילום: בלוג מסעות)

 

אנו מביאות כאן כמה דוגמאות מצולמות שמעבירות חלק מהרעיון. אך כדי לחוש את התחושות האמיתיות של הבגדים אנו ממליצות ללבוש אותם, להתבונן היטב פנימה, ולהרגיש את המפגש בין הגוף לבד.